מחנה חיים אבן העזר חלק ב יד

בשלום ובמישור עם ד' ועם בני אדם כחידת המסורה "ויחדלו לבנות עיר, ויחדלו הקולות וברד" כל זמן שהמנהיג עומד ורוצה שיבנה העיר להיות עיר ד' שמה ומוכח להו במילי דשמיא אז ירבה כנגד לו רובה קשות מחרחר ריב בעלי מדון בקול ענות אבל אם יחדלו לבנות עיר יחדלו הקולות וברד והבן והשני הפכים האלו המה כאחים תואמים אם מחשבתם קדוש לד' וזה חידתם "כי הולך אדם אל בית עולמו בית העולם לא נאמר" שנשמע שדרך צדיקים אחד הליכות עולם להם לבא בבית הזה אשר הכינו ונבנה על ידם "אלא בית עולמו מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו" כשם שמלך נכנס למדינה עם דוכסין ואיפרכון אעפ"י שנכנסו בפולין אחד בכל זאת כל אחד ואחד שרוי לפי כבודו "כך אעפ"י שהכל טועמין טעם מיתה" שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא שאין מיתה בלא עון שאותו העון הוא הטעם המיתה בכל זאת "כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו" לפי שכלו וצדקתו קונה עולמו וסיים שלמה בחכמתו "וסבבו בשוק הסופדים אלו התולעים" מי ששם עינו על הנרדפים ולנעזבים אשר נמשלו לתולעים כמו אנכי תולעת ולא איש אלו התולעים יספדו בשוק להצדיק אשר שם עיניו עליהם והבן זה

רבה פ' אחרי על פסוק כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וז"ל אלו זכיתם הייתם קוראים כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל עונותיכם ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים טומאתה בשולי' לא זכרה אחריתה

דבר גדול רמזו בזה שמקדם בשנות עולמים הי' התוכחת מוסר במקהלות ישראל על פרטי עבירות אשר יעביר איש בעת שיגבר עליו תשוקת הגוף ותאות בשריות להוכיח המנהיג על מלאכות אסורות ובעילות אסורות שהן המה עבירות שבין אדם למקום ויש שהי' המוסר השכל על גזל וריבית ואונאה והשגת גבול שהמה עבירות שבין אדם לחבירו ועל כולם הי' הצופה קורא בשם ד' לעורר העם שישובו לד' שידעו שאין דבר עומד בפני תשובה והבטיח להם ואמר אם תשוב ישראל אל ד' "ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" כי לא הי' בכל בית ישראל פוקרים ואפיקורסים אשר לא יאמינו בשכר ועונש בעוה"ז ובעוה"ב כל עיקרי ויסודי אמונה הי' מושרש בלבם דק תאותם גברו עליהם עד ששכחו על פחד ד' והדר גאונו לכן הי' מקום וזמן למנהיג להוכיח לבית ישראל על חטאת אדם ועונות איש, אבל בעת רעה אשר גבר המינות והאפיקורסות בבית ישראל שנעשו חרצובת רשע שלא יאמינו בשכר ועונש ובביאת המשיח ותחית המתים כופרים בהשגחת הבורא ובכל שרשי ויסודי הדת מעת הזאת והלאה איש אל יוכח על פרטי עבירות אשר יוהכ"פ מכפר עליהם כי הלא נסע יתרון מהם שנפסק אמונה מלבם ולמה יגע לריק להוכיח על פניהם פרטי העבירות ולא נשאר לפני המנהיג אלא לקרוא בקול גדול אנא ד' אל תיסרני על כי אני אשב בדד ולא אפעל לטהר אותם מכל חטאותיהם ופשעיהם ראה "טומאתה בשולי'" עד שולי בגדיהם אשר המה רמז על מעשי בני אדם ופעולותיהם כבר הגיע הטומאה עד שולי רגליהם ולא נשאר לפני האנשים הרעים וחטאים לד' מאוד כחוט השערה שלא נטמא בהם וזה האות ומופת "לא זכרה אחריתה" לא די שהולכים אחרי כל תאות וחמדות אלא חטאתם כסדום הגידו שלא יאמינו שיש אחרית ותקוה לאדם כמו "ותשחק ליום אחרון" וזה "אם לא זכיתם" הדור שאינם זכאין "אתם קוראין טומאתה בשולי' לא זכרה אחריתה" והבן

