מחנה חיים אבן העזר חלק ב קנט

הוה נתינה יען דהיא כספו ויוכל לפעול שלא תהי' כספו עוד מי יכוף לבעל הממון שישאר ממונו אצלו לעולם יעו"ש כי מתוק וא"כ באונס אשר הקב"ה הטיל עליו לקנות האשה ולהיות היא קנין כספו לעולם א"כ כיון שהוא מוכרח לקנות ולא יוכל לפטור אותה בע"כ של האשה שלא תהי' קנין כספו וע"כ דיהי' הגירושין יען שהיא מרוצית להגט ותלי' הגירושין ברצונה והקב"ה לא נתן הכח גט רק אם תלי' בבעל בלבד ולא שתלי' גם בהאשה ודוק

ומעתה נ"ל לחדש סברה אחת בעזה"י בשלומא אם הוה הדין דאונס שגירש בעל כרחה אעפ"כ מהני הגט דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני א"כ חזינן דגם באונס מהני הגט בע"כ רק שלוקין אותו יען שעבר הלאו וגם מחויב להחזירה לתקן הלאו אם אפשר להחזירה אז ממילא מהני אם היא מרוצית להגט שלא יהי' עובר הלאו דהא היא פוטרת אותו ואמרה לא בעינא ליה וכל הלאו שלו הוא כדי להטיב עמה ותוכל לומר אי אפשי בו (כמו שמצינו שיכול אדם לומר אי אפשי בתקנת חכמים אם נתקן לטובתו ה"ה אם התורה תיקן לטובתה תוכל לומר אי אפשה בתקנה דהא נעשה רק לטובתה) אבל אי הדין דאונס שגירש בעל כרחה לא מהני א"כ לא משכחת באונס גירושין רק יען שהיא מרוצית ואין זה כריתות אשר הודיע התורה דמה שגילה התורה כריתות הוא דווקא שהוא הבעל ישלח ברצונו בלבד ולא שרצון האשה תפעל לכריתות ודוק

ואוסיף עוד דאם נאמר דאפי' כנסה יכול לגרש אותה אם היא מרוצית א"כ יש לחוש פן יענה אותה עד שתבקש בפה מלא גט והלא התורה רוצה לקנסו שלא יוכל לשלחה כל ימיו אלא פשיטא משעה שכנסה אשר היא אמרה בעינא ליה וחל עליו העשה ולו תהי' לאשה שוב אינו יכול לגרשה דעובר על הלאו ולא יוכל לשלחה כל ימיו ואם גרשה בעמוד והחזיר קאי ואם נשאת לאיש אחר הוא נלקה אפי' אם קבלה גט ברצון והרי לך לשון הרמב"ן בפ' משפטים על פסוק וכי יפתה שחקר שנזכר במפותה ואם מאן ימאן אביה לתתה לו ולא נזכר דבר זה באונס וכתב וז"ל ועל דעת רבותינו גם שם בין היא ובין האשה יכולין לעכב כי איננו הגון שיקחנה על כרחה ויעשה עמה שתים רעות ופעמים שתהיה נכבדת ממנו ולא יתכן שתתבזה בחטאו ומשפט הישר שיהי' הנשואין בידה ולא בידו שהוא ישאנה על כרחו שלא יהי' בנות ישראל הפקר לבעלי הזרוע עכ"ל הרי שנתן טעם למה יכולה לומר לא בעינא ליה שאם יהי' הדין שיכול ליקח אותה בעל כרחה יהי' שתים רעות וגם משכחת שתהי' היא נכבדת ממנו ולא יתכן שתתבזה בחטאו וכל זה ניחא שיכולה לומר מתחילה לא אחפוץ בו אבל אם אמרה בעינא ליה ונשאת לו א"כ לא הי' הנשואין רע לה ולא הוה לה פגם משפחה א"כ מסתברא דרוב היא נשארת לו אשתו בעל כרחה דהא הי' ס"ד שגם מתחילה יוכל ליקח אותה בע"כ והבן זה

וראי' ברורה לזה מצאתי בעזה"י מלשון הרמב"ם פ"א מהל' נערה הל' ג' שכתב וז"ל ואינו מוציא לרצונו לעולם שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו עכ"ל הרי שכתב ואינו מוציא לרצונו למה לא כתב ואינו מוציא בעל כרחה לעולם דיהי' משמע אבל לרצונה יוכל להוציא אלא בוודאי טרם שנשאת לו נתן הקב"ה רשות בידה לאמור לא אחפץ בו ולא חל עליו העשה כלל כאשר דייקו חכז"ל אי אמרה לא בעינא ליה ליכא עשה כלל אבל משנשאת לו דחל עליו על המאנס העשה שוב יש עליו הלאו דלא יוכל לשלחה כל ימיו אפי' ברצונה חוץ אם זנתה דנאסרת עליו ודוק

