מחנה חיים אבן העזר חלק ב קנא

מוכיחים שאינו כן אלא מחמת כעס שהי' לה עם בעלה או מחמת שאביה ואמה תקימה לקטטה ויאלפיה שתקרא לומר מאוס עלי ואינו כן יהבינן ליה כוליה לדידי' עכ"ל הרי שביאר שהיא מורדת בטענת מאוס עלי לפני ב"ד ונתברר דנהפוך הוא שמחמת כעס או מחמת שאביה ואמה ירגילה לקטטה וגם יאלפוה שתקרא מאוס עלי אז יהבינן הכל לדידיה אבל אם לא טוענת מאוס עלי הגם שאביה ואמה גורמין קטטות עד שאין תקנה רק להתגרש לא תפסיד כלל וק"ו אם לא קטטה עמו ולא קראה כלל מאוס עלי מהכ"ת להפסיד לה ודוק

וגם לשון רמ"א בסעיף ג' וז"ל וי"א עוד דמטילין חרם אם בני אדם למדוה למרוד או שעושה כך משום כעס וקטטה או להוציא ממונו ממנו אז אפי' מה שתפסה מנכסי' ניטלין מידה ומחזירה לבעל עכ"ל זה שדייק דדוקא אם מרדה היא בו או אם נתברר שבני אדם גורמים תפסיד הכל ודוק

ואוסף עוד נופך שאפי' אם יביא הבעל עדים שדיבר על לבה שתלך עמו לבית אביו כי יהי' לה כל טוב אצל אבותיו ולא שמעה לו לעזוב את אביה ואת אמה לא הוה מורדת יען וביען כי לא חפצה לאכול נהמא דכסופא בבית חמיה וגם לא תוכל לעשות חרפה לאביה ואמה לעזוב אותם ולשלם רע תחת כל הטוב אשר גמלו עליה מנעוריה ולהכניסה לחופה כבת מלך וגם כי יראה פן תפסיד חלקה וירושתה מאבותיה אם תבגוד בהם ודבר זה למדנו מתורה הקדושה אשר יעקב אבינו קרא לרחל וללאה השדה לדבר על לבן שיעזבו את אביהן וישבו עמו לבית אביו עיין רמב"ן ויצא פ' ל"א פסוק י"ג וז"ל יספר יעקב לנשיו על מה שאמר לו מלאך בחלום כי הכל פיוס להם שתלכנה עמו עכ"ל וספרה התורה שם "ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכל את כספינו" הרי יען שאין להם תקוה על נחלה בבית אביהם וגם לא עשה עמהם כמשפט הבנות רק מכרם כשפחות (ועיין תרגום ירושלמי וז"ל ארי זבן יתן והא לא בעי למיהב לחוד כתובתן עכ"ל) ועיין בא"ע שם על כן שמעו לקול יעקב אבל אם הטיב אביהם להם נדן גדול גם הי' תקוה לנחלה לא הי' שומעין לו לילך לבית אביו שלא ברצון אביהם הגם שהי' ליעקב עושר בידו מכ"ש אם דל הוא ואין בידו לפרנס אותם רק תשב על שולחן חמיה שלא תעזוב בית אביה ולהטיל עצמה על חמיה א"כ לא פשטה ולא מרדה כלל גם בזה ודוק

ומעתה בנידן שאלתינו שהבעל מודה שהיא היתה אוהבת אותו וכן האמת שלא מאסה בו כלל ולא היתה מורדת עליו רק אביה ואמה גרמו לו לצאת מביתם ולעזוב את אשתו והיא נשארת גלמודה ולא נשאר מנוח לנפשה רק אמרה בעבור שלא תראה באבדן מולדתה היא מרוצית לגט שעשתה למלאות רצון אביה א"כ לא די שמורדת אין כאן אפי' סרך מורדת אין כאן ואין מקום לגזור בח"ח או לפחות משלה אפי' פרוטה כמובן בעזה"י

וגם זאת שלא קרא לה לב"ד שידברו על לבה זה מראה שלא חפץ בה כלל וגם זה שלא התרו בה מהב"ד כלל שתדע שידונו בה דין מורדת ועוד זאת שלא היתה מורדת י"ג חודש גם זאת כל זמן שלא שמעה מפורש יוצא מפי ב"ד שהיא מחוייבת גם לרדוף אחריו בבית אביו שכך הוא דין תורה (אשר באמת לא ימצא ב"ד צדק אשר יצוה לה כן עפ"י התורה הקדושה) והכין לה בית לדור עמה ולפרנסה וגם אביה לא הי' נותן הנדן רק שטר הי' עכ"פ אונס בדבר על כן אין אני רואה להאריך עוד כי די בעזה"י

