מחנה חיים אבן העזר חלק ב קלח

שכתב שם וז"ל מ"מ יש לתמוה על סברתו דאם הטעם שאין המודעא כלום כשהעדי המודעא אינם עידי מכר הוא מפני שאנו יכולים לקיים דברי כולם מהאי טעמא נמי כשהעדי מודעא הם עצמם עדי המכר הול"ל שהמודעא בטילה כיון שאנו יכולים לקיים דברי שתי העדיות וי"ל כשהעדי מודעא הם עצמם עדי המכר הרי הוא כאלו צווח בשעת המכר ואומר אינו רוצה כיון שהעדים עצמן שהמעידים על המכר יודעים כוונתו אלא שאין רשאי לומר כן בפיו מפני יראת האונס אבל כשהעדי המודעא אינם עדי המכר הרי עידי המכר מעידים שמכר מכירה גמורה כדרך שאר המכירות שהרי לא אמר להם שאינו מוכר ברצונו אלא אדרבה רוצה אני וכיון דאפשר לקיים דבריהם ולומר אגב אנסו גמר ומקנה ואין כאן סתירה לדברי עדי המודעא הכי עבדינן עכ"ל והאריך בביאור דברי רבינו אפרים וכ' עוד וז"ל לפי טעם זה ה"ה לגט דכשאין עדי המודעא הם עדי הגט אין המודעא כלום דכיון דעידי הגט מעידים על הגט ויש לקיים דברי עדי המודעא שלא יסתרו הכי עבדינן דכי אמרי' במתנה וגט דבגילוי בעלמא סגי לבטלם היינו כשעדי הגט והמתנה הם עידי הגילוי בלא"ה לא עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דלרבינו אפרים אפי' בגט ג"כ אמרי' דלא סתרו העדים כי לבסוף נתרצה כמובן ויש לי במקו"א אריכות דברים להסביר דבריו מכח דברי חכז"ל דדרשי' עפ"י שנים עדים יקום דבר ולא חצי דבר ודוק

ולפ"ז אני אומר הגם דרמב"ם סובר דלא צריכין להיות עידי מודעה בעצמם עידי אונסין זה דווקא אם לא עשה הודאת בעל דין שאותו אונס אינו עוד לפניו אז מצרפין עידי מודעה עם כת עידי אונסין אבל אם עשה הודאת בעל דין שאין עוד אונס לפניו אז נאמן לנו ומקיימים שני הכיתות בשעת מודעה הי' אונס ובשעת נתינה הי' ברצון אבל בודאי אם עידי המודעה הם עצמן עידי מכירה א"כ המה ידעו הגם שאומר אז רוצה אני דהוא אונס לומר כן אבל הוא אינו מקנה ואינו מגרש אז לא מהני אמירתו הגם שאמר שנסתלק האונס הא הם ידעו מה בלבו והוה כאלו שמעו לא נסתלק האונס ודוק

ועתה בא ברוך ד' כי זה עומק ד' רבינו הרמב"ם ז"ל מתחילה אמר כנגד מסירת מודעה מהני ביטול כי אתי דיבור ומבטל דיבור מתחילה גילה בדיבור דעתו שאינו רוצה לגרש ועכשיו בא הדיבור ומבטל דיבורו אבל אם מסר מודעה גם על הביטול המודעה א"כ נגלה ע"כ שהוא אונס לגרש דאל"כ שהוא ברצון ואעפ"כ משטה בה כאלו יחפץ לגרש אותה מי הכריח אותו לעשות מסירת מודעה על ביטול המודעה מי יוכל לבקש זאת מידו אם מגרש ברצונו הטוב אלא דאנן סהדי שיש לפניו אונס שיצרך לגרש א"כ שיער בנפשו שיבוקש ממנו ביטול מודעה על כן הקדים לרשע ומסר מודעה על ביטול מודעה שיעשה א"כ קשה איך אפשר למצוא דרך סלולה להגיע לתכלית הנרצה שיהי' גט והתחכם הרמב"ם שעידי הגט יאמרו לו כי הם לא ידעו ממודעה על כן יאמרו לו אמור לפנינו אשר אנו אין יודעים כלל משום מודעה על כן תאמר לפנינו שכל הדברים שמסרת שחוששין אנו שיש על לבך דברים שמסרת היינו סיפר לן אונס שיגרמו הדברים כשיתקיימו אותן לבטל הגט אם יבורר שהוא באמת אונס דבודאי כיון דבטלת לדיבור ראשון א"כ אין כאן חשש רק אם יש אונס ממש בדבריו דלאו כל אונס מבטל הגט שהרי אונסו דנפשיה לא מבטל גט אבל דלמא יש אונס דגופיה שאם יתקיימו אותן דברים יבטל הגט מכח האונס הגם דמודעה נתבטל ע"י הדיבור שדברת עכשיו אבל האונס גופיה יגרום לבטל הגט על כן תעשה הודאת בעל דין שהרי הן בטילין שאותם אונסין נתבטלו והוא משיב כן הדבר שנתבטלו אותן אונסין ואינם עוד בעולם שנסתלקו אז לא נשאר עוד חשש ביטול ומיושבים כל הקו' עד אות י' ודוק בעזה"י ותשכח כן

