מחנה חיים אבן העזר חלק ב קעה

יעו"ש א"כ האשה הרגישה נטיה לזנות והוא בא מן היין כחכז"ל בסוטה דף ז' שכהן אומר לה בתי הרבה יין עושה וא"כ היתה האשה מוכרחת לנדור בנזיר ולא הגרה יצה"ר בנפשה ויליף ר"ע ה"ה בחשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ודוק

ועתה אבוא לחדש דבר בעז"ה הגם אם נאמר במי שחישב לעשות עבירה ואח"כ נזדמן לו דבר היתר נחשב לו לעון גמור כמו שחושב לאכול מבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה כאשר המשיל ר"ע בקדושין דף פ"א או אשה שנזרה מן היין ושתה יין יחשב לעון גמור או האי אמורא שחשב בדעתו שבועל אשה זרה יחשב לו לעון גמור כאלו עבר עבירה אשר זמם לעשות אותה וכדומה אעפ"כ אין אשה נאסרת על הבועל הגם שהיא חשבה שהיא אשת איש ואעפ"כ זנתה דתורה אמרה "איש כי תשעה אשתו ומעלה בו מעל" מזה יליף מהרי"ק מובא בש"ע סי' קע"ח הגם שהאשה האמינה שמותר לזנות ולא ידעה שהוא מאוס בעיני ד' אעפ"כ אסורה לבעלה הגם שאומר מותר אנוס הוא שא"ה דתורה אמרה ומעלה בו מעל ולא אמרה ומעלה מעל בד' שיהי' העון יען שמעלה בד' אלא ומעלה בו מעל דעכ"פ חטאה נגד הבעל דידעה שאין איש מרוצה שתזנה אשתו יעו"ש א"כ אני אומר ה"ה בהיפך לו יהי' שחטאה נגד ד' אבל כיון שבעלה הי' מת באותו שעה ונפקע האישות ביניהם שמיתה מתיר עיין קדושין דף ט' וא"כ לא היתה נקראת עוד אשתו ולא מעלה בו מעל ולו יהי' שחטאה נגד ד' עכ"פ ל"ש ומעלה בו מעל או ונסתרה והיא נטמאה וכשם שאסורה לבעל אסורה לבועל דאין כאן סרך מעילה ודוק

אך באמת דהכל חד ומי שחושב לחטוא וניצל ולא בא לידי חטא הוא חטא בנפש עכ"פ בהרהורי עבירה קשה מעבירה אבל אין חילוק אם חשב להרע בלאו או בכרת אי במיתות ב"ד או באיסור עשה דעכ"פ חישב לחטוא נגד ד' אבל לא נחשב כאלו עשה אותו עבירה אשר זמם לעשות כי האשה שחשבה לזנות נחשב רק כאלו חפצה לאכול נבילות ודוק

וראיתי למעלתו נ"י שמביא ראי' להתיר מדברי תוס' כתובו' איך נשא דוד את בת שבע הלא הוא ידע האמת רק יען דגט כריתות נותן לאשתו כל מי שיוצא למלחמה יעו"ש וקשה הלא בשעת בעילה עדיין אורי' הי' קיים רק אח"כ נגלה למפרע ואעפ"כ היתה מותרת לו וה"ה הכא הגם שחשבה לזנות באישות הלא אח"כ נגלה למפרע עכ"ד בקיצר

נלע"ד לסלסל בהערות תורה בעזה"י הנה בתוס' גיטין דף ל"ג בד"ה ואפקינהו כ' בסוף דבריהם וז"ל ומאי שהקשה א"כ יחפה על בת אחותו ויכולין ממזרים ליטהר ותי' אי ידעי' שלכך נתכווין לא מפקעי' קדושין מיני' דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהי' בנות ישראל פרוצים בעריות אבל אם ברור לנו שלא נתכווין לכך ולא חיישי' אם יכולין ליטהר עכ"ל ומאז נפלאת בעיני מהכ"ת לחשוד בנות ישראל שיהי' פרוצות בעריות הלא יש להם חזקת כשרות שאינם מזנות אפי' פנויות גמורות ועיין פנ"י בסוגי' דשמא יחפה בדף י"ז בד"ה ובמה שכ' וז"ל בזה נלע"ד שא"ה דודאי איתרע חזקת דידה כיון שבודאי זנתה ואף בזנות דפנוי' איתרע חזקת כשרות דאיסורא מיהא איכא עכ"ל וא"כ הי' לתוס' לומר דאם מתכווין לכך לא עקרי' הקידושין דהא היא איתכווין לאיסורא ואם הנואף ישראל פן היום או מחר תיקח אותו לאיש אלא פשיטא מאי הוה הגם דאיתכווין לאיסורא אעפ"כ מותרת לנואף וליכא למגזר אלא פן ילמדו בנות ישראל לזנות וחיישי' על מיעוט בנות ישראל שלא יחששו על איסור פנוי' ודוק