רק פן יחזק הבעל לאמור א"כ איפו שאמת שהיתה אוהבת אותו א"כ הי' הגט באונס שלה אומר אני מלבד שכבר גליתי דעתי במכתב שני שלא יוכל לבטל הגט בזה אגלה בעזה"י מה שחנני ד' עוד דבר לגלות שאין ערער הבעל כלום

ולכאורה יש לומר בשלומא אם האשה כופה לבעל בכפיות פחד או היזק שיתן לה גט זה הוה גט מעושה שלא כדין אבל אם אחרים גזלוהו ממונו ואמרו אין אנו נותנין לך ממוניך או שאמרו נזיק לך כך וכך כפי אשר בידינו להרע לך עד שתגרש אשתך א"כ הוא אנס נפשו ולא הוה אונס ומה לי אחרים או חותנו שהרע לו עד שיגרש את אשתו וצע"ג

אמנם משבשתא הוא שאפי' אם אחרים עשו כן והם אוהבים ורעים לחותנו ולמשפחתו הוה מעושה דמסתמא המה שלוחים של אשתו שמכוונים לעשות רצונה ולגרום לה נחת רוח ולזכות לה חפץ לבה והמה כולם שלוחיה וכן זכיתי לראות בספר המבי"ט אשר לא זכיתי לראות עד זה איזה חדשים שעמד בחקירה הזאת בח"ר סי' קל"ח ואעתיק לשונו הזהב וז"ל וזו היתה בשגגה היוצאת מלפני השליט והחזיק כי כל אונס שאונסין אחרים בבעל עד שיגרש וכ"ש אביה חשוב כאילו היא עצמה היתה אונסה אותו כי היא היא האונסת מדעתה ומכירה כי לא נקבה תסובב גבר ותכריחהו לגרש כי אם ע"י אחרים אביה וקרוביה ורעיה אשר לא יבגדו בה עכ"ל היקר מאוד כי הכל שלוחיה א"כ האשה אנסה את בעלה לגרש אותה ודוק

אך בנידן שאלתינו אשר נודע כי אוהבת את בעלה רק הביאה את חלב לבה על מזבח כיבוד אב למלאות רצון אביה אשר אנס אותה בדברים היורדים חדרי בטן שימות בלא עתו על דבר זה אז אנסוה את נפשה ואמרה בנועם שפתיה שלא אחפץ בזה רק חי יחיה אביה א"כ שאביה לא הי' שלוחה והוה אביה כאלו בא איש אחר שונא ועשה לו זאת שכפאו לגרש היינו שיאנס הוא את עצמו ודוק כנלענ"ד נכון בעזה"י אמת לאמיתה של תורה בחסדי ד' ומזה יצמיח היתר חדש בנידן שאלתינו שהיא אנוסה ולא מורדת וקצרתי ודוק

אודות שרוצה להטיל ח"ר אם אביה ואמה לא לקח מן החפצים או ממתנותיו גמרתי שלא להשיב כי מי יודע עצומים בבטן מלאה אם יש לו טענת בריא או שמא וכדומה מה לנו בזה מי בעל דברים יגש לב"ד לתבוע טענותיו הלא אין נוגע בגוף השאלה מי שרוצה לחשוד על גניבה ומצינו בתורה שלבן חשד את יעקב שגנב משלו אבל יעקב לא חשד ללבן על גניבה ודל"ב

ונחזור בסוף השיטה (א) האשה הזאת מגורשת גמורה ומותרת לכל איש חוץ מכהן וגם הוא יכול לישא כלתו אשר נתקשר עמה כי כבר גירש כדת הראשונה (ב) הפשרה קיימת ואין למגרש תביעה על שטראמעל ועל בגדיו וכדומה חוץ מדברים קטנים אשר נתן אם של המגרש להכלה אם לא ידע המגרש והאח או אם אמו נתנה שלא מדעת בעלה והי' כגניבה ביד הבן ואשתו (ג) האשה אינה מורדת ואין עליה אשם כלל ואין סרך להטיל עליה שום ח"ח או להוציא מנכסיה פרוטה אחת נהפוך הוא הפסידה במה שהי' חייב