מחנה חיים אבן העזר חלק ב קנו

אמנם תקנה גדולה יש בדבר דחששו יען דראינו שהבעל נגש לגרש את אשתו הגם שקשה גירושין לישראל אולי האיש הזה ראה בה ערות דבר אשר מצוה לגרש אותה וחרד האיש פן יחוס לגרש אותה הן מטעם כי לבו גס בה באהבתו אותה או יחוס על ממונו וליתן לה כתובתה ויפת בסתר לבו להשאר עמה ועיין בכתובות דף ב' שחששו שישב הב"ד ביום ה' פן יתפייס יעו"ש על כן זרז נפשו בשבועה לאמור חי ד' שאגרש את האשה הזאת אשר נתתי עמדי ולא אתן עיני ביופי ולא אחוס על ממוני כי נשבעים לקיים את המצות כחכז"ל בנדרים דף ח' מנין שנשבעים לקיים את המצות דכתיב נשבעתי ואקיימה יעו"ש ועיין בתמורה דף ג' דילפי' גם מן התורה ובשמו תשבע יעו"ש וחיישי' יען שקרב זה האיש לגרש וליתן כתובה דלמא נשבע לגרש לזרז ולקיים דבר מצוה ולחזק ביראת ד' וזה הוא אונסו שמגרש עכשיו הגם שכבר מתחרט בלבו לעזוב מחמד נפשו או שרבות מחשבות בלב איש אולי מכח קנאת גבר חשד אותה הגם שלא פעלה און כלל או אם חטאה בצניעות עכ"פ אין בה חטא לגרש אותה מביתו כי התורה לא אסרה רק בקינוי וסתירה והוא קפץ ונשבע בחמתו וכדומה א"כ הוא אנוס לגרש והתורה אמרה שאיש אינו מגרש אלא ברצון על כן חיישי' שמא נשבע ומודיעין לו להתיר שבועתו שלא יהא הגט בכפיה על ידי שבועה וביותר חיישי' בזמן הזה דיש חדר"ג ואנו רואים ששניהם מרוצים לגט וחיישי' שמא ע"י דברים שבסתר אשר לא נודע רק להאיש והאשה הזדרז נפשו בשבועה לעשות כל הצטדקאות שיבוא לידי גירושין שתתרצה גם היא לקבל הגט על כן תיקנו להתיר לו השבועה אם פן ואולי נשבע לגרש כי גוף הגט מעורר פן הי' דבר מקרה לא טהור אשר הי' האיש ירא וחרד לדבר ד' לשבוע בד' לגרש את אשתו ודוק

ואין להשיב מהכ"ת לחוש לזה שראה באשתו ערות דבר אשר מצוה לגרשו הלא יש לה חזקת כשרות וחזקת צדקת וחזקת היתר לבעלה ואוקמי' אותה על חזקותיה ולא ניחוש שראה בה דבר אשר הביאו לידי שבועה שיגרש אותה ואכתי קשה למה חיישי' שקפץ הבעל ונשבע וצע"ג

אחרי העיון לק"מ דאין אנו מחליטין שבאמת חטאה אשתו אשר תהי' אסורה לו או שיהי' נאבד חזקת כשרות וחזקת צניעות שלה ע"י פעולותיה רק אנו חוששין שמא הוא מן אנשים אשר מקפידים לקנאות קנאת גבר על לא דבר כפי הדין והי' נבהל וקפץ ונשבע ועכשיו הוא באמת מתחרט רק הוא אנוס בשבועתו וגוף הגט מעורר אותנו מדחזינן שהוא מקרב עצמו ליתן גט והיא גם היא נתרצית לקבל גט חיישי' שהוא חושד אותה ונשבע לגרש והיא יודעת תומתה וצדקתה וחרה אפה בו על כי נגע בכבודה ובחרה לקבל גט מלחיות עם איש אשר אלה לו להקפיד להטיל חנם אימה יתירה בתוך ביתו ועיין גיטין דף ז' ודוק (ועיין רמב"ן הובא בר"ן גיטין דף ס"ד ודוק היטב)

אך כל זה לחוש דלמא נשבע לגרש אבל אם יש לחוש שמא נשבע שלא לגרש אז אמרי' מהכ"ת נחוש לזה אי ראה באשתו ערות דבר אשר עבר בו רוח קנאה לגרש את אשתו וקפץ ונשבע שלא לגרש קשה הא יש לו חזקת כשרות וחזקת צדקת שאם חשודה בעיניו הי' לו לזרז את עצמו לשבוע לגרשה ולא שיהי' נשבע למלאות רצון יצרו הרע להיות נשבע שלא לגרש אותה ואי לא ראה ערות דבר ממנה א"כ הוה השבועה שלא לגרש אותה כמו שבועה שלא אלך היום והוה שבועת חנם להזכיר שם שמים בשבועה על לא דבר והוא עון גדול מאוד להזכיר שם שמים בשבועה על לא דבר והוא עון פלילי והלא יש לו חזקת כשרות שאיש ישראל לא ישבע חנם ודוק

