מחנה חיים אבן העזר חלק ב טו

הנ"ל שהכה"ג מאחיו אשר עליו מוטל להעלות את הנרות המה רוחות ונפשות בני אדם "נר אלקים נשמת אדם" יהי' העריכה לפני ד' שידבר כאשר עם לבבו אז כאשר ידליק את נרות האדם עד ששלהבת י' תהי' עולה מאלי' והזהרו שלא יתקן בחוץ ויכנס" שלבו לפומי' לא יגלה מחשבותיו ודעותיו לסדר ולערוך להיות רגיל בהם לדבר מוסר למו והבן

ילקוט פ' בהר על פסוק והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי כל הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי וז"ל אל תעשו עצמיכם עיקר וכן דוד אומר כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי ואומר כי גרים אנחנו ותושבים ככל אבותינו אתם עמדי די לעבד שיהא שוה כרבו כשתהיו שלי הרי היא שלכם עכ"ל

נמרצו אמרי יושר אשר בשפתותיהם ברור מללו במאמר הזה כי העובד ע"מ לקבל פרס יבחר לנפשו תל תלפיות בכל פינות עבודתו להשיג תמורת פעולתו שירחיב ד' לו ויכוננהו בשלשה מתנות ואלו הן חכמה עושר וכבוד שהמה קניני עוה"ז אשר יתענג בו הגוף ועליהם נאמר "כעיני עבדים על יד אדוניהם כעיני שפחה על יד גברתה כן עינינו אל ד' אלקינו עד שיחננו" קונן המשורר שאנו במדרגת העבדים והשפחות שלא מסתכלים בעבודתם על פני האדון ועל פני הגבירה רק עיניהם צופות על יד האדון ועל יד הגבירה המשפיע טוב ורע והמעולה מבני אדם כאלו נושא עיניו לשמים ויבקש חלף עבודתו נחלת עין לא ראתה לזכות מן הנוחלים שי עולמות בעוה"ב אלו וכאלו כל מחשבתם ותכליתם להטיב לעצמן ומבקש שהקב"ה בכבודו וטובו ישרתהו יחפץ שאדון כל ארץ יהי' עבד לעבדיו אבל מי שעובד הקב"ה באהבה הוא תל תלפיות בכל מחשבותיו ופעולותיו ומעשיו לכבד ולרומם את שמו הגדול הוא האיש אשר הוא באמת עבד ד' שהוא חושב רק לעבוד לד' ולעשות נחת רוח ליוצרו ואם ישמע מפיו שמתפלל או מבקש מהקב"ה עושר וגבורה וכבוד לא ישחר בעבור עצמו רק שמבקש שישיג ידו אותן הקנינים אשר ע"י יוכל לשבח ולפאר את שמו של הקב"ה בכל העולם "לך ד' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד" להידור שמך ולהנאתך אשתמש בגדולה ובתפארת ובהוד הקב"ה הוא העיקר והאדם עושה עצמו טפל לו וע"כ נקראו הקדושים עבדי ד' "לא כן עבדי משה' וכדומה וזה שרמזו בכאן שאמר הקב"ה "אל תעשו עצמיכם עיקר" חלילה וחלילה שאדם יחשוב שהוא העיקר בכל עבודותיו שא"כ איפו יהי' הקב"ה כטפל לו "וכן דוד אומר כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי ואומר כי גרים אנחנו תושבים ככל אבותינו" התעורר שאדם יחשוב עצמו רק כגר בארץ וזה הוא אם לא ימצא מנוח לכף רגלו ולכל היותר יהי' נחשב כתושב לישב בשלוה אבל לחשוב בלבו שהוא יותר מגר ותושב הוא און "אתם עמדי די לעבד שיהי' שוה כרבו" ולא שיבקש להיות האדון עבד לו "כשתהיו שלי הרי היא שלכם" אם תרימו ידכם לאמור לד' הארץ ומלואה ותברכו שמו ממקור לבכם אז תזכו "שהארץ נתן לבני אדם" והבן

רבה בחוקתי על פסוק אם בחקתי תלכו וז"ל ר' מנחם חתנא דר"א בר אבינא אמר חשבתי דרכי מה שכתבת לנו בתורה אם בחקתי תלכו ומה כתיב תמן ונתתי שלום בארץ ואם לא תשמעו לי מה כתיב תמן ויספתי ליסרה אתכם

