מחנה חיים אבן העזר חלק ב קעו

אותה כיון שהב"ד התירו לבעל להיות עם אשתו דאין אוסרין על היחוד ואוקי אותה בחזקת היתר א"כ לא נודע לבעל שנטמאה ולא נאסרת לבעל לא נאסרת לבועל ודוק

ומה שהביא הרא"ש ראי' מפ"ק דכתובות דפי' שם בתוס' דקו' הגמ' לדוד מפני מה לא אסרוהו הגם דלא הי' עדים בדבר מ"מ דוד ידע דבא עלי' ולמה לא אסרוהו עליו וכן הובא בב"ש ס"ק ג' שם

נלע"ד ליישב דשאני התם דנודע הדבר עפ"י נביא שדוד חטא בבת שבע וגם שב"ד אין דנין עפ"י נבואה אלא עפ"י עדים אבל עכ"פ נודע הדבר כי פי נביא לא ישקר וגם אורי' ידע אשר נעשה באשתו כי אמר לו המלך רד לביתך ורחץ רגליך הוא כינוי לתשמיש וכן אמר לו אורי' ביום השני ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה הרי הרגיש בדבר שציוה אותו על תשמיש באומר לו ורחץ רגליך והשיב לו שנא ישכב עם אשתו וזריז עצמו בשבועה א"כ דנודע לאורי' וגם להעולם נודע האמת מכל המעשים הללו וא"כ הגם שב"ד לא ישפטו אלא עפ"י עדים הי' חיוב לאמור לדוד שהוא לא יקח בת שבע כי היכא דנאסרה לבעל נאסרה לבועל כי הרבה בני אדם ידעו שהביאה לביתו והגם שלא ראו כמכחול בשפופרת יעו"ש בתוס' עכ"פ הוה נודע הדבר לרבים וגם אורי' לא חפץ לבעול אשתו א"כ תהי' נאסרת גם לדוד כאשר רמז הגאון מווילנא בפי' דברי רמ"א שכ' בסי' י"א וז"ל וה"ה אם נאסרה בשבילה לבעלה אסורה לו עכ"ל ונתקשה הב"ש מאי חידש הרמ"א וכ' הג' ס"ק ה' וז"ל ר"ל אף בלא קינוי וסתירה כמ"ש למטה בעדי כיעור או בשאר גוונא דמהימנא לו וכיוצא עכ"ל הזהב (ובמקו"א אמרתי שרמ"א בסי' י"א מרמז על דין דנאסרה לבעל ע"י שמאמין לאחד כבי תרי וגם זה נרמז בדברי הגאון מווילנא) וא"כ הי' לדוד לפרוש מבת שבע ודוק

ואוסיף נופך לו יהי' שיש ספק אם אורי' פריש מאשתו בעבור שהאמין שנאסרה אשתו עכ"פ תהי' לדוד אסורה דמחזיקין מאיסור לאיסור מאיסור אשת איש לאיסור סוטה וא"כ דוד דידע דבעל אותה ויש ספק שנודע לאורי' והאמין לה גם מספק תהי' אסורה לדוד אם לא מטעם שהיא היתה אנוסה או מטעם שאורי' נתן גט כריתות ולא שב בחיות והבן זה

ובדברי יש"ש הנ"ל יש לי לחקור על עד שראה בא"א שזינתה שחקר הנב"י א"ח סי' ל"ה שמחויב העד להודיע לבעל מטעם הרואה כלאים בבגד חבירו צריך להודיע לו וכדו' ולדעתי שא"ה דנעשה האיסור עכ"פ בשוגג או בכהן שישן בבית שיש טומאה שעובר עכ"פ העבירה בשוגג אבל כאן כ"ז שלא נודע לבעל התורה התירה לו אשתו הגם שנטמאת א"כ בשלומא בב' עדים מחויבים להגיד ולגלות ולחדש האיסור על הבעל אבל ע"א דלא הוה עדות מהכ"ת להגיד ולגלות ולחדש איסור הלא אם ישתוק לא יהי' נודע לבעל ולא יעבור איסור אפי' בשוגג והבן

אך בודאי אפי' לדברי יש"ש דתלי' האיסור באם נודע לבעל בכל זה אם נתברר בעדים שהאשה זינתה בחי' בעלה ואח"כ מת טרם שנודע לו הדבר ברור בודאי שהאשה אסורה על הבועל דכיון דיש עדים בדבר אשר הבעל צריך להאמין להם עפ"י חוקי תורה א"כ משעה שראו עדים הזנות הוה כאלו נודע לבעלה והיא נאסרת על הבעל דלא חסר אלא גילוי מילתא להודיע לו וממילא נאסרה על הבועל ודוק

