מחנה חיים אבן העזר חלק ב קעא

תשובה לכאורה הדין פשוט שאין האב נאמן עליו דבטור וש"ע א"ע קס"ט סעיף י"א וז"ל אין סומכין במנין השנים לא עפ"י קרובים ולא עפ"י נשים אלא ע"פ עדים כשירים להעיד עכ"ל א"כ מבואר דאין האב נאמן

אמנם הדבר יפלא למה לא יהי' אפי' קרוב נאמן הא כל עדותו רק באיסור שנאמן ע"א והגם שקרוב אינו נאמן במנין השנים כמבואר ברמב"ם בפ"ב מאישות הל' כ"ג היינו לעונשין ולמלקות אבל לחליצה שהוא רק איסור למה לא יהי' קרוב נאמן ומצאתי שהנב"י ח"ר א"ע סי' צ"ג העיר על זה דאפי' האב יהי' נאמן והאריך בזה לצרף להקל בנידן שאלתינו שהאב נאמן שבנו בן י"ג שנים יעו"ש

ואחר העיון גדול בלבבי לא כן ידמה והדין הוא כמפורש בש"ע סי' קס"ט אזכיר אשר נתן לי' אלקים בזה בעזה"י הנה הנב"י העיר להקשות כיון דפסקי' בא"ע סי' קנ"ז דאפי' קרוב ואשה נאמנים לומר זה אחוה דמיתנא לחלוץ ולא הוזכר בש"ע כלל דנאמנים דווקא אם מוחזק לנו בלא"ה שהוא אחיו מן האב כאשר רמז שם הב"ש בסק"ב אלא אפי' אם לא הוחזק שהוא אחיו מן האב דלא כמרדכי הובא בב"י בסי' קס"ט דדווקא במוחזק נאמן קרוב וא"כ ה"ה יהי' אב נאמן שבנו בן י"ג לחליצה וצע"ג והוסיף עוד הגאון הנב"י להקשות אפי' לשיטת המרדכי הובא בב"י סי' קס"ט דנאמן קרוב לומר אחוה דמיתנא אם בלא"ה היינו מוחזקים בו שהוא אחיו מן האב אבל אם לא היינו מוחזקים בו שהוא אחיו מן האב אינו נאמן ומזה יליף המרדכי דאין קרוב נאמן להעיד שהוא בן י"ג שנים דלמא שאני התם דרוב אנשי ישראל אינם אחיו של המת א"כ מי שמעיד שזה אחוה דמיתנא בא להוציא פלוני מרוב דעלמא וצריך שני עדים כשירים אבל כאן הגם דהי' ליבם חזקת קטנות אכתי לאו ק"ו הוא דרובא וחזקה רובא עדיף דלמא להוציא מן הרוב צריך עדים כשירים אבל להוציא' מחזקה הוא נאמן ואיך יליף המרדכי בק"ו מן אחוה דמיתנא אם אינו מוחזק באחיו מן האב צריך עדים ק"ו ביבם קטן וצע"ג

ונלע"ד לחקור בעזה"י דלכאורה נפלאת דברי ב"ש בסי' קנ"ז דכתב שאפי' אם לא הוחזק שהוא אחיו אעפ"כ קרוב נאמן ודבר זה מתנגד למשנה מפורשת בכתובות דף כ"ג במתני' וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינם נאמנים ובזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנים ופסק הרמב"ם דווקא על תרומה דרבנן אבל לתרומה דאורייתא צריך ב' עדים עיין רמב"ם פ"כ מא"ב הל' א' וברה"מ שם והר"ן חולק דהא ע"א נאמן באיסורין וכתב הפנ"י בד"ה וכן וז"ל ונלע"ד דמש"ה לא ארי' דהא דע"א נאמן באיסורין היינו דווקא היכא דלא איתחזק איסורא משא"כ באיתחזק בעינן שנים וקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף והכא נמי רובא דעלמא לאו כהנים נינהו וכל דפריש מרובא פריש כנ"ל טעם רמב"ם ושיטות החולקים כמו שנראה ג"כ שיטות התוס' בשמעתי' דמתני' בתחומה דאורייתא איירי ואפ"ה סגי בע"א אפשר משום דהו"ל כמדע"ג ואפ"ה הוא בעצמו אינו נאמן כנ"ל וק"ל עכ"ל וכן כ' הפנ"י בדף כ"ה בתוס' ד"ה או דילמא וז"ל והא דבעינן ע"א לכהונה היינו שמא ישראל כשר דרובא דעלמא הבאים לפנינו בחזקת ישראלים נינהו טפי מכהונה כנ"ל נכון ע"כ וא"כ לא מיבעי לשיטת הרמב"ם יהי' צריך שני עדים כשירים דזה אחוה דמיתנא כמו שצריך שני עדים שהוא כהן ליתן לו תרומה דאורייתא ואפי' להר"ן ותוס' יהי' צריך עכ"פ ע"א כמו בתרומה ולמה מקילין אפי' באשה וקרוב הלא רובא דעלמא לאו אחוה דמיתנא וכל דפריש מרובא פריש ויצרך עכ"פ ע"א כשר וצע"ג

