מחנה חיים אבן העזר חלק ב קסג

וחכז"ל אמרו ביבמות דף ע"ג לא נתנה פריעה לאברהם אבינו רק אח"כ ביהושע כתיב שוב מול בני ישראל שנית והגם שאמרו בשבת במשנה מל ולא פרע כאלו לא מל דחידש הקב"ה אח"כ לעשות הברית בשני עורות ולא מקיים המ"ע אלא אם מל שניהם אבל מי שלא יחפץ לעשות המ"ע בעצמו לא בחיתוך ולא בפריעה נעשה מומר לערלות דעובר על שלא מל ועובר על שלא פרע והגם שנעשה הכל במניעה אחת אעפ"כ הוה בכלל מומר לערלות והגם שעדיין צריך בירור לא מנעתי מלהודיעך זה וקצרתי כי אין לשער המון טרדותי תמיד ד' ירחם עלי ואזכה ללמוד בנחת ולא בצער וגם לך יתן ד' כל טוב ע"ע הד"ש. סימן מז

שאלה במעשה בשני אחים שהי' שותפים במסחר ובאו מיריד ולמחר נתעולל עליהם עלילה ברשע עד שמת אחד בו ביום מרוב הפחד ולא הניח זרע ובא האח לחכם העיר וגילה לו כי הוא יצרך לברוח להמלט על נפשו ע"כ אם לא יהי' החליצה למחר תהי' אשת אחיו המת עגונה והושיב החכם העיר ב"ד ביום המחרת ונעשה החליצה ואחר החליצה גזר בח"ח שהוא לא תנשא עד שתקבל מהב"ד כתב היתר לנשואין ועל העומדים שם גזר שלא יזכר על האשה שם חלוצה ואחר שעברו צ"ג יום מיום שמת בעל האשה שנחלצה באתה האשה לאשת החכם וגילתה לה שהיא תאמין בעצמה שהוא מעוברת מבעלה שמת כי הי' ליל טבילה ובעל אותה פעמים בלילה לפני מותו וכאשר הגידה אשת החכם זאת לבעלה אמר להגיד לה הלא עכשיו היא מעוברת ואח"כ תהי' מיניקת ואסורה לינשא וכאשר יעברו זמן מינקת תבוא לב"ד ובתוך הזמן נסעה האשה למרחוק ומת הילד כאשר הי' רבע שנה והיא נשאת לכהן ונעשה רעש גדול כי היא קבלה חליצה ואסורה לכהן וצריך להוציאה בגט

תשובה הדבר נאחז בסבך החקירה והדרישה אם הכהן צריך לגרש אותה מטעם איסור חליצה ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזה"י

מראשית אחקור על מעשה החכם שנתן חליצה קודם שעברו ג' חדשים הלא הרמ"א בא"ע סי' קס"ד סעיף א' כ' וז"ל וי"א דכל שחלצה בתוך ג' חדשים בין נמצאת מעוברת והפילה או לא נמצאת מעוברת הו"ל חליצה פסולה וצריכה חליצה אחרת מכל האחין ואם אין אחין אחרים יחלוץ זה אחר ג"ח שם בהגמ' עכ"ל וא"כ בנ"ד הגם דליכא אחים אחרים צריך האח החולץ לחלוץ פעם שנית ומאי פעל החכם שצוה לחלוץ בתוך ג' חדשים וצע"ג

ואמרתי דבר עמוק בלב איש ואקדים דברי הגמ' ביבמות דף ל"ה החולץ למעוברת ר"י אומר אין צריכה חליצה מן האחין ור"ל אומר צריכה חליצה מן האחין יעו"ש י"ל למה לא בחרו לומר ר"י אומר החולץ למעוברת והפילה מהני החליצה ראשונה ור"ל אומר לא מהני וממילא ידענו אם צריכה חליצה אחרת או לא וצ"ע להבין ועיין רש"י דהוסיף וז"ל דהך חליצה מעליותא הוה עכ"ל וזה הי' לר"י לומר ורש"י יוסיף אין צריכה חליצה מן האחין עוד ק"ל הלא בלשון זה שבחרו יש לטעות דאפשר לחשוב דדווקא מן האחין לא צריכה חליצה אבל מאותו חלוץ צריך לחלוץ פעם אחרת אבל אם ינקוט חליצה ראשונה מהני אז אין מקום לטעות עוד וראה שרשב"א כ' וז"ל אינה צריכה חליצה מן האחין לאו דווקא נקט מן האחין שבין ממנו ובין מן האחין אינה צריכה חליצה עכ"ל הרי שהרגיש הרשב"א שיש לטעות שצריכה חליצה אחרת מן החולץ הזה אפי' לר"י רק פליגא אי צריכה חליצה מן האחין וצ"ע ומה שתי' הרשב"א דנקט לאשמעי' רבותא לר"ל דהוה חליצה פסולה וצריכה חליצה מן האחין דווקא הוא פלא הלא טוב לאשמעי' כח דהתירא שגם ממנו של החולץ לא צריכה עוד חליצה ויותר מזה קשה לשיטת הרמב"ם דפוסק שגם החולץ יוכל לחלוץ א"כ למה נקטו לענין האחין וצע"ג

