מחנה חיים אבן העזר חלק ב קסא

אותו עם מנאפים או שהודה שכופין אותו להוציא עכ"ל א"כ אם בנידן דידן יש עדים כופין אותו בשוטין להוציא אבל אם לא הודה בדבר לפני עדים או שאין עדים כשירים המעידים שראו אותו עם מנאפים הגם שהיא אמרה שהודה לה אין כופין אותו להוציאה ודוק

ודע שעדות זה צריך גביות ב"ד לדרוש מפי עדים כשירים זה שלא בפני זה דהוה כדיני נפשות כאשר העתיק הב"י דברי אגודה שכתב וז"ל גם אמרתי שיעידו העדים זה בלא לפני זה ויחקרו אותם בדרישה וחקירה כמו בכל דיני נפשות עכ"ל הרי הדבר מפורש והרמ"א קיצר בלשונו בסי' קנ"ד סעיף א' סמך על הכלל שצריך עדות גמור ודוק

וראיתי במכתבו בסוף שכתב ששאל על נידן הנ"ל שגדול אחד השיב לו ואעתיק לשון מעלתך נ"י וז"ל נפשי בשאלתי אליו אם האמת כן יען שגדול אחד כתב לי שחילוק יש בין רועה זונות לכאן שאולי בכאן אית ליה שאין כופין עכ"ל פלא בעיני אם הגדול ההוא לא ביאר דבריו או מעלתך שכח להעתיק דבריו בביאור איזה חילוק יש לנידן דאגודה לכאן אם מחשבתו שיש חילוק אם יש לו עסק בזונות רבות וכאן יש לו זונה מיוחדת אחת היא אשר קשורה בו ככלב ולא נקרא רועה זונות זה אינו דעיין בסוטה דף ל"ז שדמות יעקב אמר ליוסף רצונך שתמחה מאפוד ותקרא רועה זונות יאבד הון הרי מי שעושה ביאת איסור אחת עם אשה זרה נקרא רועה זונות ועיין רש"י שם וכן בתנחומא שם ותהי' רועה זונות עכ"ל ועיין רש"י ורלב"ג במשלי כ"ט רעה זונות יאבד הון שמפרנס זונות או שנעשה חבר עמם יעו"ש ועיין עירובין שמועה זו נאה וזו אינה נאה יעו"ש ואולי מחשבות הגדול שהזכרת דבאגודה כתב וז"ל ודוקא שיש עדים שראו אותו עם מנאפים עכ"ל ולכאורה יפלא דהי' צריך לומר שראו אותו עם מנאפות המה הזונות וצע"ג על כן אפשר לומר דווקא אם הולך עם אנשים פוחזים הניכרים למנאפים כמו במכות דף ז' עד שיראו כדרך המנאפים ובתהלים ק' נ' אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך היינו שמתחבר עם אנשים רעים הרודפים בזנות לעיני כל רואה

אמנם לדעתי נהפוך הוא אפי' אם יש רק עדים שמתחבר עם מנאפים כופין אבל אם הוא באמת רועה זונות ומוליד זרים אשר בד' בגדו לית דין דנימא שאין כופין בשוטין ודוק

סוף דבר הכל נשמע אם נמצאו עדים כשירים אשר יודעים להעיד לפני ב"ד אשר יחקרו אותם בדרישה וחקירה ונמצא שהוא נוהג אישות עם הזונה הנכרית (יתרו הב"ד בו לעזוב דרכיו הרעים ולא ישוב לאולתו עוד ועיין במג"א סי' קכ"ח ס"ק ס' ויקבל זה בת"כ ובשבועת הב"ד) ואם לא ישמע אליהם אז מותר לעשות כל טצדקאות לכפותו לגרש אותה אבל אם ליכא עדים אלא שהודה אמרי' אין אדם משים עצמו רשע ועיין בב"י ח"מ בשם המרדכי והגם שרמב"ם ורמ"א פוסקים אפי' אם הודה כופין להוציא וע"כ סברו אם הדבר מפורסם יוכל לעשות עצמו רשע לברר הספק או סברו דאשה הוה רק קנינו ועל ממון אדם נאמן לעשות עצמו רשע עיין ר"ן כתובות פרק המדיר אבל עכ"פ הדבר בסבך לדינא אי נאמן לעשות עצמו רשע ודוק ואם יסכימו עוד שני רבנים מפורסמים גם אני מצרף עמהם שכופין אותו גם בערכאות לגרשה כנלענ"ד בעזה"י. סימן מו שנית להרב הנ"ל

