מחנה חיים אבן העזר חלק ב קסב

וישלח על פסוק בשמת בת ישמעאל שקרה בשם אשתו ראשונה וז"ל כי היתה חביבה עליו בעבור שהיתה ממשפחתו ואינה רעה בעיני יצחק אביו עכ"ל ובכל זה הזכיר הכתוב אח"כ ויקח עשו את נשיו הכל בכלל נשיו לבד כי הי' כולם שווים במעלה אחת ועיין רש"י פ' ויגש על פסוק ובני רחל אשת יעקב וז"ל ובכולן לא נאמר כן אלא שהיתה עקרו של בית עכ"ל ורמב"ן לא ניחא ליה בזה כי גם לאה לקח לאשה ופי' משום שנזכרות בין השפחות כבדה הפסוק להזכירה שהיא אשת יעקב ולא שפחה וכן ביאר ביותר בפסוק אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי יעקב חושב רחל לעיקר יען שאותה רצה ליקח לאשה אבל לאה באתה לו בערמה והביא שמטעם זה נאמר אח"כ רחל אשת יעקב אבל הוא אומר יען שנזכרת בין השפחות ע"ש אבל מעולם לא נאמר יען שנזכרת באשה היתה גברת הבית אלא עיקרו של בית כי בעבורה התרצה להיות חתן לבן ועל ידה נתגלגל שלקח גם לאה ושתי שפחות ועיין ברמב"ן בפ' ויצא ויבא באהל רחל שחולק על רש"י שסובר דאהל רחל הוא אהל יעקב דכתוב בני רחל אשת יעקב ורמב"ן אומר שם הטעם יען דנזכרת בין השפחות דלאה עם רחל שניהם נשים יעו"ש ועיין רמב"ן פ' לך לך פסוק ויקרא פרעה לאברהם שכתב וז"ל וטעם ואקח אותה לי לאשה שהי' רצונו שתהי' זאת אשתו המולכת לא תהי' פלגש לו עכ"ל ראה דכתיב רק לקוחין לאשה ואעפ"כ הוה הפי' אשה המולכת ולא פלגש ובודאי אי אפשר שתהי' נשים רבות מולכות ואעפ"כ נאמר רק ואקח אותה לי לאשה ולא אמר ואקח אותה לי על נשי לאשה כי בתיבת אשה נכלל הכל כי רחוק לומר שהי' לו לפרעה נשים רק אשה מולכת לא הי' לו שלא נתן כתר מלכות על ראשה כמו באסתר שמלכה תחת ושתי שנותן הכתר מלכות על ראשה

ומאד נפלאתי על עיקר דבריך שהבאת ראי' שלבן לא אמר אם תקח אשה על בנותי רק אמר אם תקח נשים היינו שידע שיעקב לא יקח אשה רק שמא יבעול נשים ויגרע עונות בנותיו עכ"ד ונפלאים המה הלא אם אמר לבן אם תקח אשה על בנותי הי' ההקפדה שלא תהי' האשה גברת הבית להשתורר על שאר נשיו כפירושך בעשו שלקח בת ישמעאל על נשיו לאשה להיות גברת הבית על נשיו אבל ליקח עוד נשים להיות שוות עם בנותיו מותר לו ליעקב ולבן לא רצה בזה לכן אמר אם תקח נשים על בנותי אפי' יהי' שוות להם לא אחפץ שיהי' עוד נשים בביתך אבל לעולם על זנות בבית אחר לא הקפיד לבן כמו שהערותי במכתבי הראשון שיש להעיר מנ"ל לאגודה דינו ודוק

ונהפוך הוא עיין באונקלוס שמתרגם וז"ל אם תענית בנתי ואם תסב נשין על בנתי עכ"ל ותסב הוא נשואין וכן תרגום יונתן בן עוזיאל וז"ל אין תסגוף ית ברתי למעבד להן עלבנא ואם תסב על ברתי עכ"ל כתב ג"כ אם תסב היינו לקוחין לאשה ועיין תרגום על פסוק ויקח אשה ושמה קטורה אבל בעילת אשה לא הקפיד וגם ידע שלא צריך להזהיר ליעקב על זה כי הוא קדוש עליון ודוק

סוף דבר כי תיבת נשים מורה רק על רבוי כאשר יאמר על רבים הזכרים אנשים כן יאמר על נקיבות רבות נשים ותיבת אשה מורה על נקיבה אחת ועל זכר יחיד איש ועיין רבה וילקוט על פסוק לזאת יקרא אשה ועל פסוק ויקח לו למך שתי נשים אחת שתהי' יושבת כאלמנה ואחת לתשמיש מקושטת כזונה