רבה פ' קדושים על פסוק קדושים תהיו וז"ל אמר ר"י בר פזי מפני מה נסמכה פ' עריות לפ' קדושים אלא ללמדך שכל מה שאתה מוציא בו גדר ערוה אתה מוציא קדושה ואתי' כהדא דריב"פ דאמר כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש עכ"ל והדבר יפלא הלא די אם גודר עצמו מן הערוה שלא יקרא להיות בן פריץ ולמה יקרא עוד קדוש

השכילו באמרותיהם כי האיש אשר שער בנפשו שהוא קרוץ מחומר ובטנו דבוק לארץ והוא מלא עינים להתבונן ולהסתכל ולהציץ על אשת יפת תואר כחכז"ל "מלאך המות מלא עינים" הוא יודע אם יקרב אלי' לראות בקירוב אשר העין יוכל לשלוט ולהביט עלי' לא ימצא מעצור לרוחו שלא לזון עיניו בה ע"כ החכמה תחי' את בעלי' שיתרחק ממנה הרחק כמטחוי קשת שלא לדבר עמה כי כאשר יקרב אל פתח ביתה בקהל רפאים ינוח ועל כן צריך לשמוע עצת החכם כאשר אמר לו שלמה המלך (משלי ה') "הרחק מעלי' דרכך ולא תקרב אל פתח ביתה" שימנע עצמו לילך גם בשוקים וברחובות מקום אשר שית זונה שם ביתה אבל אדם הגדור והמופרש הוא האיש הקדוש הולך לדרך פעמיו בשוק אשר הזונה פתח ביתה ונוסף עוד זאת שמקרב עצמו לה ומדבר את אשר יש לו לבקש ממנה וכאשר נופת תטופנה שפתי זרה ובחלקלקות לשונה תפתה ותושיט ידה להניע בשרביט התשוקה שם שם הוא האיש הקדוש אשר יגדור גדר בעדו ויעזבי' ויניחה כי יראת אלקים על פניו וד' לנגדו תמיד ויעזור לו שלא ימוט מימינו וזה שרמזו שלכך נסמכה פ' עריות לפ' קדושים ללמדך "כל מקום שאתה מוציא בו גדר ערוה אתה מוציא קדושה" שהמון בני אדם לא יוכלו לעמוד לעשות גדר לערוה רק יעשו גדרים שלא לבוא באותו שוק ולא לדרוך באותו רחוב אשר שם הזונה בנתה ביתה אבל הקדוש הוא הולך תמים בכל מקום ואח"כ גודר גדר מן הערוה "ואתי' כהדא דריב"פ דאמר כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש" שהוא גודר גופו בעומד לפני הערוה זה הוא האיש הנקרא קדוש והבן

ילקוט אמור על פסוק על מנורה הטהורה יערוך את הנרות לפני ד' וז"ל שלא יתקן בחוץ ויכנס עכ"ל

לב שומע גערת חכם הוא מוסר השכל אם יזיל צינור טהור ממקור לב נאמן אם חוקקי ישראל יתנדבו בעם להעיר רוחם שישמיע את קולם בלי שסידרו הדברים על שפתם מתמול שלשום להרגיל איך ידבר כאשר יעמוד במקהלות גבוה מכל עם כי מי שהרגיל לשונו ואסף על שפתיו הלקח טוב כבר פג טעמו וריחו גמר שהרהור ומחשבה טובה הורק מהלב ללשון "הזמנה לאו מילתא היא" אבל הפותח פיו ומדבר כאשר עם לבבו ויוצאים הדברים מלבו בלי הערכה וסדר אז קסם על שפתיו כחכז"ל "דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב" רמזו דברים ביציאתם ממקור הלב נגמרו להיות נכנסים ללב השומע וטוב עוד מזה אם מיד ברגע אשר ירחש מחשבה טובה בלב אדם ידבר כפי הגיון וע"ז אמר המשורר "רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר" כעת אשר רחש בלבי דבר טוב באותו רגע אמר מעשיו למלך הגם שאני רק כעט סופר מהיר כי קסת הסופר מהיר לא יוכל לכתוב סדרן של דברים ומערכות המחשבות עושה ציונים לדעת את אשר נדבו בבית מחוקקים וזה חידותם במאמר