וגם ראי' מדברי רמב"ם פ"ג מהל' נערה הל' ה' שחקר אם היא מחייבי לאוין איך הדין וסיים וז"ל ולמה לא יבוא עשה וידחה את הל"ת בין במוציא שם רע בין באונס וישא זו האסורה לו שהרי אפשר שלא תרצה היא לישב ונמצא העשה והל"ת קיימין עכ"ל הרי שדייק בלשונו הקו' על הנשואין מדכתב וישא זו האסורה לו שמכח עשה דוחה ל"ת יהי' מותר למאנס לישא לחייבי לאוין ועל זה תירץ שיש בידה שלא תשב עמו היינו שלא תנשא לו אבל בודאי משנשאת לו אין בידה שתצא מעמו שלא יהי' עליו העשה של לו תהי' לאשה וגם הל"ת שלא יוכל לשלחה כל ימיו לכן החכים הרמב"ם להקשות למה אמרי' אפי' אם נשאת לו ונמצא אח"כ שהיא אסורה עליו בלאו דצריך לגרשה נימא באונס עשה דוחה לל"ת ואפי' לכתחילה יהי' מותר לו לישא אותה ועל זה תי' דמתחילה הי' בידה לומר לא בעינא לה והעשה והל"ת קיימין וממילא אם נשאה באיסור צריך לגרשה אבל בוודאי אם נשאת בהיתר אסור לו לגרש אפי' אם היא מרוצית אסור לו לגרשה כנלענ"ד

ומצאתי בנב"י מהד"ת בא"ע סי' קכ"ט שחקר בד"ה ולכן דלכן מהני באונס שגירש אפי' אי אמרי' כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני יען דאם היא מרוצית לקבל גט ליכא איסור וכיון שמשכחת אצלה גירושין ברצונה ה"ה חל הגירושין שלא ברצונה אבל אם נשבע שלא לגרש כלל אז יהי' הדין דלא מהני הגט על כן החכימו תוס' דהוה איסור שבדה מלבו יעו"ש

ואני אומר במכ"ת הקדושה והנוראה של הגאון ז"ל נהפוך הוא אי הדין דלא מהני אם גרש בעל כרחה ממילא אפי' אם גירש ברצונה לא מהני וצריך לומר דגירושין איתקש למיתה כאשר תי' התוס' למעלה בסוגי' וראיתי שהנב"י רוצה להביא ראי' מלשון הרמב"ם פ"ג מהל' נטרה ובמכ"ת נהפוך הוא שמשם ראי' דכל הקו' הי' שתהי' מותרת לו לינשא מכח עשה דל"ת ודוק

אך ראה דהטור א"ע בסי' קע"ז כתב וז"ל המאנס שצריך לישא אותה אפי' היא חיגרת או סומא ואינו רשאי להוציאה לעולם אלא מרצונה עכ"ל והביא הב"י שהוא מגמ' כתובות דף ל"ט תני' אעפ"י שאמרו אונס כשיוציא הוא אין לה עליו כלום כשיוציא מי מצי מפיק לה אימא כשתוציא הוא אין לה עליו כלום הרי מבואר שברצונה יכול לגרש אותה וא"כ פלא דברי רמב"ם שכתב אינו מוציא לרצונו לעולם הי' לו לכתוב ואינו מוציאה אלא לרצונה או אינו מוציאה בעל כרחה לעולם וצע"ג וגם פלא שהנב"י חקר אי יוכל לגרשה ברצונה והביא ראי' מגמ' כתובות דף מ' אי אמרה לא בעינא ליה והרגיש דלמא משנשאת לא מהני מה שהיא מרוצית והוכיח מדברי רמב"ם והוא פלא איך הי' בנעלם ממנו ח"ו גמ' וטור וש"ע מפורש דליכא איסור לגרש אותה ברצונה וגם דלמא כיון שפסקי' דמהני הגירושין אפי' אם גירש בע"כ של האשה אז ברצונה מותר אפי' לכתחילה אבל אם נימא אי גירש בע"כ לא מהני ממילא הי' הדין דאפי' ברצונה לא יוכל לגרשה רק יען דפסקי' דמהני אפי' גרשה בע"כ כמבואר בטוש"ע שם ממילא פסקי' דברצונה יוכל לגרשה ולא ידעתי הפתרון למה מהפך הדברים ודוק

והא לך לשון הרמב"ם בספר המצות מל"ת שנ"ח וז"ל הזהיר האונס שלא לגרש אנוסתו והוא אמרו לא יוכל לשלחה