מחנה חיים אבן העזר חלק ב קעג

היוצא מזה דיש לחוש להחמיר דצריך שני עדים להעיד על היבם שהוא בר י"ג שנים או סימני שערות כרוחב אצבע כדברי הש"ע כנלענ"ד בעזה"י

ואגב גררא אעתיק דבר מחדושי וז"ל ראיתי בנב"י ח"ר א"ע סי' כ"ח שהקשה סתירה דבר"ה ובכורות ויבמות ע"ז מוכח דע"א נאמן במילתא דעבידא לאיגלוי וביבמות דף מ"ז אמרי' אפי' אמר נתגייר בב"ד פלוני אינו נאמן ותי' דמקום דאיתחזק איסור לא מהני עבידא לאגלוי ולכן בעגונה מסופק הגמ' אי טעמא דע"א משום עבידא לאגלוי יעו"ש

ולדעתי במכ"ת לאלף לק"מ הא דסמכי' על עבידא לאגלוי זה דווקא אם העד בר ישראל כגון בבכורות או בר"ה או ביבמות ע"ז בעמשא ודוד בר ישראל הגם שרוצה לשקר אבל בדבר שיוכל להתגלות ולראות רשעתו לא ישקר כי טבע בר ישראל שלא יעשה עצמו רשע לפני עיני כל העדה אבל שם ביבמות מ"ז שהוא הי' נכרי ואומר שהתגייר עצמו ומה יהי' אם יתודע שענה שקר ימלא שחוק פיו שהטעה כל עיני ב"ד מה חזקת כשרות יש אצלו שלא יבקש לגלות שדבר שקר בפיו ולכן לא מהני אפי' אם אמר בב"ד פלוני כנלענ"ד שהוא נקודה נפלאה על הגאון נב"י שהבדל גדול יש בזה

ואולי סובר הגאון יען דחכז"ל אמרו מילתא דעבידא לאגלוי לא משקרי אינשי משמע מי שהוא בכלל אינש אפי' גוי אינו משקר במילתא דיוכל לברר שקרו והדרה הקו' לדוכתא וצ"ע

ונ"ל לתרץ הקו' דהנה בבכורות דף ל"ו דחקר הגמ' בכהן שאמר בכור נתן לי הישראל במומו דנאמן הגם שהוא נוגע שרוצה לאכול הבשר מ"מ יען דאם יגלה אחר שחיטה קודם אכילה יהי' הבשר אסור ועיין תמורה דף ד' אז יהי' לו הפסד גדול יותר מאשר ירויח עתה דאם הי' ממתין אולי הי' נופל בו מום מעצמו או ע"י נכרי וכן באשה שנוגעת שרוצית לינשא להיות לאיש צריך ג"כ הטעם דהפסד הוא גדול דתצא מזה ומזה ובניה ממזרים ולכן מכח ההפסד שלבסוף פועל שמתירא לשקר הגם שנוגע ומבקש הנאה הנ"ל יפחד מהפסד כנגדו אבל בע"א בעגונא או בע"א בקידש החודש שליכא הפסד לבסוף הגם שיתגלה השקר אבל שם ליכא נוגע והנאה בתחבולה שיהי' לחוש שישקר בעבורו לכן אמרי' במה שיוכל להיות נגלה לא משקר אדם על חנם מה לו לצרה הזאת וביבמות דף ע"ז שהי' יתרא נוגע עיין תוס' שם וגם ליכא הפסד אם יתודע וק' מה מהני מילתא דעבידא לגלוי אולי בעבור נגיעתו לא יחוש על ספק אולי יתגלה ששקר ענה וצע"ג אמנם שם הי' דואג שונא של דוד והוה כמו איש תובע על האמת ודומה לסברת הגמ' בבכורות דף ל"ו אם אמר מפלוני מומחה קנה לי דנאמן הגם דשאר מילתא דעבידא לגלוי לא מהני יען שיש תובע עיין רש"י אבל ביבמות מ"ז דשם הוה נוגע שרוצה להיות מוחזק כישראל לכל דבר וליכא לו הפסד אם יודע הדבר וגם תובע ליכא אז אינו נאמן אפי' אם אמר בב"ד פלוני נתגיירתי ודוק היטב ועיין בש"ך יו"ד סי' קי"ט [סקל"ז] שמחדש בחד תי' דמפלוני מומחה קניתי נאמן דווקא באיסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא לא מהני מעל"ג והקשה משחיטה דהוא איסור דאורייתא ותי' דכאן יש הפסד ממון דצריך לשלם אם שינה יעו"ש אלמא במקום נוגע לא מהני אפי' פלוני מומחה ורק אם יש תובע מהני כמו בבכורות ודוק. סימן נ