ושמחתי מאד כי הבאת לי דברי חכם צבי בסי' קל"ג שכתב ע"כ דווקא שצריך התראה ואם יעמוד במורדו אז יש מקום שחידש אגודה דבריו ברוך שכוונתי לדעתו ומה שהערת על חקירתו שקשה בעיניו לדין אותה על שם סופו וכתבת וז"ל נ"ל שאין רק ממון נכלל בכלל הון אלא ג"כ כבוד ובריאות הגוף ויראת שמים כמאמר חכז"ל כבד ד' מהונך אל תקרא מהונך אלא מגרונך שבכלל הון ג"כ קול נעים ולפ"ז רועה זונות אינו נידון על שם סופו כי גם עתה אבד כבוד וכדומה עכ"ל לא ידעתי איך שגית א"כ הי' לו לשלמה לומר בלשון הווה רועה זונת מאבד הון למה אמר רועה זונות יאבד הון היינו בעתיד כי יתמסכן ע"י הזונות מהון הון עיקרו ממון דכתיב הון ועושר בביתו וכן דרשו חכז"ל בירושלמי פאה אם יש לך ממון אתה מחויב בטלית ותפילין אבל אי אתה מחויב להחזיר על הפתחים דכתיב מהונך ממון שלך מה שחננך אבל כיבוד אב כתוב כבד את אביך אפי' מחזיר על הפתחים ועיין בראשונים ומזה ילפי' על מצות לא יבזבז יותר מחומש דכתיב מהונך מקצת הון ולא הכל ולכן הצריכו חכמים לומר מגרונך הלא אפי' אם קוראים מהונך אעפ"כ צריך לכבד בכל מעלה אלא פשיטא דהון הוא ממון כמו בית והון נחלת אבות והוצרכו לומר מגרונך מכל מה שחונך ד' אחה"ע מתחלף אבל אי פי' הון אהי' בעצמו כל מעלה למה אמרו אל תקרא מהונך ועיין במדרש ודוק

ומה שהערות איך יליף אגודה מן קודם מתן תורה ותרצת יען שהוא רק ילפותא על מילתא דסברא ילפי' יפה אמרת ועיין ברמב"ן בתורה על פסוק מלא שבוע הזאת דילפו בירושלמי אין מערבין שמחה בשמחה וכתב וז"ל סמך בעלמא ממנהגי הקדמונים קודם התורה אבל בגמ' שלנו לא למדוה מכאן ודרשוהו מויעש שלמה את החג עכ"ל משמע אפי' מילי דסברא לא ילפי' מן קודם מתן תורה אבל בנידן זה הוא רק גילוי הטבע כמו שאמרו על וימאן להתנחם שאין מקבל תנחומין על החי או מן ויחד יתרו גיורא עד עשרה דרי אל תבזה ארמאי באפיה יעו"ש היינו ללמוד מטבע אנושי זה בודאי ילפי' כחכז"ל לבא דאנשי' אנשי וכן ברבה פ' ויצא ויקרא יעקב לרחל וללאה וז"ל במקום רווח מתלא אמר בחקל דאית ביה איזגדין לאו תומר מילי דמסתירין עכ"ל ועיין ברבה וז"ל ומנין לאבל שבעה ר"א מייתי ליה מהכא ויעש לאביו אבל ז' ימים ולמדו דבר מן קודם מתן תורה יעו"ש ואין פנאי כעת להאריך

וגם ראיתי מה שהבאת מן מכירי מנעורי הרב ר' וואלף נ"י שהשיג על מה שנתקשתי במ"ח חיו"ד סי' א' על מומר לערלות היכי משכחת לה ג' פעמים שכבר העיר על זה התב"ש בסי' ב' אתן תודה לו וכבר העיר בני הבח' החריף יעקב שלום נ"י בזה אבל העיקר הוא שפלא בעיני ע"י ההבדל שעשיתי שם הלא אם ימול עצמו אפי' בסוף ימיו לא עבר עבירה רק שהשהה עצמו מלעשות מצוה בשב ואל תעשה ולא דמי לחמץ כי שם עובר באמת בכל רגע ומה שחשבתי לתרץ ע"י שלא מל בנו וכן כתב ג"כ בתב"ש הוא רק דוחק בעיני דאין זה רק כאלו לא מקיים שאר מ"ע ועיין שבת דף קל"ג ובכל זה ימחול ליתן תודה להרב בעבורי

אחרי שהודעתיך כי עגמה נפשי בקו' הנ"ל אמרתי להודיעך הערה לתרץ קו' הנ"ל דחכז"ל אמרו מומר לערלות ואמרתי דבאמת יש שני ערלות עור העליון והעור דפריעה