מחנה חיים אבן העזר חלק ב קסט

חליצה מספק יהי' מותר אבל לכהונה פסול יעו"ש (ומה שהניח המרדכי בקו' מיבמות דף כ"ד עיי"ש תוס' ד"ה וס')

וראה בעיניך הלא בסיפא דאיירי לענין הכונס יבמתו מעוברת וקתני אם הולד של קיימא חייב בקרבן ואם אין הולד של קיימא יקיים והך ולד של קיימא הוה בודאי הפי' ודאי בר קיימא דאל"כ איך יבוא חטאת וגם הך ולד שאינו של קיימא עכ"ח בודאי נפל איירי דאל"כ שמת תוך ל' יום איך יקיים אותה הא מדאורייתא עכ"פ ספק אשת אחיו הוא וכן מבואר בתוספתא פ"ו דיבמות וז"ל ספק בן קיימא ספק אינו של קיימא מטילין עליו שני חומרות עכ"ל וא"כ כמו דאיירי רבי לענין הכונס יבמתו מעוברת בבר קיימא הוה הפי' בודאי בר קיימא ואינו בר קיימא הוה הפי' בודאי אינו בר קיימא ה"ה לענין החולץ למעוברת איירי ג"כ או בודאי בן קיימא או בודאי אינו בר קיימא שהוא נפל אבל מספק נפל לא איירי כלל מתני' ולכן דייק רש"י אינו בר קיימא שהי' נפל ודוק בזה היטב וכן מצאתי בש"ע סי' קס"ד אם הפילה רשאי לקיים אותה אבל אם לא חי ל' צריך ליתן לה גט עיין שם סעיף ה' [ב"ש סק"ו] שנתקשה על ב"ה ולדעתי פלא שלא הביא שאפי' בספק בן קיימא כ' התוספתא נותנין עליו שני חומרות וכעת צע"ג אצלי

היוצא מזה דלשון המתני' מורה שלא מבעי בודאי נפל דיש פסול כהונה אלא אפי' מת בתוך ל' יום יש פסול כהונה

אך בדיעבד אם נשאה אותה כהן אם צריך לגרשה סובר הנמ"י דצריך לגרש אותה אפי' אם מת הולד בתוך ל' יום עיין בנמ"י במתני' יבמות הנ"ל וכן ביאר הב"ש בשמו בסי' קס"ד ס"ק ו' יעו"ש שהאריך

אבל ראיתי לפני משה בירושלמי שחקר איך הדין לר"ל אם נשאה לכהן אם צריך להוציאה באופן שמת היבם ולא קבלה פעם שנית חליצה והביא הנמ"י הנ"ל דפסק שצריכה גט והשיב עליו הלא לר"ל לא הוה חליצת מעוברת שם חליצה ומ"ש תוס' כאן בתי' הראשון דמדרבנן צריכה חליצה אפי' בדיעבד אבל מדאורייתא הוה חליצה דתוס' אזיל לר"י דלולא כן מאי הביא תוס' ראי' מהך דחולץ תוך ג' הלא שם דלא היתה מעוברת לכך מהני בדיעבד אבל בחולץ למעוברת בודאי נוכל לומר דצריכה חליצה אלא עכ"ח התוס' אזיל לר"י דגם חליצה מעוברת הוה חליצה יעו"ש שהאריך

