מחנה חיים אבן העזר חלק ב קמט

עונתן הגם שלא יאמר שלא יבעול נהפוך הוא שאומר שהוא יהי' עמה עוד רק עכשיו מבקש הוא לצער אותה למעט עונתה אז עובר על לא יגרע עונתה שלא יפחת ולא ימעט מעונתה אבל כאן דן הרמב"ם בהיפוך שלא מכווין לצערה נהפוך הוא יפרנס אותה ויתן לה כל חמדת עולם אבל היא שנואה בעיניו ולא יבעול אותה לעולם כדי שלא לצער עצמו בבעילה שלה אז ס"ד כיון שלא עושה לצערה אינו מורד ולא עבר הלאו קמ"ל דהוה מורד וגם עובר על לא תגרע דאם שנאה שלח אותה לחפשי אבל לא לענות אותה עולמית כי מניעת תשמיש על לעולם הוה עינוי אפי' לא עושה כדי לצערה ודוק כי אקוה שמקום הניחו לי משמים בזה כי עמוקים וישרים דברי רבינו בעזה"י

ויומתק לי בזה דכאן בה' ט"ו הקשה הרמב"ם וז"ל ולמה לא ילקה על לאו זה מפני שאין בו מעשה ובה' ב' שכותב וז"ל אסור לאדם למנוע אשתו מעונתה ואם עבר ומנע כדי לצערה עבר בל"ת שבתורה שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע עכ"ל וכאן הי' לו להקשות ולמה אין לוקין על לאו זה למה המתין בקו' הנ"ל עד ה' ט"ו וצע"ג

אך הכל נכון בה' ז' כתב אם עושה כדי לצערה שהוא דבר מסור ללב עובר על ל"ת אפי' בפעם אחת אבל בודאי מי שעבר עונה אפי' איזה פעמים לא כדי לצערה רק שהי' לו טרחות או מחמת עצלות או מחמת שאוהב יין וישן או שחק עם חביריו אינו עובר על הל"ת הגם שגזל עונת אשתו אפשר בתשלומין שיבעול אותה כפי אשר חייב לה מה לי שגזל ממון או תענוג ואיך ילקה הא אפשר בהשב תשיב אבל בהלכה ט"ו שהוא אומר שהיא שנואה בעיניו ולא יבעל אותה לעולם כי היא שנואה ואין רשאי לבעול אותה א"כ בטל עונתה והי' ראוי למלקות דאי אפשר בתשלומי ממון רק בתשלומי ביאה והיא שנואה ודוק

ובזה יהל לי אור בירושלמי פ"ב דסנהדרין וז"ל אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך על שם ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות ריב"ק בשם ר"י מלמד שהי' דוד מקלעתן ומקשטתן ומכניסן לפניו בכל יום ואומר ליצרו תאבת דבר האסור לך חייך שאני מתאוה לך דבר המותר לך עכ"ל ולכאורה קשה איך רשאי לענותן לעולם הגם שעושה בעבור תשובה הא הוה עינת עולם וצע"ג אמנם לק"מ כיון שאינו נושאין גרושת המלך א"כ מאי איכפת בגט וזה רמזו אין נושאין גרושת המלך דאל"כ איך עשה דוד למנוע עונתם ואולי דוד לא קבל עליו שלא לבעול אותם לעולם נהפוך הוא בכל יום מקשטתן ומקלעתן כאלו היום תהי' נבעלות לו והתגר היצה"ר בנפשו וכאשר בא לבעול דיבר עם היצה"ר תאבת לדבר האסור וא"כ הי' לו פת בסלו והם מחלו עונתו ודוק

ומצאתי און לי בהפלאה בחדושיו ובקו"א סי' ס"ט דמביא דיעות אי עונה חשוב דבר שבממון והוא דעת המרדכי והוכיח מדברי רמב"ם שהקשה למה לא ילקה על לאו זה ותי' דהוה שוא"ת תיפוק ליה אי הוה דבר שבממון משלמין ואינו לוקין יעו"ש ולפמ"ש נכון ניהו בהל' ט"ו דלא נשאר אלא תשלומי ממון אז שפיר הקשה הרמב"ם דאמר שלמה "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" כחכז"ל שאשה בוחרת בבחור עני מזקן עשיר ומבקשת קב אחת תפלות מתשעה קבין ופרישות ואין ממון תשלומי בעילות עד שתפייס עמו ודוק (וכן משמע בהפלאה שיש תשלומין בביאה)

