מחנה חיים אבן העזר חלק ב קמח

אומרת כן מורדת מתשמיש חשובה שאין דרך חיבה וכ"ש בשאינו נזקק לה כלל שיוצא ויתן כתובה כדכתיבנא בשלהי נדרים הריטב"א ז"ל עכ"ל הרי מבואר אפי' אם מכווין הוא על צניעות או היא מתכוונת על צניעות אעפ"כ נחשב כמורד יען שדרך חיבה איש עם אשתו הוא בקירוב בשר ועיין רמב"ן פ' משפטים על פסוק שארה כסותה ועונתה לא יגרע וז"ל וענין הכתוב שאמר שאם יקח אחרת קירוב בשרה של זו וכסות מיטתה לא יגרע ממנה עכ"ל יעו"ש בביאר נעימות הבנת תיבות שאר בשר וכתב וז"ל וכך אמרו חכמים שארה זו קירוב בשר שלא ינהג בה כמנהג פרסיים שמשמשין בלבושיהן וזה פי' נכון עכ"ל א"כ הרי מבואר אפי' לא עושה זה לצערה אלא לצניעות אעפ"כ בין הוא נחשב למורד או היא נחשבת למורדת

ולכאורה פלא דרמב"ם פי"ד מהל' אישות כתב בהל' ז' וז"ל אסור לאדם למנוע אשתו מעונתה ואם עבר ומנע כדי לצערה עבר בל"ת עכ"ל ובה' ט' כתב וז"ל ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו ואמרה הרני מצערת אותו בכך מפני שעשה לי כך וכך עכ"ל ובה' י"א כתב וז"ל כסדר הזה עושין לה אם מרדה כדי לצערו עכ"ל וכן בה' י"ב כתב וז"ל וכן ארוסה שהגיע זמנה להנשא מורדה כדי לצערו ולא נשאה הרי זו מורדת מתשמיש עכ"ל וכן כתב בספר המצות סי' רס"ב וז"ל הזהיר מענות אמה עבריה כשנקנה אותה אם נשאה ר"ל שנחסר ממנה מזונה כסותה ועונתה על דרך הענוי וההכאבה והוא אמרו שארה כסותה ועונתה לא יגרע וזאת האזהרה תכלול כל מי שישא בת ישראל שלא יענה אותה בדבר מאלו הדברים על צד ההכאבה והצער עכ"ל הרי שכפל ארבעה וחמשה פעמים שדווקא אם הוא או היא מורדין בתשמיש כדי להכאיב ולצער ולענות אז הוא עובר על לאו דלא תגרע ונחשב למורד בכל דיניו והיא גם היא נחשבת למורדת בכל דיניה ומשמע אם לא עשו כן כדי להכאיב ולצער לא נחשבו למורדין וא"כ למה אם חפץ הוא בבגדו והיא בבגדה לצניעות יהי' נחשבין למורדין הלא אין מכוונים לצער זה את זה וצע"ג

ונלע"ד לחדש דבר בעזה"י דיש שני מיני מורד ושני מיני מורדת (א) אם האיש מורד באשתו או האשה מורדת בבעלה על מרד תמידי שלא ישמשו זה עם זה בבעילה כלל כגון הבעל טוען היא אינה בת בנים ולמה יזרע זרעו לריק או היא שנואה בעיניו כי הוכחש יפיה עד שכעורה בעיניו ולבו אין עמה או היא טוענת עליו כי מאסה בו עד שאי אפשר לרצות בו שתבעל לו כי הוא כלי אין חפצה בו או טוענת כי רר בשרו ולא יוכל להתחזק להיות לאיש אשר יבוא אליה כדרך כל הארץ על כן יאמר הוא או היא למרוד לעולם (ב) אם איש מורד באשתו שמונע עונתה איזה שבועות או חדשים כי אהב כעת את השניה יותר מראשונה כי היא ילדה בנים או בהיפוך כי השניה לא ילדה ונשארה ביפיה או אפי' אין לו אשה אחרת הוא מונע תשמישיו ממנה כי היא בעלת כעסנית ובעלת מריבה והיא מושלת עליו ושולטת בו על כן יעץ בלבו שלא יבעול אותה זמן רב אז תכנע תחתיו או בהיפוך יען כי הוא ירב אתה או כועס עליה או אינו ממלא לה רצונה במה שבקשה ממנו על כן מונעת ממנו תשמישה כדי שיהי' מוכנע תחתיה אבל לא יאמר הוא לה או היא לו שלא ישמשו זה עם זה לעולם רק רבות מחשבות בלב איש ורבות הדיעות בלב אשה כאשר ישערו שיש בו די נקם זה כנגד זה אז ישמשו זה עם זה כדרך כל הארץ ועיין מדרש ויענה שרה מניעה מתשמיש

