מחנה חיים אבן העזר חלק ב קעד

אך עמוקים דבריו דיבמה יבא עלי' הוה עשה גרידא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב הוה ל"ת שיש בו כרת ואין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת לכן החכים בלשונו כי היכא דעשה דיבום דוחה ל"ת שיש בו כרת איסור אשת אח ידחה ג"כ באותו ביאה איסור נדה שיש בו כרת עיין יבמות דף ז' הואיל ואישתרי לצערתו ועי' תוס' שם ותוס' דף ח' דרבא קמ"ל דהוה אפשר לקיים שניהם שיכולה לטהר מטומאת נדתה ודוק

ולפ"ז תינח אם יש טהרה לאיסור נדותה אבל אם הוחזקה לראות בשעת תשמיש א"כ אי אפשר לטהר אז איסור נדה נדחה לגבי ביאה דיבום כמו דנדחה איסור אשת אח וא"כ ראוי' ליבום וצריכה חליצה ודוק

הן אמת דבודאי לא מתירין לו לייבם אותה דמכח עשה דוחה ל"ת אינו מותר רק לעשות העראה דבזה מקיים מצות יבום וא"כ גמר ביאה אסור לעשות אם היא נדה וממילא גזרי' לאסור אפי' העראה דלמא יגמור הביאה ויהי' עובר על איסור נדה עיין תוס' יבמות דף כ' בד"ה אטו ביאה ודוק אבל עכ"פ עפ"י דין מותר להעור בה א"כ עולה ליבום מן התורה בהעראה וממילא לא צריכה חליצה כנלענ"ד נכון וברור בעזה"י

ואוסיף עוד רוב הרואה מחמת תשמיש בא הדם בגמר הביאה כאשר הבעל מגיע באצבעו קרוב למקור עיין רמב"ם בהל' א"ב א"כ בהעראה בלבד מקיים מצות יבום ועדיין לא עבר על נדה והגם דאסור לבעול בהעראה דלמא יגמור הביאה עכ"פ הות עולה ליבום וצריכה לחליצה ודוק

וגם לו יהי' שמכח חימום ותשוקה היא רואית בהתחלת העראה בכל זאת נקראת עולה ליבום דכל הרואה מחמת תשמיש הוה רק קביעת ווסת למעשה תשמיש ואז לכ"ע הוה ווסת דרבנן עיין בש"ך סי' קפ"ז ובנב"י ח"ר סי' מ"א וא"כ מדאורייתא עלתה ליבום רק מדרבנן אסורה בתשמיש עכ"פ צריכה חליצה ודוק

ובזה אמרתי פרפרת נאה ליישב קו' תוס' יבמות דף ב' דנימא אם היתה היבמה נדה בשעת מיתת בעלה תהי' נדחה לגמרי כמו אם מתה אחות אשתו יעו"ש ולפימ"ש ממנ"פ אם יהי' הדין שתהי' נדחה לגמרי א"כ אי אפשר לקיים המצוה אח"כ כשתטהר ומותרת אפי' בנדתה מכח עשה דוחה ל"ת וכיון שהדין שמותרת אפי' בנדתה נפלה מיד לפניו א"כ הוה אפשר לקיים שניהם וממתין עד שתטהר ודוק כי עמוק בעזה"י

היוצא מדברי ט"ז דאם לא יהי' אפשר לקיים שניהם הי' עשה דיבום דוחה ל"ת דנדה יען דאישתרי איסור אשת אח אישתרי גם איסור נדה בזה יש ליישב קו' הבית מאיר בתשובה סי' ד' שנתקשה על סוף דברי ש"ע דאם בא היבם עליה בנדתה קנאה נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני יעו"ש שהאריך ולפמ"ש כיון דאלים כח יבום להתיר איסור נדה אם אי אפשר לטהרה מנדתה א"כ שוב לא שייך לומר אפי' באפשר לקיים שניהם דלא יהי' מהני ביאת יבם בנדתה משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד דהא משכחת לה דאלים מצות יבום דאמר רחמנא תעבוד באיסורא לדחות איסור נדה בעבור המצוה של יבום ומה שעבר עבירה עכשיו היינו משום דהי' אפשר לקיים שניהם אבל עכ"פ לא יגרע כח מצוה וקנין של יבום ודוק והוא ענין גדול בכלל זה וקצרתי כעת