ולע"ד נראה במכ"ת הקדושה עומק דברי התוס' נהפוך הוא דתוס' חקרו רק לר"ל ואעתיק דברי תוס' בד"ה ונמצאת וז"ל א"כ אין הולד של קיימא אמאי אסור בקרובותי' דתוך ג"ח לאו חליצה הוא דהא תנן לקמן היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהי' לה ג"ח ומפרש בגמ' טעמא כיון דאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ואר"י דניהו דלא הוה חליצה מ"מ אסור בקרובותי' כיון דמדאורייתא הוה חליצה ועוד דדיעבד אם חלצה אפי' מדרבנן אינה צריכה חליצה אחרת דאמר לקמן יבמה שחלצו לה אחי' בתוך ג' צריכה להמתין ג"ח משמע דלא בעי חליצה עכ"ל דלכאורה השתוממתי לדעת הלא מדברי ר"י שתי' דמדאורייתא הוה חליצה ניכר שתוס' הקשה שגם מדאורייתא לא מהני החליצה בתוך ג' וכן משמע לשון קו' התוס' וז"ל דתוך ג"ח לאו חליצה הוא עכ"ל וקשה איך עלה על דעת תוס' דלא מהני מדאורייתא הא דאינו עולה לחליצה הוה רק הטעם דאינה עולה ליבום דשמא היא מעוברת ובועל אשת אחיו שלא במקום מצוה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה וכן מבואר בדף מ"א רש"י ד"ה משום דר"י יעו"ש וא"כ הלא לר"י הוה הדין אפי' אם ידע שהיא מעוברת ובעל אותה הוה ביאה אם הפילה לבסוף דהא ר"י אמר ביאה מעוברת הוה ביאה וא"כ איך אפשר שבתוך ג"ח שהיא ספק מעוברת ולא יהי' מועיל בדיעבד אם בעל אותה זה א"א ועכ"ח כתי' רש"י דלקמן דדרש הגמ' הוה רק אסמכתא לאסור לכתחילה אבל בדיעבד מהני וא"כ איך הקשה תוס' שלא יהי' אפי' איסור קרובי' בחולץ תוך ג' אפי' בר בי רב דחד יומא לא יטעה בזה אמנם פתשגן הדברים המה כך בודאי לר"י דסובר ביאת מעוברת או חליצה מעוברת מהני ע"כ אמרי' פסוק זה דלא חפץ יחפוץ האיש לקחת הוא אסמכתא אבל לר"ל אפשר לומר דחולץ בתוך ג"ח אפילו בדיעבד לא מהני יען דעיין עליו אם יש לו בן ופסוק דלא יחפוץ ממעט דכמו שאינו יוכל לייבם אותה ה"ה שלא יוכל לחלוץ אותה וגם מה"ת לא מהני החליצה אפי' בדיעבד כמו שלא מהני היבום בדיעבד ואז פשיטא אם חלוץ לה לא נאסרו הקרובים דבשלומא בחולץ למעוברת אחר ג"ח אסרו רבנן ועשו חומרא יען דלא אתו למשרי חלוצה לכהן דהא לאחר ג' משכחת חליצה כשרה שאז היא פסולה לכהן וממילא אסרו אפי' חליצת מעוברת אבל תוך ג' דלא משכחת לר"ל חליצה כשרה ולא שייך חומרא הנ"ל ואז פשיטא דליכא איסור קרובים כלל וזה הוא כוונת התוס' א"כ בתוך ג' איירי למה אסרו הקרובים כלל הא לאו חליצה הוא דילפי' זאת מקרא דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ולר"ל נשאר זה דרש דאורייתא והבן זה

וע"ז תי' התוס' בשם ר"י דמדאורייתא מהני בתוך ג' החליצ' אם נגלה לבסוף דלא היתה מעוברת כלל דבשלומא אם היא עכ"פ מעוברת דורש ר"ל עיין עליו אם הולד יהי' בר קיימא אבל כל זמן שלא ידענו אם היא מעוברת ל"ש דרש עיין עליו וכן משמע מתוס' ד"ה ור"ל וז"ל הואיל ובאותו שעה ראוי' להתקיים עכ"ל והבן דצריך להיות דבר לפנינו אשר מעורר אותנו לעיין עליו ומדאורייתא אם נגלה לבסוף שלא היתה מעוברת מהני החליצה בדיעבד דפסוק לא יחפוץ האיש לקחת הוה רק אסמכתא ושוב תי' עוד שאפי' מדרבנן מהני חליצה בדיעבד אם לא היתה מעוברת נמצא דמשכחת חליצה כשרה אפי' בתוך ג"ח שאז היא אסורה לכהן ממילא אפי' אם היתה מעוברת וקבלה חליצה בתוך ג' ג"כ אסורה לכהן מדרבנן לחומרא שלא יבא מכשול ויתירו חליצה לכהן ומעוברת תוך ג' הוה כמו אחר ג' ודוק וממילא מבואר דתוס' בב' תרוצים לא חקרו כלל על חליצת מעוברת רק על חליצת תוך ג"ח ולא היתה מעוברת רק ממילא מסובב שגם בחליצת מעוברת תוך ג' אסורה לקרובים כמו חליצת מעוברת אחר ג' וזה הוא אמת בעזה"י

שוב מצאתי לתוס' בדף מ"א ע"ב בד"ה קרא עליו וז"ל לר"ל ל"ל קרא דר"י וי"ל דר"ל נמי אינה חולצת תוך ג' משום דאינה עולה ליבום עכ"ל מבואר כמ"ש דלר"ל דרשי' דאינה חולצת תוך ג' מכח פסוק זה דלא יחפוץ ובו יש לפרש לר"ל דהוה דאורייתא או שהוה עיכוב מדרבנן או שהוה רק לכתחילה והוא ברור בעזה"י

אמנם גם בסברה נ"ל דנמ"י לשיטתו אזיל דהנה מבואר בגמ' ר"י סובר דמהני חליצה מעוברת דאגלאי מלתא למפרע שהיתה בת יבום וחליצה שהרי הפילה ור"ל פליג דאמ"ל לא אמרי' ולכאורה אין הבין במאי פליגי ר"י ור"ל ביבמה הלא פלוגתא זו אי אמרי' אמ"ל או לא שייך בכל הש"ס אך פשתגן הדברים הוא כך בודאי במקום אשר לא