מחנה חיים אבן העזר חלק ב קנז

לו ג"כ ואם נשבעת שלא לגרש ג"כ אנו מתירין לך השבועה ולמה לא נעשה הכל על צד היותר טוב

לא קשה מידי דעי"כ שישמע המגרש שהב"ד שואלים אם לא נשבע שלא לגרש יאמין שזה מותר לעשות לשבוע שבועת חנם על לא דבר ויצא מכשול ח"ו מזה שילמדו לשבוע לעשות כל דבר רשות ועל כן קיימו חכמים הזהרו בדבריכם כחכז"ל באבות ותיקנו חס מלהזכיר שחיישי' שנשבע איש מישראל על דבר רשות בשם ד' ודוק

סוף דבר הכל נשמע מנהגן של ישראל תורה היא סתירת זקנים בנין מה שלא חששו רבותינו ז"ל להתיר שמא נשבע שלא לגרש אין זה סתירת היראה אלא בנין היראה והכל יפה עשו בעם עט סופר מהיר בסדר הגט כנלענ"ד להלכה פסוקה בעזה"י

וחפשתי באוצר התשובות מר"ן חת"ס ז"ל ומצאתי בא"ע חלק שני סי' ס"ג שכתב וז"ל ע"ד שנוהגין להתיר שבועות המגרש שנשבע לגרש ולא חשו לשבועה שלא לגרש יפה נתעורר וסהדי במרומים כי מעולם נהגתי כן להתיר גם שבועה שלא לגרש דחמירי טפי דאם אולי נשבע שלא לגרש ושכח המגרש איכא למיחש לגט בטל דאפי' לפי שטחיות לשון תוס' בתמורה ה' ע"א ד"ה מיתיבי שם דמשמע בגט דא"ע מהני מ"מ היינו אי ידע ועבר אבל בשגג ואלו הי' נזכר לא הי' עביד ל"מ לכ"ע כמ"ש תוס' שם ו' ע"א ד"ה שאני התם עכ"ל וכו' עוד שם בד"ה ועכ"פ וז"ל בנידן שלפנינו יפה כיון מעלתו להתיר לו גם אם נשבע שלא לגרש ובכלל זה שלא לצוות לסופר ולעדים וכל דילדי' אמי' כוותי' תילד ומה שלא חשו ראשונים לזה אפשר לא נחשד בעיניהם לעבור על שבועתו ואפי' אי שכח מ"מ אונס ופטור כרב כהנא ורב אסי שבועות כ"ו ע"א ואין כאן אמר רחמנא ל"ת ואמנם כבר כתבתי לעיל ניהו דא"ר ל"ת ליכא מ"מ ל"מ לתוס' דאלו הוה ידע לא הוה עבר על שבועתו על כן מהיות טוב להתיר לו גם את זה נכון הוא עכ"ל

ואני אומר אחר נשיקת עפר כפות רגלי תורתו לאלף לא כן אבי רכב ישראל ופרשיו לא מיבעי אם הוה הדין דבנשבע שלא לגרש הוה הגט בטל מכח כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני פשיטא דלא חיישי' להוציא אותו מחזקת כשרות שהי' לו פעם אחד זכות שיכול לגרש וגם יש לו חזקת כשרות שלא נשבע שלא יגרש דממנ"פ אי ראה בה ערות דבר לא ישבע כזה ואם לא ראה א"כ היה שבועת חנם וגם אוקמי' אותו על חזקתו שלא נשבע ורק על שבועה לגרש חששו דיש בגירושין מקום לחשוד אולי הי' נשבע לקיים המצוה לפי דעתו אלא אפי' אם הדין דאם נשבע שלא לגרש מהני הגירושין אעפ"כ ידיו אסורות שלא לגרש ומהכ"ת לחוש על לא דבר כנגד חזקות גדולות כחזקת כשרות וחזקת צדקות לחוש שנשבע על חנם בלא דבר ונהפוך הוא אי אפשר להחמיר ולהתיר שמזה יצא מכשול שיאמין העם שמותר לישבע על דבר רשות כי מה לי שלא לגרש או שלא אשתה היום מים ודוק

