מחנה חיים אבן העזר חלק ב קס

כל ימיו וזה הלאו כבר קדמו עשה והוא אמרו ולו תהי' לאשה וכן בארו בגמ' ממכות דף ט"ו שזה לאו שקדמו עשה ושם אמרו האונס שגרש אנוסתו אם מתה קודם שהחזירה או נשאת לזולתו לוקה שהוא לא קיים עשה שבה כמו שהוא שורש אצלינו ולא קיימו והתבארו משפטי מצוה זו בג' וברביעי ממכות עכ"ל כתב סתם שלא לגרש אנוסתו ולא כתב שלא לגרש אנוסתו בע"כ ודוק (ועיין בחינוך סי' תקנ"ז וסי' תקנ"ח ובספר יראים סי' קצ"ו וסי' קצ"ז) ויש לי להעיר עוד רק הזמן בוגד כעת. סימן מה רב שלומים ורב ברכות לראש תלמידי הרב המה"ג החרוץ זרע קדושים כבוד הרב ר' נתן נטע קעלל נ"י אב"ד דק"ק שארבאגאד

אחד"ש אתמול קבלתי מכתבך עם שאלתך בענין עלובה אשר בגד בה בעלה וכאשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר להתיר חרצובות רשע וד' יהי' עמדי שלא אכשל בדבר הלכה ח"ו אבל אם לא יסכימו שני בעלי הוראות מפורסמים לא יסמוך על דברי

שאלה לפני ד' שנים נשא איש אחד מגליל שלי אשה אחת מפ"ק וזה כמו חצי שנה נתודע לה שכמה שנים קודם חתונתו הי' לו נכרית אחת והרה היא לזנונים ממנו וגם לאחר חתונתו לא מש מאותה נכרית ויש לו שני ילדים ממנה ולא יכול לעזוב אותה נכרית על כן הלכה אשתו לבית אבי' לכאן ורוצית גט ממנו אבל אם גם היא לא תבא אליו עוד אמר בעלה שלא יתן לה גט ונפשה בשאלתה אם כופין אותו להוציא הגם שלפענ"ד הדין מפורש בא"ע סי' קנ"ד סעיף א' בהג"ה מי שהוא רועה זונות וכו' שכופין את הבעל להוציא את אשתו נפשי בשאלתו אם הדין כן בנידן שאלתינו עכ"ה

תשובה הדבר צריך התבוננות רב לדעת לפסוק בזה גט בכפיה ואעתיק דברי אגודה שהביא הב"י בסי' קנ"ד שכתב וז"ל מ"כ בשם ספר אגודה פרק הבא ע"י פ"א בא מעשה לידי לאה טוענת על ראובן שהוא רועה זונות והוא כופר ופסקתי שאם תביא עדים שהוא כן יוציא ויתן כתובה אי בעית אימא קרא ואבע"א סברא ואבע"א גמ' קרא דכתוב אם תיקח נשים על בנותי גמרא דאמרי' הא דאפשר בסיפוקייהו ובנדון זה יאבד הון דגרע מכל הנהו דפרק המדיר עכ"ל ולכאורה נפלאת שפתח בתלת קרא סברא גמרא וסיים בתרתי קרא וגמרא ולא הזכיר סברא וצע"ג

אמנם כנים דבריו כאשר אבאר בעזה"י דנפלאת לפום רהיטא דלמא מה שהשביע לבן ליעקב אם תקח נשים על בנותי היינו אם יקח עוד נשים ויביאם לביתו להיות לו לנשים כמו שנעשה בנותיו נשים ליעקב ולכן רמז אם תקח נשים על בנותי כי יקח איש אשה היינו להיות גברת הבית ועיין רמב"ן בפ' ויצא על פסוק ולבנותי מה אעשה לאלה שכתב וז"ל ואמר זה על דברי יעקב כי באתי אחריך לראות בנותי ומה אוכל לעשות להם טובה או לבניהם ועתה אטיב להן שתכרות ברית שלא תענה אותן ולא תקח עליהן נשים עכ"ל שלא יבואו נשים אחרות בבית אשר יהי' עינוי הן להבנים והן לבנותיו אבל לעולם אם יהי' חפץ יעקב לילך ולבעול אשה בביתה בתורת פילגש ולא תבוא לביתו ולא יהי' לבניה כמשפט הבנות והבנים בירושת יעקב על זה לא הקפיד לבן שיהי' נחשב לעינוי לבנותיו כיון שיעקב לא ימנע עונתו גם מהם וא"כ בנידן אגודה שבעלה לא יפחות לאשתו עונתה איזה תביעה יש לה עליו להיות נחשב לעינוי לפניה עד שנימא כופין אותו להוציאה וצע"ג

