מחנה חיים אבן העזר חלק ב קעז

הדלת וברח בן אחותה הנ"ל והמה נכנסו ומצאו אותה באימת מות וספרה כי זה חצי שעה בא בן אחותה הנ"ל והגידה לו אל תבוא עוד אצלי כי בעלי חושד אותי ממך וחרה אפו וכעס על בעלי והלך מחדר לחדר בלך ושוב בכעס וברגע פנה אלי ואחז רגלי והניח אותם על הסאפפע אשר ישבתי עלי' ואנס אותי וכאשר התחיל לבעול שב רוחי אצלי וצעקתי בצעקה ופרש עצמו וברח והיא מבטיחה לבעלה שלא הכניס כל עטרה וגם פירש באבר חי ולא נטמאה ממנו ושאל הכהן אם מותר להיות נשאר עם אשתו אהובה לו

תשובה לפום ריהטא אסורה אשה זו על בעלה משום סוטה דהא מבואר בש"ע א"ע סי' קע"ח סעי' א' וז"ל המקנא לאשתו ונסתרה ואינו יודע אם נטמאה אסורה לו ובלבד שיהי' הקינוי והסתירה כראוי ואז הפסידה כתובתה אפי' מת קודם שגירשה כיצד הקינוי אומר לה בפני שנים אל תסתרי עם איש פלוני אפי' הוא אבי' או אחי' עכ"ל ובסעיף ז' וז"ל לא יאמר אדם לאשתו אפי' בינו לבינה ואל תסתרי עם פלוני דלמא קיי"ל כריב"י דאמר קינוי בינו לבינה הוה קינוי רמ"א וז"ל ועכשיו אין לנו מי סוטה ואם נסתרה אחר הקינוי אסורה לו לעולם עכ"ל ובסעי' ח' ברמ"א וז"ל ואין חילוק לענין סתירה לאחר הקינוי בין בעלה בעיר ופתח פתוח לרשות הרבים או לא עכ"ל וא"כ בנידן הנ"ל שהבעל הי' מקנא לה לפני עדים והעדים עמדו כשיעור טומאה לפני הדלת ואח"כ ברח בן אחותה אשר הבעל קינא לה ממנו א"כ היא אסורה על בעלה אפי' אם לא הי' שום אות והוכחה על בעילה דהא כתיב נסתרה והיא נטמאה עיין תוס' סוטה דף כ"ח כל זמן שלא תשתה מים מאררים אפי' טהורה היא נענש משמים אם הבעל בועל אותה ודוק

ואחר העיון מצאתי סתירה לזה שאינה אסורה משום סוטה דהא הבעל לא הי' מקנא לה על זנות ברצון אלא פן תאנס מאיש רע בן אחותה וכבר מבואר בסוטה דף כ"ו ויבמות דף נ"ה שאם קנא בדרך אברים לא הוה קינוי יען דאין נאסרת בדרך אברים והקינוי צריך להיות בדבר שנאסרה בו וכתב המ"ל פ"ג מסוטה הל' כ"ד וז"ל נראה לי דה"ה אם אמר לה אל תסתרי עם פלוני שמא יאנס אותך לא חשוב קינוי ואם נסתרה אינה אסורה עכ"ל וא"כ גם כאן דלא קינא לה רק שמא תאנס א"כ לא הוה כאן איסור סוטה משום קינוי וסתירה ודוק

ועלה בדעתי דתלי' דין של המ"ל בשני דיעות המרדכי הובאו בסי' קע"ח ברמ"א סעיף ג' אם עברה על היחוד והלכה בשדה עם שני אנשים ואמרה שנאנסה די"א דאפי' במגו אינה נאמנת והסביר הנב"י מהד"ת בסי' ח"י בד"ה והנה כתב וז"ל כיון דהיחוד הי' ברצון היחוד אהתחלתא דביאה היא ואדעתי' דהכי נתיחדו שאם יבעלנה יבעול והנה תחלתה ברצון וגם הפנ"י נתן טעם זה עכ"ל דכיון שנתיחדה זכרה שמא תאנס וע"כ שלא איכפת לה והוה רצון וא"כ אם הבעל מזהיר אותה שלא תתיחד פן תאנס א"כ הזהיר אותה בדבר שנאסרה שלו יהי' שנאנסה הוה כרצון אבל לשיטה הב' דנאמנת שנאנסה א"כ לא קינא לה בדבר שנאסרה ודוק