אך נ"ל לחדש דבר בעזה"י בשלומא ברוב המתנהגים בדת משה אמרי' שהמה ישראלים ולא כהנים הגם שידענו שיש מיעוט כהנים עכ"פ אין לנו סכום ידוע לדעת כמה כהנים מחזיק האי מיעוט א"כ מי שרצה להחזיק עצמו שגם הוא מן המיעוט כהנים צריך לרמב"ם ב' עדים ולתוס' עכ"פ ע"א אבל אם היינו יודעים שיש בעולם אלף כהנים ולא נודע לפנינו רק תשע מאות וצ"ט כהנים וכהן אחד חסר לנו הידיעה מי הוא ובא אפי' קרוב או אשה ומעיד מי הוא הכהן אשר משלים סכום האלף נאמן הקרוב או האשה יען דהלא ידענו בבירור שיש עוד כהן בהאי מיעוט א"כ הקרוב או האשה מברר רק הגוף מי הוא האיש הכהן אשר חסר לנו ולא יתגדל המיעוט ע"י העדות הנ"ל ואטו אם יהי' בחנות ט' חתיכות בשר נבילה וחתיכה אחת בשר כשר ויהי' נפרש ממילא חתיכה אחת אשר בודאי נאמר כל דפריש מרובה קפריש ואמרה האשה הקוצבת הבשר שהיא מכירה שזה החתיכה הכשירה הכי לא תהי' נאמנת יען דאמרה כנגד הרוב כל דפריש מרובה קפריש זה שיבוש כיון דעכ"פ יש בודאי בחנות חתיכה אחת כשירה היא נאמנת לברר שהיא מכירה שחתיכה שפירש היא הכשירה כשם שנאמנת לברר מיעוט בשר כשר מרוב בשר טריפה אשר הוא בחנות כך נאמנת לברר אפי' נוסיף עוד רוב כל דפריש מרובא קפריש ודוק

ולפ"ז בשלומא אם בא אחד ואמר כהן אני אטו יהי' חסר לנו דבר אם הוא יהי' ישראל אז צריך לרמב"ם שני עדים ולתוס' ור"ן עכ"פ ע"א כשר אבל ביבמה דע"כ איירי דידענו שיש להמת אח בעולם דאל"כ דלא הוחזק באחין בודאי אינו נאמן לאסור עיין בש"ע סי' קנ"ז ובב"מ וא"כ דידענו שיש אח בעולם א"כ אפי' אשה וקרוב נאמן כמו לברר חתיכה כשירה מרוב טריפות ודוק

ועיין בפנ"י דף ס"ג ובקו"א שם שחקר למה נאמן ע"א לגרש ולר"א אפי' לכנוס וחקר ג"כ דנימא דהוה מרובא דעלמא וכן חקר איך נאמן קצב לברר חתיכה כשירה מרוב טריפות וביאר יען שיש ספק בלא דברי העד נאמן ע"א נגד חזקה או רוב ועיין בשב שמעתתא שמעתא ו' פ"ז שכתב יען דלהעד לא נתערב המיעוט בתוך הרוב דהוה כאלו מובדל יעו"ש ולפמ"ש יש הבדל אם המיעוט מוגבל דידענו שחסר לנו חפץ או איש מן המיעוט ההוא אז נאמן ע"א אפי' אשה וקרוב לאמור שזה הוא האיש או החפץ אשר אנו מבקשים מן המיעוט הגם שיש רוב בעולם אבל אם אין המיעוט נגבל כמה יהי' חפצים או אנשים במיעוט ההוא אז בודאי אמרי' על החפץ או על האיש שהוא מן הרוב ולא מן המיעוט ודוק

ומעתה מיושב קו' הנב"י על המרדכי דכך דן ק"ו הלא כאן הי' היבם בחזקת קטן גם לפי דברי האב ומהכ"ת יהי' נאמן אם באחוה דמיתנא צריך להיות שנחזק לאחיו דאל"כ אינו נאמן קרוב והגם ששם נגבל המיעוט וידענו שחסר לנו אח ועפ"כ אינו נאמן קרוב והגם שלפי דברי הקרוב מעולם לא נכנס איש הזה בתוך הרוב נהפוך הוא הי' חסר מן המיעוט ואעפ"כ צריך שני עדים כשירים מכ"ש במקום חזקה אשר גם לפי דברי האב הי' היבם בחזקת קטנות חזקה כזה טוב מרוב אשר נודע גבול המיעוט ודוק.