מחנה חיים אבן העזר חלק ב קמו

ח"מ סי' כ"ה יעו"ש אבל אם הי' הפשרה על הרבה תביעות ביחד ואח"כ נמצא שהי' בו תביעה אחת אשר יכול לזכות בדין אז אין הפשרה בטל דבזה כח הפשרה טוב מכח דין תורה וכדומה שהעיר בזה במבי"ט וא"כ בנידן דידן מי יודע כמה תביעות שהי' לטעון איש על רעהו והתפשרו אח"כ שכל אחד יקח אשר הביא א"כ פשרה קיימת כנלע"ד להעיר

ואין להשיב דהלא בנידן שאלתינו לא הי' קנין רק עשו פשרה בינם לבין עצמם כמבואר בשאלת הדר"ג נ"י אומר אני דכאן לא צריך קנין כלל מלבד שהוא סברה דמהני מחילה בעל פה אם תובע ממון מחבירו הלא הדבר מבואר בראשונים ומהרי"ק בשורש י' כתב וז"ל וגם מה שכתב דהך מחילה גרוע הוא למ"ד מחילה צריכה קנין אני לא ידעתי מאן הוא דאמר מחילה צריכה קנין רק במחילה שע"י דיינים וכמו שפי' ר"ל ומביא המרדכי בפ' זה בורר משום דדמי קצת למחילה בטעות כיון שע"י הפשרה ועצתם של הדיינים מוחל אבל מי שמוחל בעצמו בהא מודה כ"ע דאין צריך קנין כמ"ש ר"י וכן רבינו יוסף ט"ע וכן הראב"ן רבינו יואל ובנו הראבי"ה וכן דן רבינו מאיר והביא תוס' ומרדכי ראיות גדולות ועצומות על זה עכ"ל וכן רמז הש"ך בסי' י"ב ס"ק י"ב דבר זה בשם תשובת מהר"ם לובלין יעו"ש ועיין בנתיבות שם מחילה מתובע למוחל יעו"ש

ועדיין יש לחקור דמהר"ם לובלין לא איירי רק במחילה ולא שיהי' מהני על חפצים שהם שלו שיהי' לחבירו דאז צריך קנין וא"כ בשטריימעל וטלית וקיטעל לא יהי' מהני מה שהתפשרו בלא קנין כפי אשר הכריע אדמ"ו ז"ל בחתם סופר א"ע סי' קמ"א שכתב בד"ה ונראה וז"ל ולכן דעתי מה שנוהגין ליתן להחתן חלוק לבן שלובש בימים נוראים שקורין קיטל וגם טלית של יו"ט שאינו צריך להחזיר כשמגרש אשתו עכ"ל

אך אני כתבתי על הגליון שם וז"ל ולי מהקטנים שבתלמידיו לא נ"ל להלכה דדווקא מתנה שנתנו כפי רצון כל אחד ליתן לחתנו אז חקרו הגאונים ק"ו מהאשה על הבעל אבל קיעטעל וטלית או שטריימעל במדינת פולין אשר הוא מנהג שלא ילך החתן לחופה אם לא יתן לו זאת אז בודאי כל אב ואם נותנים זאת לחתן רק כל זמן שבתם עמו כי הלא צריכין ליתן האבות בעכ"ח ולא דמי למתנות אשר יותנו כפי אשר ימצא חן ואינו נוהג בכל זוג וזוג אבל קיטל וטלית ושטריימעל בפולין לא יתנו בתורת מתנה ברצון רק נתונים המה לו כפי מנהגן של ישראל קדושים המה להיות נוהג כבעה"ב ולא כבחור ובודאי אינם נתונים לו כאשר יגרש את בתם שיהי' שלו אם ישא אשה אחרת והי' לי להאריך אבל אין הגליון מספיק עכ"ל שם על הגליון והארכתי אז לחקור בבגדים שהמה נתונים גם באיש רק להתקשט בבה"כ וברבים ודומים לבגדי אשה להתקשט ודל"ב ועוד חקרתי הכי זה דרכי נועם שהוא יקח אשה אחרת ויהי' עליו בגדים של אשה שגירש ובודאי אין לו אפי' לדברי אדמ"ו אלא המעות ולא החפצים ובפרט בנידן דידן שהאשה מוחזקת בהם מזה לא דבר אדמ"ו ז"ל הוא דן שלא צריך להחזיר אם הם בידו ואין פנאי כעת להאריך והחזקתי אז בדברי בית מאיר שהעיר שם כדת ודוק

