מחנה חיים אבן העזר חלק ב קנח

סימן מד שפעת חמדות ורב הצלחות לתלמידי חכמים הדורשים בתורת ראשונים ואחרונים חריפים ובקיאים בהשכל ודעת כבוד מהו' ר' יוסף משה האלברשטאם וכבוד מהו' ר' אברהם יעקב שמיד נרם יאיר בק"ק שינאווע בגאליצען

אחד"ש אודיעכם כי נחלתי ושכבתי על ערש דוי אשר ראשי ולבי לא הי' עמי וכעת אשר רחם ד' עלי לא אשיב רק על אשר הפליא חכם אחד לפניכם על דברי הרדב"ז הספר הנ"ל אין בידי לעיין ואעתיק לשונכם אשר כתבתם וז"ל נשאלנו זה מקרוב מאת חכם א' ונפלאת הראה בדברי הרדב"ז ז"ל בתשובה סי' ס"ח במה דנשאל שם במי שאנס אשה ואסר הנאתה עליו אם יוכל להפקיע בזה המצוה דלו תהי' לאשה המוטלת עליו והשיב הרב ז"ל שם בפשיטות דלא יוכל להפקיע בזה המצוה מעליו והוכיח ע"ז בכמה ראיות וסיים דאם יוכל כל א' לבטל מעליו מצוה זו לבטלה נכתב ע"כ יעו"ש דבריו אלו מפרסין איגרי דאיך יפרנס דברי ש"ס מכות ט"ז דאמרי' שם אלא אונס בטלו ול"ב היכי משכחת לה ומתרץ דמדירה ע"ד רבים וכ' בתוס' שם דגם בלא שום עון יכול להדירה וכגון דאמר קונם תשמישך עלי יעו"ש ולפלא הוא על הרב ז"ל האיך אשתמיט מיני' דברי הש"ס אלו ומצוה ליישב עכ"ל

ואודיע דברי אשר עלה במחשבותי ליישב שדברי רדב"ז נכונים בעיני רק יען שאין האותיות מחכימות לפני לדעת אם לשונו הולמתו על כן אבוא רק בקצירת אומר ואם תודיעו לי שהלשון מכווין אז אבאר הדבר בעזה"י

נראה לי דתורה אמרה ולו תהי' לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו הקב"ה צוה עליו בעשה לקחת את הגוף אשר אנס בבעילתו להיות לו לאשה אם היא מרוצית להיות לו לאשה אז חל עליו על המאנס קיום העשה עיין רמב"ן בתורה בפרשת משפטים בטעם הדבר דהחמיר התורה בזה באונס שכן דרך בני גדולים לאנס בנות הפחותים ויהי' בנות ישראל הפקר ואמרה התורה ולו תהי' לאשה על כרחו אבל היא ואביה יכולין למחות כי לפעמים הוא אינו הגון למשפחתה על כן הבחירה בידם ועיין בכתובות דף מ' אי אמרה לא בעינא ליה ליכא לעשה כלל ועיין בתוס' ובפנ"י שם אבל במפותה ליכא חיוב עשה עליו כי היא היתה יכולה לכוף עצמה שלא להתפתות יעו"ש דבריו כי נעמו מאוד

תמצית הדברים האשה נעשית חפץ אשר הוא יקיים בה מצות עשה כמו שיש עשה ליטול לולב או לישב בסוכה או לאכול מצה רק שם אין מוטל על איש ישראל ליטול לולב ידוע או לישב בסוכה ידוע או לאכול מצה ידוע וגם לא ניתן המצוה בעבור טובת הלולב והסוכה והמצה נהפוך הוא הם האמצעים ולא הסיבה הגורם אבל כאן באונס החיוב קיום העשה דווקא בגוף האשה הזאת הנאנס ממנו בעבורה ולטובתה בא עליו חיוב מ"ע הנ"ל לישא אותה ולקיים המ"ע דווקא בגוף שלה ומסתברא שלא יחול איסור אפי' קונם לבטל גוף המצוה שיהי' הוא פטור מליקח אותה לאשה דהא התורה הטילה עליו שהיא תהי' לו לאשה ולא שייך אין מאכילין לאדם דבר האסור לו עיין ר"ן בנדרים דף ט"ז בד"ה הא וברא"ש בפי' שם ד"ה אמר אביי ועיין תוס' ר"ה דף כ"ח דהא כל המצוה בא עליו מכח החפץ היא האשה הזאת ואיך יעשה אותה לאיסור אם התורה גזרה מ"ע שהוא תהי' מותרת לו לאשה ואם הוא יכול לאסרה עליו א"כ בנות ישראל הפקר לכל בן פריץ ודוק