והאמת אגיד לא ידעתי כל החרדה הזאת בשלומא אם נשבע לגרש והוא אנוס בגירושין כי אין בלבו לגרש רק השבועה אונסו א"כ אפי' אם ילך מחר אצל חכם ועוקר השבועה עפ"י חכם עכ"פ הגט הי' בשעת נתינה שלא ברצונו ובטל הגט דאין איש מוציא אלא לרצונו אבל אם נשבע שלא לגרש ועבר וגירש הלא השבועה לא אונסו לגרש וא"כ גירש ברצון רק עבר על השבועה וילך אצל חכם ויתיר לו השבועה ואם כן לא נעשה עבירה כלל ונמצא שלא יהי' מכשול כלל ע"כ לא חששו שמא נשבע שלא יגרש דאם יודע שנשבע כופין אותו שיתחרט על שבועתו ויבקש התרה על שבועתו ומכח מצוה לשמוע דברי חכמים מהני חרטתו ע"י כפיה כסברת הרמב"ם בפ"ב מגירושין ואם שכח והוה אנוס בעבירה לא יחשוב ד' לו עון ומהכ"ת שלא יגמר לגרש הא באופן זה יקלקל אותה בידי שמים ואין הבעל חשוד לקלקלה בידי שמים עיין תוס' גיטין דף ב' בשם ירושלמי ועיין ברה"מ פ"ו מהל' גירושין בשם רשב"א הובא בב"י א"ע סי' קל"ד וח"מ סי' ר"ה ולא דמי לדברי תוס' תמורה ד"ה שאני התם דשם לא יצא מכשול אבל כאן אם לא יגמור לגרש א"כ הוה מכשול לה ולבעלה וירבו ממזרים ואפי' ניחא ליה לעשות איסור זוטא ואל יעשה חבירו על ידו איסור רבה עיין שבת [ד' ע"א] ופסחים [נ"ט ע"א] ודוק כנלענ"ד שמנהגן של ישראל תורה הוא

ואגב גררא אזכיר ראיתי לאדמ"ו הגאון שר התורה ז"ל בשערי תורה ח"ב שהביא דברי המבי"ט אשר רמז הש"ך ביו"ד סי' ר"ח ס"ק א' שאם ספק אם נשבע או לא נשבע לאסור דבר אסור מספק והביא אדמ"ו שם דמבי"ט מדמה לספק חתיכה ספק חלב ספק שומן שאסור לכתחלה והשיג עליו אדמ"ו ז"ל בשלומא בחתיכת ספק לא הי' לה חזקת היתר משא"כ בספק נשבע יש לומר אוקי על חזקת קמייתא שלא נשבע ולא נדר והניח בצע"ג יעו"ש

ואמרתי בגליון שם להצדיק דברי הש"ך בשם המבי"ט דהנב"י ביו"ד ח"ר דקדק על משנה פ"ב דמקואות דנקט ירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל למה לי הך ירד לטבול בקיצור הי' למשנה לומר ספק טבל ספק לא טבל וכתב וז"ל אלא וודאי שבהא גם ר"מ מודה דלא איתרע חזקה כלל אבל כיון שירד לטבול ראוי' לומר שמסתמא טבל שהרי ירד לכך וא"כ בירידתו איתרע החזקה עכ"ל הזהב והבאתי כעין ראי' מדברי ירושלמי הובא במג"א סי' תקפ"ט ס"ק ה' אם שכח אם כיון או לא כיון בעומד חזקה כיון יעו"ש היטב והמעיין במבי"ט יראה דשאלתו הי' באיש שקבל עליו שלא לעשות דבר ושכח אי חיזק הקבלה בלב בשבועה או לא אז עכ"פ הוא גמר לקבל שלא לעשות ומסופק אי לא נשבע אז איתרע חזקת קמייתא ואזלינן לחומרא כיון שיש ספק דלמא חיזק קבלתו בשבועה ודוק הבאתי דברי אדמ"ו ז"ל לראי' שגם הוא הבין שאם יש ספק אי נשבע או לא אוקמי על חזקת קמייתא דהא פעם אחד הי' בלי איסור שבועה ואוקמי אחזקה ולדעתי גם המבי"ט מודה לזה ודוק

ומצאתי אחר רוב ימים בספר דג"מ שנדפס בפ"ע בדף ל"ט בהגהת על סדר גיטין שמביא שם אחר נוסחת ב"ש ס"ק א' וז"ל וכתב על הגליון יאמר לו הרב טאמער האשט דוא איין נדר אדר איין שבועה אדר ת"כ אדר דעשט גלייכען גטאהן אז דיא ווילשט קיין גט געבן אונד האשט פר געסן דרום זאגע אז וועלין וויר דיר מתיר זיין ויאמר הבעל אויב איך העט גיטאהן וכו' עכ"ל הזהב וכן מצאתי בגט פשוט אות י' וז"ל ואם יש איזה שבועה בין לגרשה ובין שלא לגרשה להתיר יעו"ש הדבר פלא ועד מקום שידי מגעת ערכתי לפני יודעי דת ודין.