אחד"ש מכתבך קבלתי ואני מוטרד גדול ותל"י בתורה ועבודה אבל גם דאגות רבות שאינם יסורים של אהבה בעוה"ר ולכן אקצר ורק לאהבה שאתה תלמידי אשיב וגם העתקה מתשובה אשר נאבד אשלח לך ותשלח לי בחזרה אחר זמן

כתבת להשיב על מה שהערותי על אגודה דלמא הקפיד לבן על יעקב שלא יקח עוד נשים להיות גבירות הבית כמו בנותיו להיות לצרור עליהם אבל אם יחפץ יעקב לבעול נשים בביתם ע"ז לא הקפיד וכתבת וז"ל ונלפע"ד שדברי אגודה נכונים שרק לשון אשה מורה על עיקר אישות כמאמר הכתוב לזאת וקרא אשה כי מאיש לקחה זאת ולא לשון נשים משורש אנש שהוא כאב וחולשה ואם יש לאיש נשים רבות רק על אחת שהיא עיקרו של בית שייך היטב לשון אשה וזה כוונת הפסוק בסוף פ' תולדות "וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נבית על נשיו לו לאשה" שעשיו יען שראה כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו על כן עשה קצת רצון אביו בזה שלקח את בת ישמעאל לו לאשה להיות גברת הבית על נשיו ואם לבן הי' מקפיד רק על אישות הי' אומר ואם תקח אשה על בנותי ועל שאמר ואם תקח נשים על בנותי מסתמא לא הקפיד על אישות שידע שחתנו לא יעשה זאת בשביל בניו והקפיד רק על עינוי עונה שלא יגרע לבנותיו על ידי נשים אחרות שיקח ושפיר הוכיח מכאן האגודה שרועה זונות מענה את אשתו עכ"ל

לולא שאתה תלמידי לא השבתיך צא ולמד מכל תנ"ך תדע שתיבת אשה הוא על אחת ותיבת נשים הוא על רבות שלא תמצא מן שם אשה רבות ולא מן נשים יחידה והתורה אמרה על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו בפי' רמב"ן לא שימלא רק תאותו כבהמה וחיה אשר הזכר יבוא על כל נקבה שימצא אבל במין אדם הזכר דבוק בנשותיהן עוזבים את אביהם ואת אמם ורואין את נשותיהן כאלו הן לבשר אחד עכ"ל ועיין עוד ברמב"ן על פסוק האשה אשר נתת עמדי לעזר ולהועיל יעו"ש ועיין בפסוק אם לא תאבה האשה ללכת אחרי וז"ל וטעם אם לא תאבה האשה אשר אדבר בה לכל הנשים אשר שם עכ"ל ועיין עוד ברמב"ן שם על פסוק ולבני פלגשים שהעיר רמב"ן מדכתיב ויקח אשה ושמה קטורה שאברהם לקחה לאשה ולא לפלגש יעו"ש וכלל כאשר תראה בכל התנ"ך תמצא הן תיבת אשה והן תיבת נשים בשני אופנים נשים אפי' לזנות בעלמא זונות גמורות אפי' בלשון רבים וגם תמצא אשה אשת חיל גברת הבית אפי' ולמה אאריך בחנם לברר ואשר אמרת בפי' הפסוק וילך עשיו עיין הרמב"ן כתב שם וז"ל אך לא עשה כראוי שיקח מבנות לבן אעפ"י שהוא אחי אמו ועוד הזכיר שלקח אותן על נשיו ולא גרש את הרעות כי הלך על תאות נפשו יותר מרצון אביו עכ"ל והתורה ספרה כי לקח בת ישמעאל על נשיו לאשה שתהי' גם היא אשה לא לפלגש אשר יוכל לגרשה אלא לקחה לו לאשה להיות כשאר נשיו אשר כל אחת היתה לו לאשה ובילקוט שם וז"ל על נשיו כאב על כאב תוספת על בית מלייא עכ"ל היא היתה תוספת על בית מלא כאב על כאב שגם היא לו לאשה וברבה גרס עוד וז"ל כוב על כוב תוספת על בית מלא עכ"ל פי' קוץ על קוץ שלקח עוד רשעה אחת לביתו אבל כולם שווים ועיין רמב"ן פ'