מחנה חיים אבן העזר חלק ב קלז

שאותו דבר אינו הרי המודעא קיימת עכ"ל הרי לפנינו שני טעמים דמהני מודעה חלושה בגט כמובן

ונחזה אנן אי לא ביטל המודעה ונתן גט אין בו אפי' ריח הגט לפסול לכהונה לטעם ר"י ורמב"ן בטל הגט לגמרי דלא הי' ספר כריתות כלל דהא גילה דעתו מתחילה על זה ולטעם רשב"ם דאנן סהדי דהי' אנוס אעפ"י דאפשר בשעת גירושין נסתלק אותו אונס אשר הי' לו לפחוד בעת שמסר המודעה אעפ"כ אוקמי' כל דבר אחזקה כיון שהי' כאן אונס פ"א כן הי' מסתמא בשעת נתינת הגט וא"כ בטל הגט דאנן סהדי דגירש ע"י אונס ואין איש מגרש אלא ברצון

אמנם אם ביטל הגט אותו מודעה שעשה מכבר אז באנו בסבך החקירה דיש הבדל בין פי' רשב"ם ובין פי' רבינו יונה

השכל גוזר אם לא מחליטין דאנן סהדי מדטרח לכתוב גט ולמסור מודעה ש"מ דהוא אונס ליתן גט הגם שאין לבו עמו אלא דאנו אומרים הגם דליכא אונס בדבר הוא רוצה לצער את אשתו או רוצה לשחוק בה או רוצה לנסות אהבתה בו לראות אם תבכה או תצחק וכדומה אבל עכ"פ גילה לפנינו שאין כותב ומגרש כלל שהכל יהי' שלא לשם גירושין וכריתות א"כ אם בטל המודעה אח"כ אמרי' אתי דיבור ומבטל דיבור ועכשיו מגרש ברצונו כי נתן ללבו שלא ישטה בה או שלא לצערה על חנם וגם כבר בא לנסיון כי היא לא תאהבו ומגרש ברצון הטוב ואפי' את"ל שגם עכשיו אין ברור שמגרש ברצון עכ"פ הדיבור ביטל הדיבור ודברים שבלב לא הוה דברים ודוק

אך אי אמרי' מדטרח ומסר מודעה אנן סהדי דיש כאן אונס אשר הוא מוכרח ליתן גט הגם שלבו אין עמו לגרש אותה באמת כמבואר בב"י ח"מ סי' ר"ה אות י"ב שכתב על דברי רשב"ם וז"ל משמע מדבריו דה"ט דלא בעינן למידע אונסיה במתנה וגט דכיון משהוא מוסר מודעה אנן סהדי דקושטא קאמר שהוא אנוס עכ"ל הרי שביאר דמדחזינן דטרח אנן סהדי דאמת הוא שהוא אנוס א"כ לו יהי' שדיבור מבעל דיבור עכ"פ אינו עוקר הדיבור הראשון למפרע רק מבטלו מכאן ולהבא א"כ נשאר עכ"פ הגילוי דעת מכח הדיבור הראשון שהי' כאן אונס ואוקמי' האונס על החזקה (כמו שמוקמי' הנגע על החזקה) ומחליטין דבשעת גירושין הי' כאן אונס והאיש אין מגרש אלא ברצונו ומאי מהני ביטל המודעה אפי' יבטל כל המודעות עכ"פ אנן סהדי על אונס והגט בטל וצע"ג

