מחנה חיים אבן העזר חלק ב קלט

וראה זה מצאתי לנתיבות בח"מ סי' ר"ה ס"ק ז' שתירץ הקו' הקצו"ח הגם דאנן סהדי שיש אונס לפניו אבל יוכל להיות אונס בנפשיה רק אונסי' דנפשי' עם מודעה מהני ג"כ לבטל גט וכיון דביטל המודעה נשאר אונסיה דנפשיה בלא מודעה ולא מבטל גט יעו"ש הוא דבר נחמד אבל פלא בסברה כיון דאנן סהדי שיש כאן אונס הגם שאפשר הוא אונס דנפשיה אבל הא יכול להיות גם אונס גדול ואז לא מהני הביטול המודעה ונוקמא אותה בחזקת אשת איש וגם נימא אוקמי ממוניה על חזקתו הלא האשה היא קנין כספו של בעל ומספק לא תוכל להוציא עצמה מלהיות ממון הבעל ועיין ר"ן פ"ק דקדושין ועיין ר"ן נדרים דף כ"ט

ונלע"ד בעזה"י לעשות מטעמים לדבריו כי ישרים הם ונכונים מאוד ואעתיק דברי רשב"א בקדושין דף נ' שמסביר טעמא דתלוי' וזבין דמהני משום דאגב אונס וזוזי גמר ומקנה בכל לבו ולא נשאר אפי' דברים שבלב והקשה וז"ל ואע"ג דכי מסר מודעה חשבי' להו דברים התם לאו דברים שבלב נינהו אלא דברים מגולין הם לעדים אלא שהוא ירא לגלותם בשעת מעשה מחמת אונסו והיינו טעמא דאמרי' כל מודעה דלא כתוב ביה ידעי' באונסי' דפלניא לאו מודעה היא דאע"ג דמסר מודעה דברים שבלב נינהו עד דידעי' באונסי' דירא מגלגות בשעת מעשה עכ"ל הרי שביאר אם לא ידעי' באונסיה הגם דמסר מודעה הוה דברים שבלב וא"כ הא דמהני בגט איזה אונס ואפי' הוא אונסיה דנפשיה מהני עם מודעה וכיון דנתבטל המודעה ותלינן באונסי' דנפשיה אז אפי' יש אונס מחמת יסורים עכ"פ כיון דלא ידעי' באונסיה (בשטר) בשעת] מודעתו הוה דברים שבלב ודוק

והריטב"א ז"ל בקדושין דף נ' הקשה אי דברים שבלב לא הוה דברים יהי' גט מעושה בישראל שלא כדין נמי כשר ותי' וז"ל ומסתברא לי דבשלמא כדין הוה דברים שבלבו דהא אפשר דכיון דאונס כדין דגמר ומגרש ואי לא גמר בלבו דברים שבלבו הם ואינם דברים אבל כשהוא מעושה בישראל שלא כדין אנן סהדי דהוא אנוס מתחילה עד סוף והוה להו דברים שבלבו בלב כל אדם דהוה דברים עכ"ל הרי מפורש יוצא כיון דאפשר לתלות דגומר ומגרש אז אפי' לא גמר בלבו לגרש הווין דברים שבלב דהא סותרין מה שאומר בפיו שהוא מגרש ברצון ועיין בראשונים שם כלל גדול כיון שמחשב בלבו מה שאומר בפיו רק לבי' כואב לו לעשות כזאת לא הוה דברים ודוק ועיין עוד בריטב"א שם בד"ה ודלמא שאני התם שכתב וז"ל ושמעי' מהכא דדברים שבלבו ובלב כל אדם דהוה דברים אם הוא עוקר מה שהתנה **(הגט הרי הם בטלים עכ"ל הרי שלא כתב שהוא מבשל אותם שאז הי' צריך לומר הם יהי' בטלים אלא אומר שאותן דברים הם בטלים דעושה הודאת בעל דין אבל בסדר הגט מהגאון ר' מיכלי ר' יוזפס ז"ל באות מ"ח כתב וז"ל און אלי ריד וואס איך האב מוסר גיוועזען אדער גירעט אז ווען די זעלביגע ריד מעכטין איין קיום האבען זא מעכטין זיא גורם זיין איין ביטל אדער איין פסול דעם גט דיא זעלביגע רעד בין איך מבטל עכ"ל ולדעתי יפלא שהי' לומר בלע"ז אללע רעד אונד יעדע אורזאכע וואס איך האב אנגעגעבען ווען דיא זעלביגע מעכטין איין קיום האבען זא מעכטין זיא גורם זיין איין ביטל אדער איין פסול דעם גט דיזע זינד בטל שעושה בזה הודאת בעל דין דאותו דברים אינם עוד דמהני אפי' אם מסר מודעה ויודעים העדים באונסו וגם מסר מודעה על ביטל המודעי אעפ"כ מהני הודאת בעל דין שנסתלקו האונסים ההם אעפ"כ בטל הכל מכח הודאת בעל דין ובכל אופן פלא למה שינה לשון סדר הגט שכתב הרי הם בטלים והי' לו לפרש בלע"ז דיא זעלביגע רעד זינד בטל אדער זיין בטל ולא כמו שפי' בין איך מבטל