אך יש לחלק בבת אחותו יסמכו מתחילה שבעליהן יתנו גט ויבטלו בשביל טובן להציל בת אחותו מאיסור חמור ולטהר ממזרים מן המשפחה ולא הוה כאלו מתכווין לחטוא ולא חיישי' שיהי' בנות ישראל פרוצות בעריות דימצאו בנות ישראל פרוצות יען דידעו שבעליהן יחפו עליה בגט אבל בנ"ד אטו הי' בידה שימות בעלה קודם הניאוף הלא בסתמא אוקי אותו על חזקת חי וכיון על דבר איסור אשר א"א לתקן דלמא בכה"ג נאסרו על מחשבתם הרע כמו באשה שלא שמעה שבעלה הפר לה וכיון שעבר יום שמעו אין בידו להפר או לעקור מעיקרא וחידשה התורה שצריכה כפרה דהא לפי דעתה עברה איסור אשר אין בידה לתקן וה"ה בא"א שזינתה והאמינה שבעלה חי אפשר עדיין שתהי' אסורה לינשא לנואף ודוק ולפמ"ש שאני הכא בנידן שאלתינו שאפי' תמית אותו אח"כ תהי' רק מותרת מאז והלאה ולא למפרע אבל בדוד שהי' גט כריתות ואם ימית אותו אח"כ תהי' פנוי' למפרע ודי בקיצר

וחקרתי במקו"א באשה שאמרה נטמאתי לפי דברי הר"ן בנדרים דף צ' דעקרו רבנן לקדושין והיתה פנוי' א"כ אם אחרי מות בעלה הראשון תהי' מותרת לנואף ההוא דלא נאסרה לבעל דרבנן עקרו לקדושי' והיתה פנוי' ועיין רמב"ם פח"י מה' א"ב ובראב"ד ואכ"מ

שוב התבוננתי בנידן שאלתינו שלא הי' קינוי מבעל ולא משום ב"ד דלא הי' נאסרה לבעל בודאי לא נאסרת לנחשד הלזה ועיין בב"ש סי' י"א ס"ק ג' (ואף לדברי ב"ש בסי' קנ"ט ס"ק ט' דאפי' באנס אשת ישראל אסורה לבועל משום קנס הכא בנידן שאלתינו מותרת דלא נעשה עבירה בפועל רק במחשבה וטוב יותר מגט כריתות בדוד יען שנגלה למפרע שהיתה מגורשת) ועיין ח"מ וב"ש סי' י"א ס"ק ד' חקירה אם יש לחוש שזנתה עמו מקודם יעו"ש וא"כ בנידן דידן אם ליכא עדים על זמן קודם כאשר הי' הבעל עוד חי אמרי' עכשיו איתרעי עיין בש"ך יו"ד סי' א' ורמ"א ח"מ סי' ל"ד ומד' הי' זאת שנגלה שגם עכשיו לא הי' מכשול שהיתה פנוי' א"כ מותרת היא לנחשד הנ"ל (והי' בדעתי להאריך בדברי תוס' חולין דף צ"ו דכ' דלא סמכי' למקטלי')

ולא אוכל לעצור בקסת הסופר שיש לי עוד דבר חדש בחידושי בעזה"י הב"ש בסי' י"א ס"ק ג' כ' וז"ל ואם נתיחדה עם אחד מותרת לו ולבעלה דקי"ל אין אוסרין על היחוד ומ"מ מזהירין אותו ואם באמת בא עליו אסורה לו אע"ג דליכא עדים כן נשמע מתשו' הרא"ש עכ"ל וכתבתי בחידושי הדבר אינו ברור בעיני דהרי כ' ביש"ש יבמות פ"ב סי' ח"י וז"ל בשלומא שהאשה אינה נאמנת לאסור את עצמה שהתורה לא אסרה אותה על בעלה היכי דלא ידע שנטמאה אם לא בקינוי וסתירה וא"כ אפי' את"ל האמת שזינתה התורה התירה לו והיא משעובדת לו וקרקע עולם לפניו עכ"ל הרי שחידש דתורה לא אסרה האשה שזנתה על בעלה חוץ אם ידע שנטמאה או בקינוי וסתירה אפי' לא ידע שנטמאה ועיין תוס' סוטה דף כ"ד וכ"ח דאז הוה ודאי איסור ולא ספק ודוק וא"כ מי שזינה עם א"א ולא נודע לבעל אין אשתו אסורה עליו ולא חטא אפי' בשגגה או באונס דנהפוך הוא כל זמן שלא ידע הבעל מטומאתה לא נעשית חתיכה דאסורה עליו דתורה התירו לו וא"כ דלא נאסרה על הבעל אינה נאסרת על הבועל וא"כ אפי' בעל