מחנה חיים אבן העזר חלק ב קלג

היוצא מזה דאין פסול שני עורות מטעם דכל אחד לא נקרא ספר נהפוך הוא דכ"א נקרא ספר ופסול משום ב' וג' ספרים כמבואר ואם התפירה או הדבק יפעל להתיר ב' עורות ג"כ יפעל החיבור לעשות משני ספרים ספר אחד ויבוטל השם אבל אם יתפור ב' עורות קודם הכתובה אז יפעל התפירה או הדיבוק שאז אם יכתוב עליו לא יחודש רק שם ספר אחד כי טרם שיוכתב עליהם כתב לא קנה הנייר שם ספר כמו שביארתי למעלה ודוק

ולפ"ז אחדש דבר הגם דבחיבורי אדם לא הוי חיבור היינו הן לחדש שם או לבטל שם למשל אם צריך שיעור לטומאה או פרי שלם או פת שלם אז חבורי אדם לא יפעל לעשות מב' חצאים דבר שלם לקבל שם חדש ע"י החיבור וה"ה אם כ' בשני עורות וכבר חל על כ"א שם ספר בפ"ע אז ע"י דיבוק שהוא חיבורי אדם לא יבוטל מכ"א שם ספר ונשארו בשמם ופסול מטעם ב' ספרים אבל אם תופר עורות בלי כתב דלא קבלו עד עכשיו שם ספר יפעל הדיבוק שלא יחודש בו שם שני ספרים רק שהוא ספר אחד אז אין החיבור מחדש שום דבר דהלא שם ספר חל אפי' על עור אחד ופעל החיבור להיות כאחד שלא יתחדש על הכל רק השם אשר הי' חל גם על אחד וזה בוודאי מהני חיבור אדם עיין ר"ן בנ"ט בר נ"ט דהתירא והבן זה

אך כ"ז בגט ובמגילה או במזוזה אבל בשופר ממנ"פ אם הי' שברי שופרות היינו חתיכות שלא הי' לכ"א תמונת שופר ושיעור שופר בפ"ע א"כ ע"י חיבורי אדם יחודש עליהם שם שופר הלא חיבורי אדם אינו פועל לחדש שם חדש דבגט אפי' לא הי' מחוברין העורות והי' כותב עליהן הי' כ"א מקבל שם ספר אבל כאן לא הי' בכל שבר שופר שיעור שופר ודוק ואם הי' לכ"א תמונת שופר ושיעור שופר רק שחפץ בשופר גדול עיין בב"י סי' תקפ"ו בשם הכל בו אז בוודאי חיבורי אדם לא יפעלו לבטל שם הקודם דהלא כל שבר שופר הי' לו שם שופר בפ"ע ודומה לדבק שני עורות בגט אחר הכתיבה לכן תו' מדמה חיבורי אדם שלא מהני בשופר כמו דלא מהני בגט אחר הכתיבה חיבורי אדם ודוק. ויש להעמיק בזה למה הקשה הב"ש על חלוקו מסי' תקפ"ו ולא הקשה ממשנה דיבק שברי שופרות פסול שמשם הדין יוצא רק שאפשר לפרש באין שיעור שופר ואז אין הטעם משום שני שופרות כמבואר בתו' ר"ה דף כ"ז אבל ביש בכ"א שיעור שופר ויהי' פסול מבואר שם ודוק

ולהשלים אמרתי להעתיק מה שאמרתי במקו"א פי' חדש בדברי הר"י בתו' סוטה דף ח"י כי ראיתי שביאור מרדכי וחת"ס ומהר"ם מינץ שלשה עמודי עולם מתדנזים בדבר ואמרתי אענה חלקי מה שזממו מחשבותי בביאור הדברים בעזה"י

