מחנה חיים אבן העזר חלק ב קנג

בכח נדר ושבועה הגם שלא התפיס ההיתר באיסור רק דיבר שהוא בעצמו אסור בכל זה יוכל לאסור לעצמו בדרך הודאה והוא כעין קנין אודייתא בממון עיין בב"ב דף קמ"ט ובש"ך ח"מ סי' מ' ועיין קצו"ח שם ובסי' קצ"ד שנעשה קנין בכח הודאה ה"ה נעשה איסור כח נדר ושבועה בהודאת פיו ועדיף מהתפסה ששם צריך לתפוס בדבר הנדר אבל לאסור בדרך הודאה מהני אפי' אם אומר דבר האסור פתי פת כותי וכדו' והדברים ארוכים בגדולי אחרונים במהרי"ט ובשעה"מ פ"ט מאישות ואחרון הכביד אדמ"ו ז"ל שר התורה בשערי תורה ח"א כלל ה' העמיק הרחיב ואם יעיין יראה פר"מ נ"י שרמזתי בקיצר אמרים השרשים בענין זה בעזה"י ואין כאן מקומו להאריך

אמנם דבר ברור דהך שווי' נפשיה חתיכה דאיסורא הן אם שרשו פתוח עלי כח נאמנות שהוא אמת או שרשו פתוח עלי כח נדר ושבועה הוא דווקא אם פתח פיו ודיבר דבר ברור כגון אשה שאמרה אשת איש אני נדה אני זונה אני או גרושה אני או קדשתני או השוחט אומר בהמה זו נבילה או טריפה וכדומה אשר הזכיר שם אשר בו החלטה לאיסור כי שם אשת איש ושם זונה ושם גרושה ושם קידושין או שם נדה הוא שם איסור ברור אז שייך לומר שווי' נפשיה חתיכה דאיסורא יהי' שווי' נפשיה חד"א מאיזה טעם שיהי' אבל אם אשה אומרת לבעלה אל תגע בי כי מצאתי כתם או אחד נגע באברו באותו מקום או אשה אומרת אחד נתן לי טבעת קידושין או שוחט אמר מצאתי בו טריפות ויש עדים על זה ועל דעתי אני נדה או זונה או אשת איש מכח זה או השוחט אמר לדעתו יהי' טריפה ואח"כ הגידו העדים מה שראו ומה ששמעו ומה שידעו ואנו ב"ד אומרים שמכח נגיעה בשפיות אין האשה נאסרת לא לבעלה ולא לכהן אפי' במזיד והכתם זה טהור או הקידושין אינם קידושין או הריעותא הזאת אינו מטריף וכדומה מי הוא זה ואיזה הוא אשר יאמר עליו כי הוא זה אסור מכח שווי' נפשיה חתיכה דאיסורא הלא לא החליט איסור רק אמר שבא לפניו כזה או עשה כזה או פגע בו כזה וכאשר יורו המורים כן יהי' וכיון שהמורים הורו להיתר א"כ מה אסור עליו וגדולה מזה החליט התשב"ץ הובא בשעה"מ פ"ט מאישות אם אשה אמרה נתקדשתי בפני פלוני ופלוני עדים והם אמרו לא נתקדשה דלא שייך שווי' נפשיה ח"ד כיון דהיא אמרה בפני עדים הלזו נתקדשה אבל אם אמרה סתם נתקדשה אז ועדים מכחישים אז אמרי' היא נאמנת ביותר וה"ה בשוחט אם עדים מכחישים אותו והוא לא תלה איסורי' בעדים אז השוחט נאמן יעו"ש לתרץ קו' מ"ל דבריו נעימים ומתוקים ק"ו בנידן אם האוסר לא החליט רק אמר כך מצאתי או פגע בי או עשיתי ויש לי על זה עדים והב"ד מתירין אין בזה סרך שווי' נפשיה חתיכה דאיסורא כמובן וא"כ בנידן שאלתינו דיש לו עדים שאמר להם כך והאמין שבזה תהי' עוד אשתו רבות בשנים ואם נמצא בדין תורה שאעפ"כ שהאשה מותרת דלא הועילו דבריו מכח חוקי תורה אמרות טהורות איך ובמה נאמר שאסור לישא אשה אפי' אם לקיחות שתי נשים יהי' איסור כרת או מיתות ב"ד אין שייך כאן שווי' נפשיה חתיכא דאיסורא מכ"ש בחדר"ג לאחר אלף חמישי מי יחוש לאמור יען שחפץ לאסור אותה בדבריו עפ"י עדים שדיבר לפניהם ולא מהני דבריו יהי' הוא נאסר ליקח אשה ח"ו לומר כן לאמת אם יש מגדולים שכתבו זה אולי המה אותן שרצו שיתן האיש גט שנית אבל לפי פסק שלי חס ליה לזרעא בר אבא לומר כן ונהפוך הוא שמותר לו לישא אשה אחרת דאטו אמר הבעל שהיא אשתו עד אז יען שהתנה בשעת נתינת גט לידה ע"מ שתהי' מגורשת אחר רבות בשנים והב"ד מכחישים אותו שלא אמר שאז הי' לדין על שווי' נפשיה חתיכא דאיסורא אבל באמת אמר הבעל אשר דיבר לפני עדים ומה שהי' חפץ לעשות לה וכיון שגדולי תורה פסקו שלא מהני מעשיו א"כ מעולם לא אסר על נפשו דבר ודוק (ועיין תשו' נפלאה בנב"י מהד"ת א"ע סי' כ"ג)

אך אמרתי מן השמים הוא להודיע לו אשר כתבתי זה איזה שנים הנה אדמ"ו הגאון ז"ל בשערי תורה כלל ה' פרט י"ג העיר על חקירה גדולה דמדברי הרמב"ם ור"י ורה"מ ובש"ע סי' קט"ו מבואר דעל שווי' נפשיה חתיכא אין ב"ד כופין להפריש אותו מן האיסור והתפלא תרי פליאות (א) מסברה מאי שנא ממון מי שעשה הודאת בע"ד הב"ד כופין אותו לשלם ולמה לא כופין אותו שיתן גט לאשתו (ב) הא מבואר בש"מ כתובות דף מ"ג בשם הריטב"א מדנקט נאמן לאסרה עליו אם אמר פתח פתוח מצאתי ולא אמרו נאמן לאסרו על עצמו ש"מ שהב"ד כופין אותו להוציא והתפלא על הבית מאיר סי' קט"ו שמביא בשם הגאון אחיו של הט"ז שגם בפ"פ אין הב"ד כופין אותו להוציא עכ"פ הקו' נפלאה

ואמרתי לתרץ בעזה"י והוא אם איש בא וטען פתח פתוח מצאתי הוא אינו יודע אם היא אסורה עליו דהא לא ראה שמץ זנות בעיניו וגם לא שמע שמץ זנות עליה רק הריעותא שמצא פתח פתוח הוא מוליד ספק בגופה דלמא זנתה ברצון ונאסרה עליו אבל יוכל להיות שנעשית מוכת עץ או דלמא אחד אנס אותה רק אנו הב"ד שופטים על הריעותא ואמרי' מוכת עץ לא שכיח ואנוסה יש לה קול ומחליטים עפ"י כללי תורה דהיא זנתה במזיד ואסרינן אותה אז ממילא אנו כופין אותה להוציא כמו אם אחד בא לשאול שאלה בב"ד על ריעותא טריפות שמצא ואנו הב"ד מטריפין עפ"י כללי תורה אז פשיטא דכופין אותו שלא יאכל אותו טריפות וה"ה אם אנו אוסרים אשה עפ"י כללי תורה שהיא אסורה לו כי נטמאה שכופין אותו להוציאה אבל אם אחד בא ואמר ראיתי אשתי זנתה והיא נטמאה או שבא ואומר אני מאמין לאיש הזה כבי תרי שאשתי זנתה וכדומה א"כ הוא בא לספר לפני ב"ד שאשתו אסורה עליו אבל לא בא לשאול לנו איזה ריעותא שמצא ומבקש מב"ד לשפוט שפוט את המעשה זה הוא איסור או טומאה כי הוא אמר שראה או שמאמין שאשתו היא זונה אז אמרי' לו אם ראית או תאמין תפרוש עצמך ממנה אבל אי אפשר לכופו להפרישו דהא אנן לא נעשין ב"ד לשפוט שפוט לדעת אם היא אסורה בשלמא אם מספר הריעותא ואנו אוסרים אז נגמר דהיא אסורה עליו אבל כאן אם הוא מחליט שהיא אסורה עליו אז אין אנו יודעים לאסור כלל ועל זה נאמר ויראת מאלקיך דבר המסור ללב אבל פתח פתוח (הוה כמו זה אחוה דמיתנא) הוא מביא שאלה ואנו פוסקים ודוק

ואוסיף נופך אפי' אם אינו אומר בפירוש שראה אשתו זנתה כמכחול בשפופרת רק ראה צורת מנאפים עיין מכות דף ו' ורמב"ם פ"א מ"ה א"ב ורא"ש ביבמות דף כ"ה בכל זאת הוה רק החלטה שהוא אומר שראה שזנתה שחזקת צורה זו היא ניאוף מכח טבע אנושי אש בנעורת ואינו מכבה ואין הב"ד לשפוט שפוט שהיא זנתה דגם הוא מחליט כן אבל אם יש רק ריעותא וצריכין אנו לשפוט עפ"י