מחנה חיים אבן העזר חלק ב קסז

בן לא חל חיוב ול"צ לפטור וצע"ג להבין (ג) עוד פלא בעיני מנ"ל דין זה שולד אינו פוטר עד שיצא לאויר הלא כיון דהיא מעוברת ויש למת בן ממילא היא מותרת מיד ואין לומר דלא נקרא עובר בן רק משעה שיצא לאויר עולם נקרא בן (כמו שהערותי בתוס' ד"ה והא ליתא יעו"ש) דזה אינו דהנה בב"ב דף קמ"א אמרי' דעובר שהוא בכור אינו נוטל פי שנים יען דכתיב יכיר או מדכתיב וילדו לו ולמה לא אמרו יען דכתיב בן אהובה ובן השנואה ע"כ משמע דעובר נקרא בן וא"כ כאן דכתיב ובן אין לו והא עובר הוה בן ותהי' אמו מותרת מיד והוא קו' גדולה

ונלע"ד ליישב והוא דבדף כ"ב דרשי' ממזר פוטר מיבום דדרשי' עיין עליו מדלא כתיב ובן אן לו רק כתיב ובן אין לו והתיו"ט נתקשה מאוד על דרש זה דמאי חסר בזה דכתיב אין לו ותי' דהוה אסמכתא יעו"ש ולדעתי יפלא עוד הלא אן הוא משורש מאן עיין קדושין דף ד' והוא מורה על דבר שיוכל אדם לעשות ולא רצה אבל בדבר שחסר לאדם שאין בידו דבר זה אז נקרא אין לו שדבר זה אינו בידו ועי' רש"י קדושין שם מאן בלעם שהוא ממאן שאין רוצה לילך וא"כ איך יוכל התורה לכתוב ובן אין לו הלא הוא אינו ממאן בבן רק שלא הוליד בן וחסר לו הדבר והוא פלא להבין

אמנם נראה דדבר גדול רמזו חכז"ל דבאמת ממזר הוא זרעו כוחו ואונו רק הוא זרע פסול ולא יבא בקהל ואין איש ישראל יחפוץ להניח אחריו בן זה ואינו מייחס עצמו להקרא שמו עליו ואם התורה חפצה שדווקא בן אשר אביו מתייחס בו הוא יפטור מיבום א"כ הי' ראוי שתורה תכתוב ובן אן לו אשר מרומז הגם שיש לו בן אבל כיון שאביו ממאן בו יבמה יבא עלי' ומכ"ש כשאין לו בן כלל ומדכתיב ובן אין לו משמע שאין לדון אם האיש המת מחשב לזרע זה לבן ומייחס בו או לא שהתורה דברה לב"ד או לכל ישראל עיין עליו אם יש לו בן וכאשר נמצא שאין לו בן כלל אז לא תהי' אשת המת החוצה אבל אם יש לו בן אשר עכ"פ אצל העולם יחשב לבן אעפ"י שאביו ממאן בו אעפ"כ אשה פטורה וא"כ ממזר פוטר מיבום והבן וכן שם קדושין דף ד' הא ראינו שיש לאדון עוד על שפחה העברית כח כסף דהא בכסף מקנתה יכול לייעד אותה ולא צריך מחדש כסף קדושין אבל אם האדון לא מייעד אותה ממילא הוא ממאן באותו כסף ולא יחפוץ בו והי' ראוי' שתורה יכתוב ויצאה חינם אן כסף שאדון ממאן באותו כסף אשר ראוי' לקנות אותה על ידו אבל יען שהתורה חפצה להשמיע שאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב ואם הי' כתיב אן כסף הלא יש גם בכח האב למאן שלא יחפץ בכסף הנ"ל ולא מייעד אותה לאיש אחר לכן כתוב אין כסף שאדון לא יוכל לבקש ממנה כסף ואדון אחר יוכל לבקש אם ירצה והבן וכן בבת כהן אם יש לה זרע פסול אם הי' כתיב וזרע אן לה ושבה אל בית אבי' הי' במשמע כיון שיש לה זרע אשר מאנה בו ולא רוצית להתייחס בו היא שבה אל בית אבי' כנעורי' לכן כתב התורה וזרע אין לה עיין עליו אם אנו רואין שיש לה זרע הגם שאצלה לא נחשב היא אסורה בתרומה והבן וכן בב"ב פ' יש נוחלין לענין נחלה דאי כתיב ובן אן לו הוה במשמע הגם שיש זרע כיון שממאן בו ולא נחשב אצלו לבן אז יש להבת הנחלה כתב התורה אין לה שדווקא שגם זרע זרע אין כאן אבל אם יש זרע זרע היא הבת אינה נוחלת כיון שאצל העולם נחשב הזרע זרע כזרע והבן זה כי אקוה שכוונתי אמת גמור בעה"י