אך כל זה משכחת לה בגט דדומה למתנה דמהני מסירת מודעה הגם דבשעת נתינת הגט לא ראו עדים אונס כלל אבל במכירה דלא מהני מסירת מודעה חוץ אם יש ג"כ עידי אונס על המכירה כמבואר ברמב"ם פ"י שם בהל' ב' יעיין בסמ"ע ס"ק ז' בסי' ר"ה א"כ לא משכחת הך תקנה שיאמרו לו העדים כל דברים שמסרת וכו' והוא יאמר הן דהא הם ידעו שהאונס הוא בשעת מכירה בעולם וזה שדייק הרמב"ם בפ"י הל' ח' וז"ל ואם אמר לעידי מודעה היו יודעין שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעה ומודעי דמודעי שהכל בטל ואינו אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעין ואין בדעתי להקנות לזה האנס לעולם הרי המכר בטל עכ"ל הרי שדייק שהמוכר מזכיר שעידי מודעא יודעין אונסו גם בשעת מכירה וא"כ לא נמצא תקנה שיהי' המכר קיים ודוק

ובזה מיושב למה נקט הרמב"ם דינו דווקא במכר ולא הזכיר גם דינו אם מסר ביטול מודעה על מתנה דמהני ואם מסר מודעה על ביטול המודעה המתנה בטילה ועיין בטור ח"מ סי' ר"ה בש"ע שם סעיף י"א וברמ"א ולפמ"ש במתנה משכחת גם לרמב"ם תקנה כמו בגט שם די במסירת מודעה הגם דלא ידעי' מאונסו בשעת מתנה יש תקנה אם יאמרו לו העדים שלא ידעו מאונסו ורק במכר פסק הרמב"ם כן ואקוה שמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו בעזה"י

וחפשתי באוצר האחרונים ומצאתי להגאון בית מאיר סי' קל"ד האריך לחקור מה מהני ביטל המודעה הלא עכ"פ מדמסר מודעה יודעין שהוא אונס על הגט ונימא שאותו אונס מכריחו על ביטול המודעה בשלמא באותו שכופין להוציא ניחא מכח סברת הרמב"ם שכופין רק ליצה"ר וכן אם נימא דפי' גלוי מילתא היינו שמבטל הגט ניחא דמהני ביטל המודעה אבל מכל הפוסקים הב"י וריב"ש ורמב"ן והרשב"א משמע אפי' אי ידעי' שעשה מחמת אונס ואפי' אי לא הי' מאותן שכופין להוציא מהני ביטול המודעה בגט ולא במכירה והוא פלא גדול והניח בצע"ג יעו"ש

ולפי מה שבארתי הכל שריר וקיים דתקנת הרמב"ם הוא שיעשה הודאת בעל דין שהי' אונס בעולם אבל עכשיו כל האונסין בטילים וזה אפשר דמכח מסיר' מודעה אנן סהדי שהי' אז פחד אונס לפניו אבל אין אנו אנן סהדי שאותו אונס עדיין לפניו בשעת הגט אולי כבר אזיל והלך לו או הוא התנחם שאותו רעה הוא טובה לפניו ועושה הודאת בעל דין דהוה כמאה עדים אבל במכר דחזינן דהוא נאנס בשעת מכירה על כן אין מהני ביטול מודעה דגם הביטול הוא באונס ואנן סהדי דהוא אנוס ואין גומר בלבו למכור ודוק: **(הג"ה ונפלאת בעיני דבסדר הגט אות כ' כתב וז"ל ואמר הבעל בפני עדים הנני מבטל לפניכם כל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי דמודעי שמסרתי על גט זה וכל דברים שמסרתי שהם כשיתקיימו גורמים לבטל)**