אך ראיתי כי המחבר בסי' קל"ד כתב וז"ל ויאמר כן הרני מבטל כל מודעא שמסרתי על גט זה וכן אני מבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותן הדברים ביטול לגט זה עכ"ל הרי שכתב שיאמר אני מבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותן הדברים ביטול לגט זה והוא לשון דרשב"א שהובא בב"י סי' קל"ד יעו"ש אבל לשון הרמב"ם אינו כן ועיין בטור שהביא לרמב"ם שעדים יבקשו אמור לפנינו כל הדברים וכו' הרי הם בטילים והוא אומר כן עכ"ל משמע שהבעל אומר הרי הם בטילים כאשר אמרו העדים לפנינו הלשון שהוא יאמר כן אחריהם ודוק

גם ראיתי לט"ז בסי' קל"ד שכתב בס"ק ג' שביאר כוונת הרמב"ם וז"ל והשיב שבשעת ביטל המודעא צריך שיאמרו שהדיבור הראשון שהוסיף כח להמודעא היא בטל ועוקר מעיקרו וכאלו לא אמר כלום אותו פעם דוגמא לדבר גבי התרת נדר צריך שיעקרו מעיקרו ה"נ כן הוא אבל לא יועיל ביטול מודעי דמודעי כדעת הרא"ש דבזה לא עוקר דבריו הראשונים מעיקרו עכ"ל הרי לט"ז צריך ג"כ לומר הוא בטל מעיקרו ולא לומר איך בין מבטל דמשמע מכאן ולהבא כמו אתי דיבור ומבטל דיבור ועיין בנוסחת כל נדרי בפי' מה שפירשו שם סוף דבר שפלא בעיני למה בחר הגאון ר' מיכל לכתוב בלע"ז כלשון המחבר סי' קל"ד שהוא לשון רשב"א ולא כתב בלע"ז כלשון סדר הגט מהר"י מרגליות באות כ' שהם אפי' לשיטת הרמב"ם ולא באתי להרהר אלא לגלות צערי שאין הבן לי בזה

אחר זה בא לידי ברכת המים שנדפס לפני איזה שנים הוא חיבור הגדול של הגאון ר' מיכל יוזפס באות מ"ח בביאור הארוך כתב וז"ל ומש"כ וכן הדברים שמסרתי וכו' כתבתי ע"פ מש"כ בס"ג דש"ע ס"ב וקרוב לזה כתב רמ"י שם ובסי' קל"ד ס"ב וגם בסדר הגט מהר"י מרגליות ומו' מוהריל"ס עכ"ל ועפר אני תחת כפות רגלי תורתו הלא בש"ע סעיף כ' הנזכר הרי הם בטילין ולא שיאמר "דא בין איך מבטל" והוא פלא כעת בעיני וכן מצאתי בגט פשוט בסדר הגט הבא משאלנוקי סי' רי"ח ח"ל צריך שיבטל הבעל המגרש כל מודעות שעשה להגט הזה ומודעי דנפקי מגו מודעי רמב"ם ז"ל תיקן פ"ז מה' גירושין שיאמרו העדים אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמים כשיתקיימו אותן הדברים ביטול הגט הרי הם בטילים והוא אומר להם הן כי בזה לא ישאר שום ספק ובטל כל מה שיגרום פסול הגט עד סוף כל המודעות עכ"ל הרי מדייק היטיב שהעדים יאמרו לו הרי הם בטלים והוא אומר הן ולא שיאמרו אני מבטל ודוק שוב התבוננתי יען שבסדר הגט בלע"ז אות רי"ז מצינו שאומר הבעל וז"ל אויך זאג איך עדות אויף מיר אם איך האב ניט מוסר געוועזען קיין דיבור אין האב ניט גערעט אויף דען גט דאם ער זעלט דעסוועגען בטול זיין אדער פסול זיין אונד איך פסול אויך איטליכען עד וכו' יעו"ש בזה עושה הודאת בע"ד שעוקר מעיקרו כאלו לא הי' אונס מעולם)**