אמנם גוף קו' הבית מאיר פלא בעיני הא הראשונים הוכיחו דמהני אם יבם בנדתה מגמ' פסחים דף ע"ב רק הבית מאיר הקשה דשם בעל בשוגג ולא שייך דין אם עביד לא מהני ואיך יליף הרא"ש דינו אם יבם במזיד יעו"ש ודבר זה אינו אם לא מהני לרבא אם עבר במזיד כ"ש אם עבר בשוגג דלא מהני דהא לא חפץ לעבור על מימרא דרחמנא וכן הוכיח הנב"י מה"ת יו"ד סי' ט' מגמ' תמורה דף ג' משני מקומות וכן הארכתי בזה להביא ראי' במקו"א בעזה"י. סימן נא רב שלומים ורב ברכות לאיש אמונים בתורה ועבודה מורג חרוץ בעל פיפיות שונה הלכות הפוסקים ומורי' כבוד הרב ר' שבתי איש ליפשיטץ מכפר יולניצע

שאלתו ע"י שלוחו קבלתי כעת שסמכוני באשישות כי חולה אני ובעוה"ר בביטול תורה ולהפצרת מעלתו נ"י אחזתי בקסת הסופר בידים רפות להשיב לו כאשר חנני אלקים בזה

שאלה ראובן שנסע למדה"י ואשתו נשארת בכאן ויצא עליה קלא דלא פסיק שהיא נחשדת משמעון ויש עדים שראו פ"א שהנחשד הלך לביתה יחידי והאשה פרסה הוילון על החלון ושהה עמה זמן רב בבית בלתי שום שומר ויותר לא ראו וכעת נודע שהבעל של הנחשדת תיכף לאחר נסיעתו מביתו מת על הדרך ועתה רצה הנחשד הנ"ל ליקח הנחשדת בחופה וקדושין ונשאלתי אם שייך בזה דין המבואר בש"ע א"ע כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל יען דאיכווין לאיסורא עיין קדושין דף פ' או לא כיון שבאותו זמן לא חי הבעל עוד עכ"ה

תשובה הדבר ברור בעזה"י דאין כאן חשש איסור כלל דכיון דנתברר שבשעה שזנתה עם האיש כבר מת בעלה והיתה פנוי' א"כ לא נאסרה על הבעל לא נאסרה על הבועל הגם שהמה הי' מחשבים להרע וצריכים כפרה על מחשבותם להרע בכל זאת מותרין המה בנשואין דאין כאן איסור טומאה כלל

וטרם אדבר אקדים דהי' ק"ל בגמ' קדושין [דף פ"א ע"ב] דדרש ר"ע מפסוק אשה הפרה וד' יסלח לה על מי שכיון על בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך כפרה וכן מביא הגמ' שם מעש' מן רחב"א שהתענה כל ימיו על מחשבתו ומביא הגמ' דתני' וקשה דלמא שאני באשה דהיא אסרה על נפשה ואח"כ עברה במחשבה איסורה אשר אסרה על נפשה היא צריכה כפרה דהא הגרה יצה"ר על נפשה אבל מי שכיון על בשר חזיר אשר לא הי' לו אפשר בהיתר ולא חטא בנפש דלמא כיון שלא חטא בפועל שייך בו וירא און ולא יתבונן וצע"ג

ואמרתי דזה עומק הברייתא דדרשו על פסוק וד' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמא למתים וקשה מנ"ל דנדרה בנזיר דלמא אסרה על נפשה פירות או תענוגים אבל לא דנדרה בנזיר ועברה ושתה יין וטימא עצמה למתים וצע"ג

אך בסוטה דף ב' אמרו חכז"ל למה נסמכה פ' נזיר אחרי פ' סוטה הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין