מחנה חיים אבן העזר חלק ב קנב

לה רק מסתמא מחלה כרצון אביה אשר הודיע לה בוודאי איך התפשר (ד) אם יש תביעה שאבי המגרש גנב משל חתנו וכיחש מחפצים אשר אינם תחת המגרש הוא דבר שחוץ ממני ורשות בידו לקבול עליו בב"ד שלו, ואם יסכימו עמו מגדולי פולין אני מצרף עצמי להיות נטפל לעושי מצוה אבל עלי לא יסמוך כי אינני כדי וגם אין לי רק מעט אחרונים ואני מוטרד שאין לי פנאי לחפש אחריהם על כן גדולי פולין המה יורו וידונו ולא אני ח"ו אך זאת לא אעלים מלהודיע כי היטב חרה לי על אביה של המתגרשת אשר גרם להפריד אלוף אשה מבעל נעוריה שאוהבת אותו הרי שקדו חכז"ל על בנות ישראל כי אשה בכל דהו ניחא לה ועיין בפוסקים בסוגי' דמורדת וחכז"ל אמרו שנענש יעקב על שלא נתן דינה לעשיו מכ"ש שלא להפריד אפי' אם ח"ו הי' בעל בתם איש רע מעללים הלא ברוב שנים נקבה תסובב גבר להיות איש כשר וירא אלקים וראוי' לגדולים שיענשו אותו באיזה מאות כסף לחלק לעניים להכנסת כלה

ואיידי אזכיר לו הערה חדשה בירושלמי כתובות פרק אעפ"י שפי' הטעם שהבעל נותן לה שלושה דינרין הוא כנגד שחייב לה שלוש שאר כסות עונה והקשה בירושלמי וז"ל הגע עצמך שהתנה עמה לא שאר ולא כסות ולא עונה הרי אינו חייב לה כלום מאי כדין כי דמר ר"י צערו של איש מרובה יותר מן האשה הה"ד ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו מהו ותאלצהו אריב"ל שהיתה שומטת עצמה מתחתיו ותקצר נפשו למות הוא קצרה נפשו למות היא לא קצרה נפשה למות עכ"ל וכתב בש"מ כתובות דף ס"ג בד"ה מתני' על דברי ירושלמי הזה וז"ל הגע עצמך שאמר לה על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי אינו חייב לה כלום כלו' שאין לך עלי שאר או כסות או עונה דליכא למימר כפשטה דאל"כ מאי הוה תו מורד אלא או קאמר עכ"ל והוא דוחק לומר או או קתני כמובן

ונלע"ד בהבנת דברי ירושלמי והוא דמה דנשתעבד איש לאשה או אשה לאיש במצות עונה הוא בשני דברים (א) ירדה תורה ללבו של בני אדם שדרך התקרבות לחיבת ביאה הוא השכיבה בקירב בשר בחבוקים יחדיו בנשיקות פיו וכדומה שגיונות היצר אשר נתנו מפי הטבע להנות בהם בני אדם אשר יגדל הנאת ההתקרבות כמעט כגוף הנאת ביאה או יותר כחכז"ל בילקוט קהלת סי' תקע"ב וז"ל אמר ר' שמעון בן לוי טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה עכ"ל ועיין תרגום על פסוק וירא הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים וכו' אשר אתן וגו' ועיין רש"י שם שפירש על שהביט ביפיה שילם ועל כן אם אמר שרוצה לבעול הוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה שגם הנאות כאלה הם בכלל עונה ודוק (ב) גוף הביאה אשר קבלו חכז"ל שיש חיוב על כל איש שיבעל אשתו בעילה ממש אפי' אם היא מעוברת או אפי' אם כבר קיים פ"ו כי הוא תענוג בשרו ויש חיוב גמר ביאה ולכל איש כפי עסקו הבדל בין ת"ח לע"ה והבדל בין סוחרים בעיר או עובדים בשדה ובין חמרים וספנים ואפי' אם ירצה הבעל להיות ירא וחרד על דבר ד' אם יודע שאשתו לא תקבל הריון ולמה יהי' סוחט ילדים במקום אשר לא יזריע ולא יהי' לולד בן אדם לעולם אעפ"כ צריך לבעול אותה ועל כן אמרה שרה אמנו ישפוט ד' ביני ובינך הגם שאברהם שימח אותה בקירב גופו בחבוקים ובשמושים ולא רצה לבעול אותה שלא יזרע זרעו לבטלה מסרה דין עליו עיין כל זה במגדל עוז פי"ד מה' אישות הל' ט"ו יעו"ש פי' זה על ירושלמי שהביא הראב"ד שם

וכל זה מי שמורד באחד מאלו שני חיובים יש דין מורד הן אם חפץ בביאה אבל לא יחפץ בקרבת בשר אלא הוא והיא בבגדיהם או שיחפץ לעשות קירוב בשר בחבוקים ובמשמושים ולא חפץ בביאה ממש הוה כמורדים זה כנגד זה הוא השמים ביני לבינך ודוק

ולפ"ז חקרו בירושלמי אם התנה שלא תהי' לה עליו חיוב עונה שהוא מאן ימאן לבעול אותה רק יהי' יחד בקרבת בשר להנות גוף מגוף כאשר עשה דוד עם אבישג השונמית והוא מורד גם מזה א"כ לא יהי' עליו דין מורד וע"ז משני צערו של איש מרובה משל אשה במה ששימטה עצמה מתחתיו א"כ הוה גם זה בכלל מורד כנלע"ד בעזה"י בביאר ירושלמי ודוק ועיין ברמב"ם שכתב אשה שמרדה מתחת בעלה ודוק דברי הדש"ת. סימן מב שלום וכל טוב להרב הגאון החריף הרב ר' שמואל נ"י אב"ד דק"ק קוטב יע"א

אחד"ש אודיעהו כי קבלתי מכתבו אשר בו מודיע לי שקבל התשובות אשר שלחתי לו וגם מודיע שכמה גדולים מפולין מסכימים כן וגם כמה דברים אשר זכיתי עמהם להלכה שמחתי בו ואודה ד' בכל לבבי ובכל נפשי ופר"מ נ"י התפלא עלי על איזה דברים וגם עשוני יועץ להודיע דעתי בעתיד מה לעשות ואשיב בעזה"י כאשר עם

לבבי

(א) כתב פר"מ נ"י וז"ל לא הבנתי שלא דיבר כבוד גאונו מענין שווי' נפשי' חתיכה דאיסורא ולאסור אותו לישא אשה מהאי טעמא ובאמת כמה גדולים שהתירו אותה ואסרו אותו קצתם התירו סתם ולא פרשו דינו כלל ואף די"ל דהוא מותר משום שהיא מותרת נמצא דלא אגידא בי' וליכא חדר"ג בכה"ג וכמ"ש הגאון מבראדי בספרו אנשי שם וגם הגאון מיאס בספר ברכת יוסף ועכ"ז כיון שהגאון בתשובת בית אפרים ובטיב גיטין אוסרו לישא קודם שתנשא א"כ הי' לכבוד גאונו לבאר שלא ישא הוא אשה עד שתנשא האשה עכ"ל אין אלו ספרים בידי ולא ראיתיו חוץ מספר טיב גיטין הוא בידי ולא זכיתי עליו אז וכעת עיינתי בלקוטי שמות אות כ' והדבר אינו נוגע לנידן דידן כאשר אבאר בעזה"י

נלע"ד שלא שייך כאן לחקור דהוא אסור לישא אשה משום שווי' נפשיה חתיכה דאיסורא דהא שורש שווי' נפשיה חתוכה דאיסורא הוא משני טעמים (א) דאמרי' אדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים וכמו בממון דאמרי' הודאת בעל דין כמאה עדים דמי וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי הגם דיש עדים שפרע נאמן על עצמו יותר ממאה עדים עיין שבועות דף מ"א ובב"מ דף כ' ובקדושין דף ס"ה ברש"י אשר יאמר עליו כי הוא זה כך הוא באיסור אם אדם יאמר על דבר שהוא איסור לגבי עצמו נאמן אפי' אם עדים מכחישים והטעם בזה דעדים נאמנים רק מחק התורה מכח חזקת כשרות עיין רמב"ם הל' יסה"ת וברבינו בחיי פ' שופטים דגזרה התורה להאמין לעדים אפי' שאין אנו מכירין אותם דאוקמי אותם על חזקת כשרות הגם דיש מיעוט שמסהדי בשקרי והמה פסולים אעפ"כ נאמנים כ"ש הוא לכן אדם שאומר בברי שנאמן על עצמו יותר מעדים ודוק (ב) דאמרי' דאדם על עצמו יוכל לאסור איסור על נפשו באמירת פיו