שאלה באשה אחת שראתה דם מחמת תשמיש עד שנשאת לבעל ג' וראתה דם ג' פעמים ונבדקה במכחול ונמצא דם בראש המכחול ומת בעלה ונפלה לפני היבם אי צריכה חליצה דהא היא אינה עולה ליבום דהא נתחזקה לכל אצבעות ולכל הכוחות א"כ אסורה ליבם ונפטרת ג"כ מחליצה או נימא הגם דאסורה ליבם צריכה חליצה

תשובה הוא דבר צריך התבוננות כי לא פירש דבר ואשר נראה לי אבוא בקצירת אומר דצריכה חליצה כאשר אבאר בעזה"י

הנה לכאורה יש לומר דפטורה מחליצה דהנה בש"ע א"ע סי' קע"ג סעיף א' כ' המחבר וז"ל היבמה שהיא ערוה ליבם באיסור כרת חוץ מהנדה אינה זקוקה ליבם ומותרת לזר בלא חליצה עכ"ל וכ' הב"ש בס"ק א' וז"ל הטעם מבואר בתוס' ורא"ש ריש יבמות דלא דמי לעריות שאסורה ליבם מחמת קורבה ומותרת לאחר משא"כ נדה שאסורה לכל וגם עומדת לטבילה עכ"ל ולפ"ז הא תינח בשאר נדה דיש לה היתר בטבילה אבל זו שאין לה היתר בטבילה א"כ הוה איסור נדה דומה לעריות ופטורה מחליצה ודוק

ולא מיבעי אי רואית דם מחמת תשמיש אסורה לעולם לינשא לאיש אפי' לעת זקנותה אשר פסקה ממנה הוסת א"כ בודאי שייך לומר עליה כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה אלא אפי' אם נאמר שאשה שהוחזקה לראות מחמת תשמיש מותרת לבעל בעת זקנותה עיין בפלתי בהל' נדה סי' קפ"ז ס"ק ט' שנסתפק בזה לדינא מכל מקום שייך לומר אין זה דרכי נועם שתהי' זקוקה לו בעת זקנתה אחרי שנפטרה ממנו בנערותה כמבואר בתוס' יבמות דף ב' בד"ה ואחות אשתו שכ' וז"ל אין להקשות דנדה תאסר ליבם אעפ"י שמטהרה אח"כ כמו אחות אשתו שאין מתיבמת אפי' מתה אשתו אח"כ דלא דמי דאחות אשתו ושאר עריות האיסור עומד על היבם טפי מבשאר בני אדם אבל נדה לכ"ע אסורה וכו' ועוד נראה לחלק דאחות אשתו אעפ"י שמתה אשתו אח"כ שוב לא תזקק ליבום דכיון שנפטרה שעה אחת שנאמר דרכי' דרכי נועם וכו' אבל נדה דרכי נועם דלבעלה נמי צריכה להמתין עד שתטהר עכ"ל וזה ניחא בכל יבמה נדה שיש גבול לטהר א"כ הוה דרכי נועם דהא לבעל ג"כ אסורה עד שתטהר אבל כאן אטו נאמר להמתין עד שתלבין ראשה ויחדל להיות לה אורח כנשים א"כ בודאי כיון שאינה ראוי' ליבום כל זמן שיש לה ווסת אין זה דרכי נועם שתהי' מחויבת אח"כ ביבום וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ופטורה לגמרי מן האי ביתא ודוק (ואולי כיון דלבעלה ג"כ אסורה עד זקנתה גם ליבום הוה דרכי נועם)

אמנם אחר העיון נ"ל דחייבת בחליצה דהנה בש"ע א"ע סי' קס"ד סעיף ד' כ' וז"ל והיבמה לא תתייבם בעת נדתה אבל חולצת היא ואם עבר היבם ובא עליה בעת נדתה קנאה עכ"ל וכ' בט"ז בס"ק ז' וז"ל לא תתייבם בעת נדתה נראה דקמ"ל דלא תימא דאתי עשה דיבמה יבא עלי' וידחה ל"ת דנדה כי היכא דדחי איסור אשת אח קמ"ל דלא וטעמא לפי שאפשר לקיים שניהם שימתין עד שתטהר ובזה אין עשה דוחה ל"ת עכ"ל ואסביר דבריו שנפלאים מאוד שהאריך וז"ל כי היכא דדחי איסור אשת אח עכ"ל שהוא כשפת יתר שהי' לו לומר נראה דקמ"ל דלא תימא דאתי עשה דיבמה יבא עלי' וידחה ל"ת דנדה וצע"ג.