והבדל גדול ביניהם אם הוא יאמר שלעולם לא יבעול אותה כי היא שנואה בעיניו כי כעורה היא ותגעל נפשו בה או היא תאמר כן כי הוא בעיניה ככלי מאוס אשר אין נפשה אליו או הוא אמר מכח צניעות לא יבעל אותה רק הוא בבגדו והיא בבגדה או היא תאמר כן מכח צניעות לא תתרצה לו אלא היא בבגדה והוא בבגדו או הוא אומר שלא יבעל אותה לעולם כי אינה בת בנים ולא יתן זרעו לריק או היא תאמר כן שיש חולי בכלי זרע אשר לא יכול לבעול אותה מרוב חולשתו כי הוא חולה ודל ההרכבה וכדומה אז בוודאי כיון שהמה מורדים זה בזה מרד תמידיות הגם שלא נעשה מחמת כדי לצער זה את זה או להכאיב זה את זה עכ"פ נתבטל אצלם סדרי אישות וצריכין להתפרד זה מזה הגם דהוא או היא אנוסין מכח מיאוס או מכח צניעות או מכח יראת ד' ואונס רחמנא פטרי' ואין ראוי' לקנס אבל עכ"פ אונס רחמנא לא חייבי' וצריך הוא לגרש וגם היא לקבל הגט ולהפסיד מתנותיו כי על דעתא דהכא לא נתן לה כמובן בשכל אבל אם הוא יאמר אהבתי את אשתי ואשוב לה עוד ליתן לה עונתה אחר ימים או חדשים או שנים כאשר יהי' עם לבבי כשך חמתי עליה או כאשר תמשך לבבי אליה או היא מורדת מתשמיש ואומרת כאשר יושלם עונו וחטאו אשר אשם נגדי אתרצה לו אז יש להם דין מורד ומורדת בהוסיף לה על כתובתה או לגרעו כתובתה ולא נותנים להם לצער זה את זה בתשמיש ודוק

ובזה יובן מה שכתב הרמב"ם מי שנחלה לא צריכה להמתין אלא ו' חדשים ואח"כ יוציא ויתן כתובה הגם שלא מכווין לצערה כי הוא אנוס שלא יכול לבעול אותה אעפ"כ אונס רחמנא לא חייבי' כיון דנתבטל האישות וכן אם אמר איזון ואפרנס אותה אבל לא אבעל אותה כי שנאתי אותה הוא מורד כיון שלא יחפץ לבעול אותה עוד לעולם ועובר גם על לאו דלא תגרע כי הוא לצערה וכן בה' ט"ו שפי' מגדול עוז שאברהם לא רצה לבעול לשרה כי לא יהי' שפיכת זרעו כשפיכות דמים אבל קירב עצמו לה ונגעו זה בזה בשאר הנאת הגוף ועל כן אמרה השמים ביני לבינו כמו השמים נגעו בארץ אבל מורחקים זה מזה שאינם דבוקים כך אברהם הגם שנגע בשרה כיון דלא רצה לבעול אותה לעולם ודוק

וזה רמזו בגמ' היכי דמי מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה פי' בעינא ליה כי אהבתיו הוא יהי' לי לאישי אבל כעת מצערנא ליה כל זמן שאנקום בו בעבור (שעשה לי כך וכך) היינו שגם הוא ציער אותי בתשמיש שמנע תשמישו ממני או שעשה מריבה או קללני אבל אתרצה עמו כשאחפץ זה הוא מורדת וכן הוא מורד אבל בודאי מי שאומר שלעולם לא יבעול אותה אלא הוא בבגדו והיא בבגדה או היא אומרת כן הוה מורדין כיון שחפץ לבטל האישות עולמית ודוק

ובזה יופתח לי שערי דעת ליישב קו' הרה"מ בה' ט"ו שכתב הרמב"ם הרי הוא עובר בלא תעשה שנאמר ולא יגרע שאם שנאה שלח אבל לענות אסור עכ"ל וכתב הרה"מ וז"ל וכתב רבינו שהוא עובר בל"ת ודבר פשוט הוא וכבר הזכיר רבינו לאו זה למעלה עכ"ל והוא קו' עצומה

ולפמ"ש מיושב בעזה"י דבהלכה ז' דן הרמב"ם אם איש מונע תשמיש מאשתו שלא מקיים עונתו ת"ח כפי עונה שלו ועם הארץ כפי העונה שלו וחמרים וגמלים כפי