מחנה חיים אבן העזר חלק ב טז

"והי' מספר בני ישראל כחול הים" כי כפי ריבה המים כן יגדל החול על שפת הים כך כפי רוב הכרת ד' בכל גבולי ארץ כן יגדלו בני ישראל לשם ולתפארת והבן

ילקוט פ' נשא על פסוק וכתב את האלות וז"ל ר"י אומר ספרי אפיקורסין כיצד הוא עושה קודר את האזכרות ושורף את השאר ר"ע אומר שורף את כולו מפני שלא נכתב בקדושה עכ"ל

רחמנא לבא בעי אם האיש הקורא בשם ד' לקרב את בני ישראל לאביהן שבשמים לבו בשפתיו תלי' אם הלב זכאי טהור וקדוש אז רוח חן על אמרותיו ומדברותיו באומד מעט עושה הרבה כי המון רבבות בית ישראל יגידו על זה האיש נאה דורש כי נאה מקיים אבל אם הוא עומד גבוה מעל עם להלהיב את לבות השומעים לשמור את התורה ולקיים את המצות ולו לב טמא שבע תועבות בלבו עובר עבירות ומחלל המצות גם אם אמרותיו מתוקים ומדברותיו נעימים לא ישמע העם אליו כי אומרים מי שלא נאה מקיים לא נאה דורש כי על זה נאמר ג"כ "ואהבת לרעך כמוך" אם הדורש אוהב גופו למלאות לו סיפקו בכל תאות וחמדות למה לא יאהב גם את רעהו להתיר לו ג"כ כל תשוקת איש וחמדת בשר וזה רמזו חכז"ל רבה פ' זו פ' י"א וז"ל שאמר ר"ש בן פזי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ד'" רמז אם הכהן לאל עליון הוא המנהיג הוא הראש העדה העומד גבוה מעל העם לברך אותם בשם ד' להראות להם איזה דרך ישכון אור ויבא שפע מן השמים "כל כהן שלא נטל ידיו" אם הוא בעצמו לא נטל ידיו להראות שמאום לא דבק בידו שלא נגעלו ידיו מעבירות אלא ישא את כפיו" לו דומי' תהלה לנופו יפה השתיקה טוב לו לישב בדד ולא לעמוד גבוה ולברך את העם בשם ד' כחכז"ל "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים" אם הרב דומה למלאך ד' צבאות יבקשו תורה מפיו "שנאמר שאו ידיכם קודש" מראש צריך המנהיג להיות ירא ד' שיוכלו שאת להראות את ידיהם שהם קודש "וברכו את ד'" אחר זה שהמה נאה מקיים נאה להם להיות נאה דורש והבן אבל אם המלמד להעם דעת הוא נפל ברשת מינות ואפיקורסות אז טוב להתרחק ממנו ולא לשמוע אל למודיו ומוסריו וע"ז פליגא חכמי ישראל מהם אומרים אם הוא גדול בחכמת התורה ילקט האדם מהם האוכל ואת הקליפות יזרוק כחכז"ל "ר"מ למד תורה מאחר תוכו אכל ואת קליפתו זרק" אבל נמנו ורבו עלי' שלא ללמוד מאפיקורס כלל וכלל "כל היוצא מן הטמא טמא" וזה חידות מאמר הנ"ל "ר"י אומר ספרי אפיקורסין" המה התורות והלמודים אשר נשמע מפורש יוצא מפי ת"ח וגדולי עולם שהמה אפיקורסים בלבם "כיצד הוא עושה" מה יעשה השומע סובר ר"י "קודר את האזכרות" את הטוב לקבל "ושורף את השאר" מה שהוא מינות ואפיקורסות יזרוק אבל ר"ע הזהיר את העם ואומר "שורף את כולו מפני שלא נכתב בקדושה" גם מה שנשמע שהוא מלא יראה ישרוף יען וביען שיוצא מלב טמא ולא נכתב בקדושה והבן

רבה פ' בהעלתך על פסוק ויאמר ד' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו וז"ל אותן הזקנים והשוטרים שחיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכנת הלבנים יבאו ויטלו בגדולה זו לפיכך הוא אומר אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור לפיכך ונשאו אתך במשא העם ללמדך שהשוון הקב"ה למשה מכאן אתה למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקודש עכ"ל