שוב ראיתי דלק"מ דכבר הסביר הנב"י אם יש מגו דלא נבעלת או דליכא עדים דנתיחדה נאמנת לומר נאנסתי הגם שעברה על היחוד רק אם יש עדי יחוד או עדי בעילה אינה נפטרת בטענת נאנסה אבל עכ"פ בוודאי הגם דעברה על היחוד משכחת נאנסה אם ראו עדים שקורעת בגדיו והכתה אותו וכאן לא קינה לה על רצון רק ירא על שתאנס כי מובטח בצדקת אשתו שלא תתרצה וא"כ אין כאן קינוי ומכ"ש כאן שלא עברה על יחוד שלא כדין שפתח פתוח ורק אם הוה קינוי מעלי' אז נאסרה אפי' בפתח פתוח וכיון שלא חשדה על זנות ברצון א"כ לא עברה אפי' על איסור יחוד דבנידן דמרדכי עברה על יחוד שלא כדין עפ"י דין תורה ודוק

וראי' מפ"ד דסוטה במתני' אשת כהן שותה ומותרת לביתה בגמ' דידן דף כ"ו ובירושלמי שם וז"ל אמר ר"י כן אנן קיימין כששתת ולא הי' המים בודקין אותה שלא תאמר הואיל ואין המים בודקין באנוסה אלא במפותה וזו אנוסה היא מה אנוסה שבכהונה כרצון שבישראל לפום כן צריך למימר מותרת לביתה עכ"ל עיין בפני משה שקו' הגמ' הי' פשיטא דאם אשת כהן שתתה שמותרת לבעלה ומשני דלא נאמר שזינתה באונס ולא בדקי' המים יעו"ש וקשה לרבינו שמחה כיון דקינא לה והתרה בה ועברת על היחוד א"כ נימא שהאי אונס רצון הוא והי' המים בודקין אותה אלא פשיטא הגם דאין אנו מאמינים לה שנאנסה אבל בוודאי משכחת אונס הגם שעברה על היחוד כגון שקורעת בגדיו והכתה אותו מזה נדע שלא זכרה שהאיש הזה יאנס אותה והוה משכחת דקינא לה מקרובי' אשר אין בהם איסור יחוד ודוק

ועוד לפי דברי' בא הוא אצלה החדרה ודברה לו שלא יבוא עוד אצלה ומה שלא ברחה ויצאה מיד מן החדר כאשר בא יען שלא עלה בדעתה שיעיז פניו לעשות כזאת אבל עכ"פ לא התיחדה עמו ברצון ומה הוה לה למעבד אם האמינה שילך מעצמו ולא יבוא אצלה עוד החדרה

ונתתי ללבי לחקור לו יהי' שגם באופן זה נחשב לרצון יען כי הזהיר אותה בעלה ואמר שיש לו הוכחות שהוא איש רע ונואף וגם שמע שחקר כמה פעמים אצל המשרת מי בבית שמכח זה לבו הגיד לו שחפץ לאנסה והיא שמעה אזהרתו ולא יצאה לחוץ נחשב לרצון שחשבה שאם יאנס אותה שהוא לרצון לה כאשר העיר הפנ"י בכל זה יש היתר כפי דברי' שכאשר קרב אלי' והכניס מקצת עטרה צעקה וברח כי לו יהי' שהיא זינתה כך ברצון אינה נאסרת על בעלה וטרם שאבוא לדין אקדים דברי ירושלמי אשר הם מופלאים בעיני זה רבות בשנים ולא ראיתי מי שהעיר עליהם ואבאר אותם בעזהי"ת

ירושלמי פ"ד מסוטה וז"ל תני ר' יעקב בר אידי קמי ר' יונתן ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת פרט לאונסין מה את שמע מינה אמר ליה מה תחת אישך לרצון אף כאן לרצון והיא לא נתפשה הא נתפסה מותרת ויש לך תפוסה בישראל והיא אסורה ואיזו זו זו שתחילתה ברצון וסופה באונס ויש לך שאינה תפוסה בישראל והיא מותרת ואי זו זו זו שתחילתה באונס וסופה ברצון כהדא איתתא אתת לגבי ר' יוחנן אמרה לי' נאנסתי אמר לה ולא ערב לך בסוף אמרה לי' ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביום הכיפורים שמא אינו רע לו ולבסוף אינו ערב לו וקיבלה עכ"ל

והנה זה רבות בשנים הפלאתי להבין דברי ירושלמי שאמרו שיש תפוסה בישראל שאסורה ואיזו זו שתחילתה לרצון וסופה באונס שפי' בפני משה שחזרה בה אח"כ והוא פלא הא כיון שהיתה תחלה ברצון וכבר נאסרה מהכ"ת דנימא יען דסוף הוה באונס תחזיר להיתירה הראשון אטו אשה שזינתה ברצון ואח"כ תזנה באונס תהי' מותרת לבעלה חלילה