ואוסיף סברה אחת הגם דהרבה סוברים פי' הגמ' גילוי מילתא בעלמא היינו לו יהי' שאין אנן סהדי שיש לו אונס אבל עכ"פ גילה לבו שאינו מגרש את אשתו ברצון אבל לא מוכח שיש אונס לפניו דמה שטורח ומוסר מודעה הוא מחמת שרוצה לצערה או לנסות אותה אם תאהבו וכדומה מן תחבולות אדם ומחשבותיו היינו דווקא אם עשה מודעה על הגע אשר יתן אבל אם עשה מודעה על ביטל המודעה היינו אפי' אם יבטל המודעה לפני כתיבת ונתינת הגט לא יועיל אותו ביטל אז לכ"ע אנן סהדי דיש לפניו אונס שהוא מוכרח ליתן גט דאל"כ איך יעלה על דעתו שיבטל אז המודעה הלא כל מגרש ברצון לא חיישי' עליו שמא עשה מודעה לבטל את הגט דסמכי' דבודאי לא עשה מודעה דמי יכריח ליתן גט וכדי לקלקלה בידי שמים לא חשוד הבעל כמבואר ברשב"א שבעבור כן מהני אם פוסל כל העדים כמבואר בב"י סי' קל"ד בא"ע שמבואר בירושלמי בסוגי' דלשמה יעו"ש וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מהל' גירושין הל' כ"ז וז"ל וכן הכותב גט ונתנו לאשתו אין אומרים שמא מסר מודעה על גט זה אלא הרי הוא בחזקת כשרות ותנשא בו עכ"ל וכן כתב הטור בשם אביו הרא"ש בסי' קל"ד וז"ל והמגרש אשתו מרצונו אין כאן חשש אם לא יבטל מודעה דכיון דמדעתו מגרש אינו חשוד לקלקלה בידי שמים עכ"ל הרי משמע אפי' אם ימאן לבטל אין כאן בית מיחש דלא כתב הרא"ש אם לא ביטל אין כאן בית מיחש אלא אפי' אם לא יחפץ לבטל אין חשש ואעפ"י שהזכיר הטור ורה"מ דנוהגין בדורות הללו לבעל אבל בודאי בזמן הגמ' וגם אח"כ לא הי' דבר זה אפי' רגיל ושכיח וא"כ איך עלה בדעת האיש שלא די שמוסר מודעה לבעל הגט כי חפץ לצער אשתו או לצרף אותה באהבתה אבל למה לו לומר אם יבטל מודעה הזאת יהי' אותו ביטול בטול מהכ"ת שיבוא לזה לבטל מודעה הזאת אלא פשיטא לב יודע מרת נפשו שהוא אנוס לגרש שכופאהו ליתן גט ויפחדו אותו נוגשיו ויחשבו עליו שמסר מודעה ויכריחו אותו לבטל המודעה על כן זכר הבעל רישו ליתן עצות בנפשו למסור מודעה על ביטול המודעה א"כ לכ"ע אמרי' מדמסר מודעה על ביטול המודעה אנן סהדי דהוא אנוס לגרש וזה ברור בסברה בעז"ה וא"כ קשה לו יהי' שמבטל כל מודעא דמודעא עכ"פ נשאר אנן סהדי שיש כאן אונס הגם שמבטל בדיבור הדיבור אבל האונס נשאר במקומו ויהי' הגט בטל וצע"ג

ואחר העיון יש למצוא מזור לתרופה ואקדים דברי הגהת מיימנית בפ"י הל' מכירה שכתב בשם רבינו אפרים וז"ל אשר כתב רבינו אפרים בתשובתו אמר רבא לא כתבינן מודעא אזבינא משום טעמא דאין אדם יכול לבטל מה שעתיד לעשות ואח"כ נותן ואפי' הוא אנוס דכיון דעדים הראשונים ראו אונסו ועשה בפניהם מודעא ואח"כ מכר בפני אחרים בשתיקה וכתבו וחתמו הרי אלו מעידים שהיתה מכירה זו גמורה שנים הראשונים מעידים שהי' קודם לכן אונס הואיל ונוכל לקיים דברי כולן דאמת בסוף נתרצה הלכך מאי כתבי' מודעה אזבינא אלא הוא מעשה דפרדיסו שאותם העדים עצמם שיודעים אונסו אותם הם החתומים על המכירה עכ"ל והגם שהב"י בח"מ סי' ר"ה הביא חבל נביאים ראשונים והרמב"ם מכללם דסוברים דמהני מסירת מודעה מעדים לצרף אותם לעדים אחרים המעידים על הקנין והרמב"ם מכללם דסובר כן דלא צריכין להיות המודעה והקנין מפי כת אחת היינו טעמא דלא חששו על סברת רבינו אפרים דנימא אז בשעת מודעא הי' אונס ובשעת המעשה נסתלק האונס וכל שני כיתות קיימים יען כיון דהי' עידי מודעה על האונס אוקמי האונס על החזקה כאן הי' אונס וכאן נמצא גם בשעת הקנין וממילא לא פעלו עדי הקנין אבל בודאי אם הוא הודה בהודאת בעל דין שהי' לפניו אונס ומסר מודעה בעבור זה שיתבטל הפעולה אשר יעשה בעתיד רק מאז ועד עתה נשתנה הדבר שהאונס נסתלק וברצון נפשו חפץ לעשות הפעולה הזאת נאמן על עצמו שלא יהי' השני כיתות סותרין עצמן כאשר יתגלו אח"כ לפני הב"ד ולו יהי' שעדיין האונס בעולם והוא אומר בפה מלא שאינו בעולם הוא נאמן על עצמו שמוחל על אונסו ומבקש שיהי' הפעולה קיימת והגם דאפשר דלבו בל עמו הוה דברים שבלב ואינם דברים ודוק

וטרם אבוא לברך על המוגמר בעזה"י אעתיק שני דברי ב"י בח"מ אשר מבאר באות ז' דברי רבינו אפרים