אמנם כל זה אנו חוקרים לפטור אותו שלא יוצרך ליקח אותה לאשה מלקיים המצות עשה ולו תהי' לאשה אמרי' כל כמיניה לעקור מצות עשה אבל אם כבר נשאה וקיים המצות עשה רק גירש אותה ועבר על לא יוכל לשלחה כל ימיו והוא ישלח אותה ויתן לה גט פטורין ועבר על ל"ת כמו שאדם עובר על שאר ל"ת אשר יוכל לתקן ע"י מעשה כמו נותר שמתקן הלאו ע"י שריפה או שמתקן לאו של גזל ע"י השבת הגזילה כך הוא עבר על לא יוכל לשלחה כל ימיו ואם עבר צריך להחזירה א"כ אז היא רק חפץ אשר על ידה יכול לתקן הלאו ואם אי אפשר לתקן הלאו אי אמרי' קיימו ולא קיימו הוא חיוב מלקות הגם שהוא מתה דעכ"פ הוא לא קיים וה"ה אי אמרי' בטלו ולא בטלו והוא נדר בקונם על דעת רבים לוקין אותו דהא גוף העשה כבר קיים רק עבר אח"כ על לאו דלא יכול לשלחה וחייב מלקות אם לא יתקן בנשואין שנית ואין הנשואין שנית בעבורה ולטובתה נהפוך הוא שהנשואין הם תיקונו וטובתו והיא חפץ בעלמא שעל ידה יכול לתקן הלאו א"כ חל הנדר בקונם וממילא לא יכול לתקן ונלקה כנלענ"ד בעזה"י

ועתה הרדב"ז קאי מי שאנס נערה ונשבע שלא ליקח אותה לאשה אז נכונים דברי הרדב"ז כל כמיניה לעקור מ"ע של תורה אשר נותן עליו בעבורה ולטובתה אבל אם כבר לקח אותה לאשה וקיים המ"ע כדין רק אח"כ עבר לאו אשר התורה הטיל עליו שלא יכול לשלחה כל ימיו הוא לאו כמו לא תגזול או לא תותירו עד בוקר אז מהני קונם שלא יכול לתקן והלאו כבר עבר ולוקין אותו כנלענ"ד הבנת דברי הרדב"ז ואם תשלחו לי העתקת תשובת הנ"ל אז ארחיב אי"ה דעתו בהבנת הדברים ויש לו בזה הערה על תשובה הנפלאה בב"י א"ע מהד"ת קכ"ט ואודות השגות אשר הודעתם לי על ספרי לא אוכל להשיב כעת מפני טרדות רבות וגם חולשת גופי בעוה"ר ד' יחזקני ללמוד וללמד אז בל"נ אשיב לכבודכם הדש"ת

והנה אעתיק בכאן אשר כתבתי במקו"א על הנב"י מהד"ת א"ע סי' קכ"ט נ"ל מה דאמרי' בכתובות דף מ' אי אמרה לא בעינא ליה ליכא עשה כלל היינו מתחילה אחר שאנס בת ישראל וגזרה התורה שיקח אותה לאשה אז יש רשות ביד הנערה הנאנסה לומר אי אפשי בו כדי שלא יהי' חוטא נשכר אם יאנס בת ישראל חשובה ולא חל עליו העשה כלל ואם אמרה פעם אחת לא בעינא ליה וביום מחר תאמר אפשי בו כבר הוא נפטר מליקח אותה דכיון שתבע אותה לאשה והיא אמרה לא בעינא ליה כבר נפטר מהעשה ואפי' נושא אותה אח"כ אינו מקיים שום עשה כלל וגם יוכל לשלחה בגט כאות נפשו אבל אם אמרה בעינא ליה ולקח אותה לאשה לקיים העשה כבר חל עליו הלאו דלא יוכל לשלחה כל ימיו ואפי' אם היא מרוצית לקבל גט יש עליו הלאו דלא יכול לשלחה כל ימיו דכיון דחל עליו העשה חל עליו הל"ת דלא יכול לשלחה

וגם מסברה כן הוא הקב"ה נתן כח שאיש וגרש אשתו כאות נפשו מדעתו מרצונו ולא שיהי' תלוי ברצונה דכתיב "ונתן בידה ושלחה מביתו" שיהי' הכריתות תלוי רק מרצונו ולא שיצרך רצונה כי היא קנין כספו ויכול לפעול שלא תהי' קנין כספו עיין רשב"א גיטין דף ע"ה דזה הטעם דלא נוכל לילף מגירושין הגם דכתיב ונתן בידה דנתינה בע"כ