סוף דבר הכל נשמע בנידן שאלתינו אשר כתב פר"מ נ"י וז"ל קודם נשואין עשו כתב ביניהם בדלא יהא מתדר להן בפני הח"מ ובפני הרב מיאבלנאב ואח"כ בעת הפירוד בא הבעל לפני ובידו מכתב מאבי האשה אלי שאסע לשם לישב על המשפט עם הרב הנ"ל והשבתי שאסע כאשר ישלחו עגלה ולא בא עוד הבעל אצלי ולא הי' מניעת האשה כלל בזה ואח"כ התפשרו בעצמם היינו אבי האשה עם אחי הבעל הגדול ממנו ע"י כתבים שכתבו זה לזה ומסתמא עשה האח בהסכמת אביו ואמו ואחיו הגדול ובסוף בשעת פשרה שלהם הי' גם הבעל עמהם ובאו לפני בפשרה מוכנת שעשו ביניהם עכ"ל במכתבו אלי א"כ הרי הדבר ברור שהי' להם לדרוש מפי רבנים אשר כתבו קודם נשואין שהם ישפטו בצדק אם יהי' מחלוקת בין הזוג והאח עם המגרש אשר באו בסוף פשרה עשו כתבים והתפשרו בעצמם ולא חפצו שרבנים ישפטו או יתפשרו אותם רק התפשרו כאות נפשם אין לך מחילה גדולה מזו שמחלו זה לזה רק שלא לעמוד בדין ודיינא כמבואר בש"ע ח"מ סי' קמ"ו סעיף ח"י אשר מקורו בגמ' פרק חזקת הבתים והפשרה קיימת ודוק

ובזה מסולק הטענות דלא ידע המגרש והאח שהטלית והשטריימל שייך לו לחלוטין ועוד כמה טענות אשר סילקו רק בטענות המערער לדון על העיסקים ונדוני' שלה מטעם מורדת אבאר אי"ה לפני עצמו רק מה שטענה אמו של המגרש שנעלמו חפצים קטנים אשר לא ידעו המגרש ואחיו להתפשר עליהם א"כ לא מהני מחילה כיון שלא ידעו שיש משלהם בידה רק יפה העיר פר"מ נ"י וז"ל ומה שאמרה אמו שהם לא ידעו כמה מתנות ששלחו לה ודאי אין זה ראוי' להוציא ממון ומסתמא לא הי' הפשרה בלי ידיעת אמם וכל החשבון כתב אחיו הגדול בעצמו ובודאי עשה בידיעות אביו ואמו ומחלו דברים קטנים כאלה והראי' שגם אצלו נשאר דברים קטנים שנשלח לו במתנה וכל חפצים שתבע האם הי' שווים באפשר עשרה ר"נ עכ"ל אך לדעתי הי' זו מתנות קטנות מאם המגרש בלי ידיעת אבי המגרש על כן לא הגידה האם שלא יודע אשר עשתה בלי ידיעת בעלה א"כ הם כגזילה תחת ידיה וצריכה להשיבם אל אביו של המגרש כי לא קנתה כלל וצריכה לשלוח אותם אל אביו של המגרש ולא נוגע כלל לחקור על והשיב את הגזילה אבל אם נתנה בידיעת בעלה מסתבר דברי פר"מ נ"י שמחלו זה לזה דברים קטנים כי מהכ"ת לתלות שהלכו להתפשר ונעלם מהם לתבוע אותן דברים אלא וודאי שמחלו זה לזה בדברים קטנים מטעם עביד אינש דזבין דינאי ועיין סי' קמ"ב בח"מ ודוק

ואמרתי להודיע אשר שכחתי מלבאר במכתבי הראשון כי שם במקומו ראיתי שכתב פר"מ נ"י וז"ל טוען המגרש שהמגורשת לא הי' רצונה בגירושין רק עשתה מחמת אונס אביה ואמה שלא הניחוה לדור עמו עד קרוב שנה והמגורשת אומרת כעת הן אמת מתחילה הי' המניעה מאביה אך אח"כ חקרתי ודרשתי ונמאס בעיני ונתרצתי בעצמי לגרושין כמו שהגדתי לב"ד קודם הגיטין עכ"ל ובסוף מכתבו כתב וז"ל ואח"כ נסעתי למקום אבי האשה ושמעתי כי מתחילה לא רצתה האשה להתגרש רק אביה אמר לה אם תדיר עמו לא תהא נחשבת בין זרעי והשיבה לו אחרי שאני רואה שאם תדיר עמו יזיק לאביה מחמת כעסו וחי' ולא יחי' אביה מגודל הצער לכן מוטב שתתגרש עמו וישאר אביה בחיים ואז לקח אביה כל חפצים והמלבושים שלו ונסע לכאן להתפשר עמו והחזירם ליד חתנו רק הטראטין השליש עד אחר הגט ומצד שאני לא האמנתי להאב שלחתי מכתב להרב משם להשיב לי גב"ע ואמרה בפני עדים דשם שברצונה הטוב מקבלת גט מבעלה וביטלה שם בפני עדים קודם כתיבת הגט את המודעות והדיבורים שדברה כנגד הגט כמבואר בסה"ג לשון