הנראה בדעתם כי מצות התורה ועבודת הבורא המה עושים מלחמה עם הגוף הקרוץ מחומר כי הוא לא יקרא שמות בארץ כל חמדה ותאוה שווים לפניו לטובה הן בנדה ועריות בטריפות ונבילות בכולם יתענג בהם אמנם הנשמה היא אשר תבקש חשבונות רבות לבדוק בשמא אם המאכל או המשקה מותרת לו וכדומה או אם האשה אינה מן השמות נדה ועריות האסורות "על כן יאמר בספר מלחמות ד'" יאמר בפי כל שהספר תורה גורם מלחמות "ואת והב בסופה כי הסוף יהי' שלום ושלוה כחכז"ל "אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע וזה רמזו בכאן בהבנת הכתוב "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו" בראשית מחשבה תאמינו שהחוקים והמצות פועל לכם מלחמה אבל באמת נהפוך הוא "ונתתי שלום בארץ כי אחרית לאיש שלום שהוא ימשול על חיילות התאות והתשוקות אבל מי ששומע ליצה"ר שילך בשרירות לבו למען שלא יהי' לו מלחמה ואומר "שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך" לתכלית שלא יהי' לו מלחמות היצר הולך אחר ראות עיניו לאיש כזה יהי' לו בסוף מלחמה גדולה כחכז"ל "אבר קטן יש באדם משביעו רעב" כי יצרו מחדש עליו בכל יום עד כמעט לא יוכל שאת כי א"א לו לאדם להשיג למלאות תאותיו כחכז"ל "אין אדם מת וחצי תאותו בידו" וזה הוא "ואם לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם" האספסוף התשוקות אשר בקרבו יתאוו תאוה כל היום ואין לאל ידו למלאות ועל כן "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" והבן

רבה במדבר פ' ב' וז"ל ד"א והי' מספר בני ישראל אר"ב הכהן ברבי והי' מספר הסופר כמספר התורה נתבקש להם שכך אמר להם ע"י משה ברוך תהי' מכל העמים הוי והי' מספר בני ישראל כחול הים עכ"ל ועיין בידי משה

איש חמודות אמר שהקב"ה "יהב חכמה לחכימין ומנדע ליודעי בינה" אבל הוא נותן לרוח משקל שחכמת המנהיג הוא בערך כפי מעלות מקהלות ישראל אשר החכם יושב בקרבם שאם שלימות האיש המורה גדול ביתר שאת מאשר המון עם בני ישראל יוכלון שאת על לבם פעולתו מאפה ועמלו לריק ע"כ אמרו חכז"ל "מנהיג לפי הדור" כפי שלימות חכמתם וצדקתם של הדור כן יתן ד' רוחו על האיש העומד לתל תלפיות אשר כל עינים אליו צופים כלל גדול שהצבור יפעלו בכוחות נפשם ונשמתם על מנהיגם "וירא ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים" ופי' הרמב"ן שם ההבטה קנה כאשר ראה עין בלעם מקהלות בית ישראל איש ואיש על משפחתו ושבטו חונה על דגלו אהובים וברורים כאיש אחד מאותו הבטה זכה נפשו לבוא אל שלימות הנבואה דפח"ח הכנה מילתא היא כפי אשר יכינו בני ישראל את לבם לשמוע דבר ד' כן יהי' השפע רוח חכמה ובינה מאת אלקים על לב האיש הדובר בשם ד' "כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו" אמר משה אני קורא בשם ד' זה כחי אבל הגדולה לאלקינו תביאו אתם וזה רמז ר' ברכי' בשפתי כהן ישמרו דעת בהבנת הקרא והי' מספר בני ישראל "והי' מספר הסופר" אם אתה תחפוץ לדעת כמה משקלו ומספרו של הסופר הוא האיש הדובר בשם ד' המחוקק אותות שמים על לוחות לבות בני אדם הוא "כמספר התורה נתבקש להם" אם תדע לשקול ולספור מספר התורה אשר נתבקש מהתלמידים כפי אשר יכינו את לבבם ללמוד התורה כך הוא מספר של הסופר הוא המנהיג ובעבור זה אם יזכו בני ישראל להשפיע ולזכות את האומות שיכירו וידעו את ד' יבא שפע רב וגדולה מן השמים אל בני ישראל ולכן אמר משה בשם ד' "ברוך תהי' מכל העמים" אם כל העמים יברכו את בני ישראל אז יגדל נועם ד' עליהם ונרמז בדברי הנביא