שוב ראיתי בח"מ סי' ע"ו סעיף י"ג אות כ' שמביא דברי הב"ח שהאומר הוא בבגדו והיא בבגדה או אם היא אומרת כן לא הווין מורדין ממש לכל דבר והח"מ חולק כיון שנוהג מנהג פרסיים או היא נוהגת כן הווין מורדין ממש מה לי כולה שלא בועל כלל או פלגא שבועל בבגדיו יעו"ש ועיינתי בב"ח שמביא הטעם דמרדכי סובר דווקא אם מתכוונים לצער הווין מורדין וכאן עושין לצניעות יעו"ש והדבר ופלא למה לו להביא מהמרדכי הא מפורש יוצא מגמ' ומרמב"ם היכי דמי מורדת בעינא ליה ומצערנא ליה וכפל הרמב"ם בכל הלכות ובספר המצות אם עושה כן או היא עשתה לצער וגם זאת נ"ל דזה דווקא אם אמרו שעוד יתנהגו כדרך איש עם אשתו אבל אם אומר בפירוש שינהגו כן לעולם אז אפי' אם לא מכוונים לצער הם מורדין וה"ה אם אומרים אי אפשי רק הוא בבגדו והיא בבגדה אז הגם שלא מכוונים לצער הוויין מורדין כדברי ח"מ ודוק

היוצא מזה דג' חלוקים יש (א) מי שמבטל עונת אשתו כדי לצערה או היא מבטלת אותו מתשמישה כדי לצערו הגם שלא יאמרו שיהי' כן לעולם אלא יהי' זמן מוגבל לנקום נקם לשלם גמול ידיו או גמול ידיה הר"ז עובר הוא לאו דלא תגרע ונעשה מורד וה"ה ברגיל להוציא אשתו מביתו ואינו משמש עמה עי"כ בעונתה עיין סי' קנ"ד סעיף ג' בשם תשובת רשב"א אם עושה מתוך כעס ומריבה א"כ ביטל עונתה מתוך כעס יעו"ש וגם היא נעשית מורדת בהוספת כתובה וגירעון כתובה ובהכרזה לכל דיני מורדת (ב) אם הוא או היא אומרים לבטל האישות לעולם הן מטעם שהוא מאוס בעיניה או היא שנואה בעיניו או שלא רצה הוא או היא לשמש בקירוב בשר אלא מכוסים בבגדים כיון שהוא ביטל האישות לעולמית אז אפי' לא מכוונים לצער זה את זה אעפ"כ הוי מורדין אם יש בידם לבעול כדרך כל הארץ ואינם עושים כן ודוק (ג) אבל באונס מחמת חולה שלא יכול לבעול או היא אנוסה שאינה יכולה שתבעל לו הגם שהצד אנוס ואינו ראוי' לקנוס אבל עכ"פ אונס רחמנא לא חייבי' (עיין ש"ך ח"מ סי' כ"א) וצריך הוא לגרש והיא צריכה לקבל הגט כנלע"ד

אך בנידן שאלתינו שהאשה אנוסה ע"י אביה שלא הניח בעלה אצלה כי הוא מאס בו ולא יוכל לסבול אותו ופעל עד שברח ועזב את אשתו אבל היא אוהבת אותו בכל לבה ובעבור לעשות נחת רוח לאביה נתרצית לגט לא נתפרש מה יעשה בה אם נידון אותה כמורדת או לא

ומסברא נראה דכאן לא תקנו כלל דיני מורדת דאפי' במורדת מתשמיש קשה נימא כיון דעושה זאת לצערו א"כ נימא כופין אותה לשמש עמו רק לק"מ אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת לכוף אותה לתשמיש וגם הוא אין רשאי לשמש עמה בע"כ דלא יהי' לו בני מרד ועיין בגמ' ובש"ע א"ח סי' ר"מ ובש"ע א"ע סי' כ"ה ובב"ש סי' ע"ז ס"ק ג' דאי אפשר לשמש עמה יעו"ש ולכן חדשו דין מורדת אבל אם היא אוהבת אותו ואם הוא ילך לב"ד ויצוה עליה לשמש בע"כ אז יתקיים משכני אחריך ארוצה כאשר יהי' עמה במעה לא ימצא נחש בכפיפה וגם מותר לשמש עמה דהא היא אוהבת אותו א"כ למה יתקנו בה דיני מורדת הלא הב"ד יכפה לשמש וכיון שהבעל לא הלך לב"ד לכפותה נדע מזה כי לא חפץ בה ושמח בזה שאביה גרש יגרשנו מביתו ולא יצריך להיות עמה ביחד כי אם חפץ בה למה לא קראה בשם לב"ד הלא הבעל טוען שלא חפצה בגט ודוק.