ועתה אשוב אשמור דרכי לפ"ז דתורה כתב ובן אין לו לרמז שלא נלך אחר מחשבות ורצון המת רק כפי ראות עיני הב"ד או עיני העדה א"כ דרשי' גם חומרא אם האשה מעוברת ולא ידענו עצומי' בבטן המלאה אם הוא נפל אשת בל חזו שמש שמעולם לא הי' ראוי להיות בר קיימא או פן אולי יקראו אסון טרם הושלך מרחם אמו זה לא נחשב אצלינו לבן ויש לעיין עלי' שלא תנשא ולא תתייבם עד שנדע אם הולד בר קיימא כי התורה דן על ראות עינינו ולא על רצון המת ולכן לא מהני חליצה ויבום לר"ל הגם שהפילה לבסוף יען שבשעת חליצה ויבום הי' אצלינו בספק לא מהני אותו חליצה ויבום והבן זה וראי' לזה דאל"כ למאן דס"ל בב"ב דף קמ"א דעובר אינו יורש ואפי' ירושה דבא ממילא יעו"ש וא"כ נימא שהבת תהי' יורשת הגם שנולד אח"כ בן דבשעה שמת לא הי' לו בן אלא פשיטא דדרשי' עיין עליו להמתין עד שנדע אם תלד נקבה או זכר דגם זה בכלל עיין עליו ודוק

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמרומז בתורה דכתיב "ובן אין לו לא תהי' אשת המת החוצה יבמה יבא עלי'' ולכאורה הי' ראוי לכתוב בהיפך יבמה יבא וגו' ולא תהי' אשת המת החוצה דהלא ראינו אם ליכא כאן יבם באמת מותרת לשוק ועכ"ח עיקר הלאו דלא תהי' אשת המת החוצה הוא יען דאיכא כאן עיכוב המצוה של יבום וחליצה וא"כ ראוי' להקדים מצות יבום ואח"כ הלאו דלא תהי' אשת המת החוצה ואין לומר דאם נכתב בהיפך הי' מקום לטעות דגם אחר היבום ומת היבם או שנתגרשה היא אסורה לשוק זה אינו באפשרות דלא נקראת עוד אשת המת רק אשת היבם דהא כתיב ולקחה לו לאשה דמינה דרשי' בדף ל"ט כיון שלקחה הרי היא אשתו ודוק וא"כ פלא למה הקדים התורה מתחילה הלאו דלא תהי' טרם שהודיע המ"ע של יבום וצע"ג

ולפמ"ש נכון דתורה מרמז במעוברת שאז נשאר לא תהי' אשת המת החוצה הגם שאינה ראוי' ליבום אעפ"כ נשארת יבמה שאסורה לשוק ואם לבסוף הפילה יתקיים יבמה ובא עלי' ודוק וגם אין מקום לטעות לאמור דחליצה אינה מותרת לשוק יען דלא היתה לשום איש ונקראת עוד לא תהי' אשת המת החוצה זה אינו דחליצה במקום יבום הוא וכמו שיבום מתיר ה"ה חליצה מתיר לשוק ולמה הקדים התורה לא תהי' אשת המת החוצה קודם מצות יבום וחליצה רק דתורה מרמז שלפעמים בא מתחילה לא תהי' אשת המת החוצה הגם שעדיין אינה מותרת ליבם כגון מעוברת שלא תנשא ולא תתייבם ודוק

ולפ"ז ניחא ב' קו' אחרונים למה צריך פיטור כלל כשהיא מעוברת הלא לעולם לא נאסרת וגם למה הולד אינו פוטר עד שיוצא לאויר עולם הלא עובר נקרא בן ולפמ"ש גבי יבמה יש דין אחר דלפני הב"ד לא נחשב לבן עד שיצא לאויר עולם וממילא נכון דשייך אצלה לומר ולד פוטר שעד הלידה לא תנשא ולא תתייבם כי בשעת לידה הולד פוטר אותה אבל עד הלידה היא יבמה לשוק והבן זה

וד' האיר עיני לברר הדבר בעזה"י דבר חדש מאוד דלפי מה שהערותי למעלה מוכח מסוגי' דב"ב דף קמ"א דעובר נקרא בן א"כ נשאר פלא להבין דברי תוס' בד"ה ובן אין לו והא לית לי' דכ' אבל בבן קיימא לא א"נ כשהוא בר קיימא נפקא לי' מלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי עכ"ל וקשה להבין תי' ב' של תוס'.