כל עמל אדם לפיהו כל אשר לאדם יתן בעד נפשו כל הקרבות שיש לאדם עם רעיו ואוהביו הוא קרוב אצל עצמו ביותר כחכז"ל "חייך וחיי חבירך חייך קודמים" הגם שכלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך בכל זה חייו קודמים אחכז"ל "מה חזית דדמי דחברך סומק טפי" (עיין בע"ז דף נ"ד בתוס' ד"ה מתקיף) אבל הדעת נותן "חייך וחיי חביריך" גדול זכות הרבים מזכות היחיד דדם רבים סומק טפי מדמו שהוא יחיד ע"כ חיי חביריו קודמים וזקני העם ושוטריו של בני ישראל במצרים מרוב אהבה ודביקות לבני ישראל חקרו בלבם טוב שיקבלו הם עול גלות גם במקל רודף ובשבט נוגש רק כדי שלא יאונה רע לכללות המון בני ישראל כמליצת חכז"ל "צרת יחיד צרה צרת רבים אינו צרה" כי לאדם יחיד יש נספה בלא משפט שלא ימצא לו גואל אבל בעבור צרת רבים יבוא ריוח והצלה דודו או בן דודו אחד מהקדושים והטהורים יגאלם במסירת גופו ונפשו וזה שרמזו חכז"ל במאמר הלא "אתה ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור" הם נשאו וסבלו מכות גדולות ונוראות ונלקו על הצבור שמסרו גיום למהלומות להציל רבים מצרה "לפיכך ונשאו אתך במשא העם" המה שווים במשקל אחד עמך להיות כולם ראשים ומנהיגי ישראל "ללמדך שהשוון הקב"ה למשה" שכל א' וא' שקול כמשה מכאן אתה למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל" שהוא מעצמו ורצונו הטוב מוסר גופו להיות סובל צרות צבור "זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקודש" והבן

ילקוט פ' שלח לך על פסוק ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ד' נראה באהל מועד אמר ראב"כ כיון שראו השכינה התחילו מרגמין בהם אבנים אר"ל כיון שנגלה הענן נראו האבנים תלויות בו באותה שעה אמר הקב"ה למשה מי יוכל לסבול כך עד מתי כך עד אנא ינאצוני עכ"ל

אם היצה"ר פיתה לאדם להיות מחרחר ריב ובעל מחלוקת שהוא יהי' בראש פוטר מים ראשית מדון והקב"ה אשר שונא המחלוקת מוכיח ומייסר לאיש על עונו כחכז"ל "אלקים יבקש את הנרדף אפי' צדיק רודף רשע" ק"ו מי שמחרחר ריב ומחזיק במחלוקת ביתר מרעהו צדיק אז דרכו של המסית הוא היצה"ר אשר יושב בקרב איש בלב עמוק לפתות ולתלות העונש על שהתרשל להיות זריז לנקום נקם ביתר שאת וביתר עוז בעבור כבוד ד' עד שיגדל האש המחלוקת עד כי גדול מאוד וכן הי' הדבר בעדה רעה של מרגלים המה צווחו בשוק וברחובות כי ביאתם לארץ ישראל בעת ההוא יהי' חרבן ואבדון לכל הדור וכאשר ראו גלוי השכינה לאות מרי תחת להרהר שמעלו בד' ובמשה עבדו נתהפך הדבר שהצליח מעשה השטן אשר פיתה אותם בלבבם שגילוי השכינה הזאת הוא להראות לזרזם כי לא עשו כדת במשה אשר שלח המרגלים כי לא די במה שרגנו באהליהם אלא צריכין לעמוד כנגדו להוכיח על פניו וזה שרמזו "אר"ב כיון שראו השכינה התחילו מרגמין בהם אבנים" שנתעוררו להחזיק במחלוקת בגילוי פנים ע"ז הוסיף ר"ל ואמר שכיון שנגלה הענן נראה אבנים תלויות בו" כאלו הענן התעורר על זריקת אבנים "באותה שעה אמר הקב"ה למשה מי יוכל לסבול כך עד מתי כך" מי יוכל לסבול עוד זאת להפך אותות אלקים חיים אשר באתי בענן להוכיח על פניהם הם