ואמרתי כי יש בדברי הר"י קו' ודקדוקים ואסדרם אחד לאחד הב"ש בסי' ק"ל הבין שתו' מחלקין בין אם תפר קודם הכתיבה ובין אם תפר אחר הכתיבה אז הוא פסול (א) הבית מאיר נתקשה מאוד בדבריו הלא הזכירו תו' בתחילה דצריך דוקא חיבור מתחילת ברייתו ומוסיף גלד בכל שנה לא הוי חיבור מתחלת ברייתו ולפי הבנת הב"ש דחדשו אח"כ דתפירה אחר הכתיבה דוקא פסול א"כ דברי תו' סותרין זא"ז ומנ"ל כסוף דבריהם דמהני תפירה קודם הכתיבה דלמא כתחילת דבריהם דצריך חיבור מתחילת ברייתו (ב) עוד הק' דתו' במנחות דף ל"ב ד"ה דילמא מתירין ליקח שיטה מס"ת שבלה למזוזה א"כ מוכח דמהני תפירה אפי' אחר הכתיבה א"כ דברי תו' סותרין זא"ז וצע"ג (ג) ג"ז פלא בעיני כיון דתו' נתנו טעם דלא הוי אחד מתחילת ברייתו א"כ למה הוסיפו עוד טעם אחר פסול דקרן פרה הוי מטעם דניכר התוספת של כל שנה הא די בטעם הראשון (ד) עוד הקשה הבית מאיר בהבנת דבריהם אטו אם תפר ב' עורות לא ניכר שהם אינם אחד ואפ"ה כשר ה"ה בגלדי שופר יהי' כשר הגם שניכר התוספת וצע"ג (ה) עוד פלא בעיני דכ' בתו' כאילו גט שכ' על ב' דפין שפסול עכ"ל והיא נפלאת בעיני דדרך הלימוד הוא לדמות דבר שלא נודע לדבר שנודע מפורש לאיסור אבל לדמות דבר שלא נודע לדבר שלא נודע אז מה יתרון להשני על הראשון הלא גם על הדמיון יש להקשות הא גופי' מנ"ל וא"כ איה מבואר דין גט שנכתב על עורות שנתפרו אחר הכתיבה שיהי' פסול הלא לפ"ד התו' מנחות דף ל"ב באמת יהי' בגט כשר להשלים אפי' ליקח אחר הכתיבה כמו שהעיר הב"ש שיהי' כשר בגט כמו שכשר במזוזה לפ"ד תו' מנחות וצע"ג (ו) עוד פלא בעיני להבין לשונם הזך שכ' שדומה לגט שכתבו על ב' דפין ותפרן יחד שפסול עכ"ל כך הי"ל לכתוב אעפ"י שתפרו יחד פסול כלשון הרמב"ם בה' מזוזה פ"ה ה"א כ' בשני עורות אעפ"י שתפרן פסולה עכ"ל כך הי' לכתוב בגט לאשמעי' שתפרו לא פועל כלל ונחשב כאילו לא נתפרו אבל עכשיו משמע שיען שתפרו יחד לכך הוא פסול כמובן וצע"ג (ז) עוד יש לדקדק בלשונם שכתבו וז"ל כאילו גט שכתבו בשני דפין, הי"ל לכתוב כאילו גט שכותב בשני דפין דמשמע שאחד כ' בשני דפין אבל תיבת שכתבו משמע שהי' ב' סופרים והוא משולל הבנה ועיין בח"מ סי' ק"כ ס"ק ט"ז ובב"ש שם ס"ק ט' שגט שנכתב ע"י ב' אנשים הוא פסול ע"ש והי' טוב להם לכתוב כאילו גט שכותב בשני דפין וצע"ג (ח) עוד צריך התבוננות הלא סוף דבריהם שחדשו מי שמוחק ב' מגילות או נותן שני גיטין פסול הוא ענין בפני עצמו ואין לו שייכות כלל לתחילת דבריהם וא"כ הי"ל לציין בד"ה בפני עצמו ולא לחבר הדברים כאלו הם מוקשים לדבר אחד וצע"ג

ונלע"ד לבאר בעזה"י פי' חדש דמסברה נ"ל הגם אם נאמר דחיבורי אדם הוי חיבור היינו דוקא להשלים שתי חצאין לדבר אחד למשל אם כותב גט או מזוזה או מגילת סוטה בב' עורות אשר כל הרואה הענין הנכתב בהם יכיר שהמה אחד שמסוף דבריו ניכר הראש דכ"א בפני עצמו אינו שלם בתכלית אז פועל הדיבוק או התפירה להיות אחד וה"ה בתפילין של יד שדיבוק הפרשיות זה ע"ז או בראש שדיבק הבתים זב"ז הגם שכל פרשה ענין שלם בפ"ע וכל בית הוא כלי בפ"ע עיין במשנה דכלים פי"ח מ"ח] תפלה ד' כלים אבל עכ"פ מי יכחיש שצריכין זל"ז לקיום המצוה שהקפיד הקב"ה להיות זכרון אחד ופועל הדיבוק לתכלית להיות חפץ שלם לקבל שם תפילין להיות כלי של קדושה לקיים בו מצות ד' אבל אם אחד כותב ב' מזוזות או ב' מגילות סוטה או ב' גיטין גמורין ויחברם אח"כ בתפר או בדבק אז לא מהני דיבוק ותפירה לעשות משני כלים גמורים אשר כ"א שלם בפ"ע הן במחשבת הענין והן בתכלית הענין דכל מזוזה או מגילת סוטה או גט בפ"ע ראוי לפעול התכלית הנרצה אז מהכ"ת יפעל הדיבוק לבטל מכלי שלם שמו אשר קנה לעצמו ולהיות משני כלים שלמים כלי אחד והבן

ומעתה דעת לנבון נקל אם הדין יהי' שממעטין מספר אחד ולא שנים ושלש ספרים שמי שנתן לאשתו שני גיטין הכתובין לשמה או שמוחק שני מגילות הנכתבין