ונלע"ד לחדש דבר חדש בעזה"י דיש לחקור אם יש בחליצת מעוברת דין חליצה פסולה שבעבור כן דווקא אחין חולצין ולא הוא ועיין ברא"ש איך יהי' הדין אם אין כאן עוד אחין מי נימא שלא צריכה עוד חליצה מהך החולץ פעם שנית דהא ממנו כבר נפקע זיקתו בהך חליצה פסולה והוה כאלו אין כאן יבם כלל או נימא אם יש כאן אחין צריכים המה לחלוץ אבל אם אין כאן צריך הוא לחלוץ פעם שנית דלא נפקע ממנו זיקתו לגמרי רק נגרע כחו כנגד כח אחין אבל אם אין כאן אחין עדיין היא זקוקתו וצ"ע

והנה אם נחליט שחליצה של מעוברת הוה דין חליצה פסולה דנאמר דניהו דאמרי' שחליצה מעוברת לא פוטר אותה לגמרי אבל עכ"פ הוה התחלת חליצה והוה כחליצה פסולה לענין שאם אין כאן אחין לא צריכה חליצה כלל אפי' לר"ל וא"כ כל פלוגתא של ר"י ור"ל הוה רק לענין אם צריכה חליצה מן האחין אבל אם אין כאן עוד אחין אינה צריכה חליצה עוד מן החולץ לכן נקטו לה כשהיתה מעוברת פלוגתתם לענין אחין אבל מיני' דידי' של החולץ פשיטא דלא צריכה חליצה כלל אבל אם הי' נקטו פלוגתתם אי חליצה ראשונה מהני או לא מהני אז היינו סוברים דר"ל צריכה חליצה אפי' מהחולץ ודוק

אמנם הדבר קשה לומר כן דכיון דסובר ר"ל דבן אין לו ממעט מעוברת אז מסתבר דאין לחליצה מעוברת דין חליצה פסולה ועיין ברמ"א סי' ס"ג סעיף ה' דאל"כ לשמואל דסובר דחליצה פסולה פטרה נפשה לא תהי' צריכה חליצה עוד אלא עכ"ח דלא נפקע זיקתו של החולץ ואם אין כאן אחין צריך הוא לחלוץ שנית, וראה מה מתקו מדבש דברי תוס' בד"ה צריכה חליצה וז"ל לאו דווקא מן האחין ה"ה דלא נפקע נפקע זיקת החולץ עכ"ל

ולפי הבנה פשוטה דדברי תוס' הנה כדברי רמב"ם או הוא או אחין וכן הוא בש"ע סי' קס"ד ודלא כרא"ש הי' לתוס' לומר ה"ה מן החולץ דלא הורע כוחו או לא הורע זיקתו כי ההבדל מבואר דאם כתבו דלא הורע הוא שלא נאמר שטוב לעשות החליצה משאר אחין והשמיעו דהוא עם האחין שווים בכחם לחלוץ אבל אי ס"ד דנפקע זיקת החולץ אז כבר א"א לו לחלוץ כלל אפי' ליכא אח אחר וצע"ג ולפמ"ש נכון מאוד דתוס' גילה דלא תטעה שר"ל מודה דאם ליכא אחין שלא צריך הוא לחלוץ פעם שנית דהא כבר נפקע כחו קמ"ל דלא נפקע זיקת החולץ ודוק

אך א"כ הדרה הקו' דקשה אם יש לטעות בלשון זה דלא צריכה חליצה מן החולץ פעם שנית למה בחרו בלשון אי צריכה חליצה מן האחין ינקטו פלוגתתם על גוף החליצה