אמנם בע"א אשר רגיל להיות נאמן עליו כבי תרי וידענו אם הי' מודיע לו עד הנ"ל הי' מאמין לו אבל עכ"פ אין מחויב להאמינו עפ"י דין תורה א"כ קודם שנודע לו מפי העד אין האשה נאסרת לו א"כ אין חיוב על עד להודיע לו במקום כבוד הבריות כנידן הנב"י הנ"ל וגם אם מת קודם שנודע לו לא יהי' נחשבת כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל דלא נולד האיסור לבעל וממילא לא נברא איסור לבועל ודוק כל זה חקרתי להגדיל תורה ולהרחיב גבולי' כי טבין פטפוטי דאורייתא אבל חלילה וחלילה לצרף לשום קולא בעולם

וכעת נ"ל דצדקו דברי ב"ש אפי' לדברי יש"ש דבגמ' דרשו ונטמאה ונטמאה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל לא אמרו כשם שבעל אסור בה כך הבועל אסור בה אלא סבבו הדברים עלי' על האשה כשם שהוא אסורה על הבעל כך היא אסורה על הבועל א"כ אין לנו לדון על הבעל אם הוא אסור בה דהא משכחת דלא נודע לו מהזנות אלא יש לנו לדון על האשה כשם שהיא אסורה לבעל והלא היא יודעת שזנתה ונטמאה א"כ היא אסורה על הבעל כך היא אסורה על הבועל והיא בודאי אסורה על הבעל הגם שלא נודע לו וצריכה להתרחק שלא לתבוע תשמיש ממנו אפי' ליש"ש רק אם הבעל רוצה לבעול אותה היא קרקע עולם דמשעובדת לו אבל היא אסורה על הבעל וא"כ נכונים דברי הב"ש אפי' לשיטת יש"ש ודוק ובזה יש לי הרהורי דברים בתוס' ישנים ואכ"מ

סוף דבר בנ"ד לדעתי לעשות כזאת לקרוא להאשה מקודם ולדבר על לבה ולהשביע אותה שאם זנתה עם האיש גם בחיי בעלה תדע כי בכל ביאה וביאה היא עוברת עבירה גדולה ותהי' באיסור כל ימי' עיין ברא"ש נדרים דף צ' בפסקיו וכן יקרא לאיש ההוא ולהודיע אם זנה עמה גם מקודם אז כל ימי' יעבור עבירה בכל ביאה וביאה ואם ידעו בנפשם לא ישאו זה את זה אבל אם לא חטאו מקודם הגם שחטאו אז אשר נגלה עכשיו שכבר הי' בעלה מת מותרים זה בזה כנלע"ד בעזה"י להלכה למעשה בכל זאת ישאל מפי רבו הגאון הגדול מלבוב נ"י דברי הדש"ת. סימן נב

שאלה איש אחד התרה באשתו שתשמר עצמה שלא תתייחד עם בן אחותה שהוא איש רע נואף וחכם להרע פן תכשל ממנו הגם שלא יחשוד אותה שח"ו תזנה עמו אבל לבו חרד פן יאנס אותה וגם המשרת בבית גילה לו כי מרגיש בו שחקר כמה פעמים אצלו אם יש עוד מאנשי הבית אצלה ולכן לפני שני אוהבים הוא מזהיר אותה שלא תתייחד עמו בחדר לבדו אפי' שהחלון או הפתח אינו סגור והאשה שוחקת על בעלה על שחושד בכשירין כי יש לו פה דובר נבלות אבל את אלקים הוא ירא ולא יעשה כזאת ח"ו ולא תוכל לברוח מן החדר אם יבוא קרובה אצלה והבעל הזהיר אותה פעם שנות שלא תעשה כזאת לישב עמו ביחוד והבעל נסע לעיר אחרת ליקח סחורה ושני אנשים אשר שמעו התראת הבעל הסכימו לבוא אל האשה ולייעץ לה שתעשה כאשר ציוה הבעל ולעת ערב אחר תפלת מנחה הלכו ביחד אצלה וכאשר באו אל הדלת עמדו כרביעית שעה להתייעץ איך ידברו אלי' שלא לפגוע בכבודה ופתע פתאום שמעו צעקה שמע ישראל ונפתח