ועלה בדעתי שאגודה קיצר בלשונו ועל רישא דקרא סמך דאם הקפיד לבן דווקא על אישות שלא יקח נשים אחרות הי' די אם אמר ליעקב אם תקח נשים על בנותי למה שאמר ג"כ אם תענה את בנותי אלא מתחילה הקפיד שלא יבעול אחרות בביתם אשר שם יאבד הונו כמו דכתיב רועה זונות יאבד הון ואח"כ השביע אותו שלא יקח גם נשים על בנותיו הגם שהמה יהי' ג"כ עובדות בברכת הבית אעפ"כ השביע אותו א"כ עיקר דברו אגודה סמוכין על לא תענה את בנותי ודוק

אך מלבד שרחוק בשכל שלבן לא הכיר ביעקב מובחר שבאבות שהוא איש תם וישר ואין לו לפחוד שיעקב יהי' מריקים ופוחזים רועה זונות יאבד הון ומבלעדי זאת מפורש יוצא במדרש רבה פ' ע"א על פסוק הנ"ל וז"ל אמר ר' ראובן כולהון בנותיו הי' הבנות בנותי אם תענה את בנותי שלא תקח נשים בחייהון ואם תקח נשים על בנותי לאחר מיתתן עכ"ל הרי שלבן לא דבר עם יעקב רק שלא יקח נשים עוד הן בחיי בנותיו או אחר מיתתן ודוק

ולפ"ז הדרה קו' לדוכתא דלמא לבן הקפיד שלא ימנע מבנותיו תשמיש הראוי להן כמבואר ביומא דף ע"ז דילפי' מכאן דמניעת התשמיש נקרא עינוי יעו"ש וגם השביע ליעקב שלא יקח נשים על בנותיו להיות גבירות הבית כמו בנותיו אבל מנ"ל ללמוד מכאן יען שבעלה מזנה עם זונה בביתה שכופין אותו להוציאה וצע"ג

ונ"ל דאגודה דן מתחילה דלו יהי' שהאשה טוענת כנגד בעלה שנשא נשים אחרות אפי' בקדושין וחופה עכ"פ הוה עינוי בעיני אשה ראשונה דכתיב אם תקח נשים על בנותי וכיון שהיא נשאת על מנהג המקום שלא יהי' לבעל אלא אשה אחת עיין בטוש"ע בסי' א' או אחר חרם דר"ג א"כ זכתה האשה בזכות הנ"ל שלא תצרך לסבול עינוי זאת מבעלה שיהי' לו עוד אשה אחרת דהוה עינוי ועיין בסי' ע"ו סעיף ח' אבל מכל מקום יהי' רק הדין יוציא ויתן כתובה ואם לא ישמע להב"ד מותר לקרא לו עבריין וכן הא דאמר רבא ביבמות דף ס"ה דדווקא אפשר בסיפקייהו ואם לא יוכל לפרנס שניהם אסור לישא שני נשים אבל בודאי אם עבר ונשא שתי נשים אין כופין להוציא אותה רק אמרי' לו שמחייב להוציא אותה ואם לא נקרא עבריין עיין תוס' יבמות דף ס"ד ד"ה יוציא ובש"ע א"ע סוף סי' קנ"ד דאין כופין בשוטין דיש לחוש שיהי' בכלל גט מעושה ולכן הוסיף אגודה וכתב וז"ל ובנדון זה יאבד הון דגרע מכל הני דפרק המדיר עכ"ל ושם בפרק המדיר מבואר דכופין להוציא וכיון דזה גרע מהנך דפרק המדיר א"כ הוה הדין כאן דכופין להוציאה בשוטין וזה הוא הסברה אשר מזכיר אגודה וא"כ הוה הדין בנידן דידן כופין אותו בשוטין להוציאה ודוק

וראה זה מצאתי בפי' הגאון מווילנא בא"ע סי' קנ"ד דכתב הרמ"א וז"ל אבל אם יש לו אשה בעבירה לכ"ע כופין בשוטין וכתב הגאון בס"ק ס"ה וז"ל דמפורש בהדיא בכתובות שם וכנ"ל דכל שמפורש בהדיא ודאי דכופין בשוטין וכן הנך דס"א ודס"ג ודס"י עכ"ל ובכלל סעיף א' נכלל דברי רמ"א בשם אגודה שכתב הרמ"א וז"ל אם יש עדות שראה