ולא עוד הלא יש לו חזקת קמייתא שידיו לא אסורות שלא יוכל לגרש את אשתו ואוקמי' אותו על חזקתו שעדיין ידיו לא אסורות ואטו מי שבא היום לגרש מעורר אותנו שהי' נשבע שלא לגרש בשלומא לחוש דלמא נשבע לגרש ע"ז מעורר אותנו מעשיו דהא בא לגרש וחיישי' שמא זירז עצמו ע"י קנאת גבר שיעשה מה שאינו רוצה וקפץ לעשות אבל מהיכי יעלה על דעתינו מאיש שבא לגרש שהוא נשבע מקודם שלא לגרש ואוקמי' אחזקתיה ודוק

ואוסיף נופך עיין דבר נחמד בתב"ש סי' ח"י דהוכיח מגמ' כתובות וקידושין שכל זכות שהי' לאדם הגם שלא יכול לברר אם בדין זכה בו אעפ"כ אין מוציאין מידו שעל כן אכלו בבית המקדש שני בקדשי גבול הגם שלא נמצא ספר יחוס בהם יען דכבר אכלו תרומה בגולה והי' בידם זכות זה מאן מפיק מהם יעו"ש וה"ה כאן מרגע שנשא איש אשה נמצא בידו זכות וכח שיוכל לגרש את אשתו בעבור טעמים כמוסים בלבו עיין גיטין דף ץ' ומהכ"ת ניחוש שהלך זכותו אשר יוכל לגרש אשתו להיות נפטר משאר כסות ועונה (ועיין רשב"א גיטין דף ע"ח בנידן נתינה בע"כ ועיין בתוס' בב"ב דף מ' ודף מ"ז) דע"י שנשבע שבועה בטל זכותו וכח שלו אבל בנשבע לגרש אז נהפוך הוא שחיישי' שזה חיזק זכותו וכחו בשבועה ודוק

ואמרתי יש לעיין הא תינח דלא חיישי' על שמא נשבע שלא לגרש במי שבא מעצמו ומגרש לרצונו אבל באותן שכופין לגרש דמגרש בלי רצונו ניחוש שמא קפץ ונשבע שלא לגרש אשתו כי זה זכותו שלא יפסיד מחמד עיניו והי' לנו לחוש עליו שיתיר שבועתו פן נשבע שלא לגרש וצע"ג

ונ"ל דגם על זה לא חיישי' דמהכ"ת יהי' נשבע על זה ממנ"פ אם אין שורת הדין שמוכרח לגרש אשתו לא יכופו הב"ד אותו ואם הוא שורת הדין שיצרך לגרש א"כ יש לו חזקת כשרות וצדקות שחפץ בכל לבו לשמוע לדברי חכמים לגרש אותה כדת של תורה והגם שאנו רואים שהב"ד יצוה לו לגרש ולא אבו שמוע עד שיכופו אותו במקלות ורצועות אמרי' עכשיו הוא שאיתרע שנותן כתף סוררת נגד הב"ד אולי יניחו לו שיצרו אונסו וכאשר כופין אותו אז גם לבו מרוצה לגרש כמבואר בטוב טעם וסברה ברמב"ם פ"ב מהל' גירושין שהאיש יש לו חזקת כשרות על כל ל"ת ועשה רק יצרו מפתהו וכופין ליצרו בשוטין ונשאר רצונו הטוב יעו"ש וכיון שכופין אותו ונעשה רצון הי' מגיד לנו אם נשבע עכשיו שלא לגרש ואם לחוש שמא מימי קדם נשבע אם יהי' מן הכופין להוציא הוא נשבע שלא לגרש וכבר נשכח השבועה ממנו על זה לא חיישי' דעכשיו איתרע משנתן כתף סוררת ולא חשדי' ליה למפרע ועיין בש"ך יו"ד סי' א' ס"ק ח' וז"ל כתב א"ח בשם התוספתא אפי' מי שהמיר אינו חשוד למפרע שאם שחט או ניקר חלב ואח"כ המיר באותו יום הכל כשר עכ"ל מכ"ש שלא נחוש שאיתרע חזקתו מימי קדם שלא ישמע לדברי חכמים ולכן לא חיישי' שמא נשבע שלא לגרש אפי' באותן שכופין ודוק

ועדיין יש לחקור הגם שאמת שאין אנו צריכין לחוש שמא נשבע שלא לגרש אבל עכ"פ מהיות טוב לא נפסיד כיון שמתירין לו שמא נשבע לגרש ומתירין לו השבועה נאמר