מחנה חיים אבן העזר חלק ב קלב

סימן לח שלום וכ"ט למהולל ברוב מעלות ה"ה הרב הגאון היושב על מדין בראש בי דינא כבוד הרב פלוני בק"ק אלמוני יע"א

ברם זכור אותו איש לטוב ה"ה כהדר"ג נ"י מאוד שמחתי בראותי אותיותיו המאירים טרחתי מאוד לדרוש ולחקור בעבור איש הידוע אשר הדר"ג נ"י מבקש ולא מצאתי ואת קו' הדר"ג נ"י ראיתי ואחלק לו אשר נמצא בכחי לחקור וגם אודיע להדר"ג נ"י דבר מחידושי בעזה"י

מה שהתפלא הדר"ג נ"י בקו' אחת על הב"ש סי' ק"ל ס"ק ח' שפוסק שיש הבדל אם תפר שני קלפים קודם שכ' הגט עליו שכשר אבל אם תפר אחר הכתיבה הוא פסול ותמך עצמו על דברי תו' סוטה דף ח"י ונתקשה מאוד וז"ל הא שם בתו' למדו שופר מגט והרי בשופר נעשה הדיבוק מקודם שנעשה השופר ואפ"ה פסול ובגט הוא כשר עכ"ל

ראיתי בבית מאיר סי' ק"ל שחלק על הב"ש דתפירה קודם הכתיבה ג"כ לא מהני וכ' וז"ל ותדע דהא דיבוק שברי שופרות ונעשים גוף אחד למה יופסלו הא בשעת תקיעה הוי כמו דיבוק והדר כ' כמו דכתוב וכתב ספר ה"נ כתיב בשופר יתקע ואפ"ה אף שנדבק עד שאינו ניכר פסול וה"ה די"ל גבי גט דלא חשיב ספר אחד עכ"ל ובער אנכי מאיש להבין דבריו הקדושים התקיעה הוי עשיית הפעולה הגורם קיום מצוה כמו שפועל נתינת הגט מהבעל לאשה הכריתות ושופר הוא הכלי שע"י נגמר התכלית כמו שהגט הוא הכלי שע"ו נגמר התכלית וכמו שבקש הקב"ה שהכלי אשר ע"י יהי' נעשה הכריתות אם הבעל יתן לאשה יהי' ספר אחד כך ביקש הקב"ה שהשופר שהוא הכלי שע"י יהי' נעשה מכל איש ישראל מעשה התקיעה יהי' שופר אחד וא"כ כמו שהכנת הכלי לגירושין צריך להיות בשעת היכנו ספר אחד כך צריך להיות כל שופר מעת שיקבל שם זה שופר אחד והוי שופר כמו לר"מ שמצאו באשפה כשר דכל גט ראוי לגרש אבל בוודאי ספר אחד בעינן מתחילת הויתו שקבל שם ספר כריתו' שמוזכר בו כריתות וה"ה שופר משעה שקיבל שם שופר צ"ל שופר א' וא"כ איך מדמה מדבק והדר כתב שהוא דיבוק קודם שיתהוה הכלי להכנתו שראוי אח"כ לגרש בו אפי' אחר ימים רבים לדיבוק קודם התקיעה שהוא גמר מעשה קיום המצוה הוא דומה ממש לאם יתפר אחר הכתובה קודם הנתינה שהוא פסול ולכן לא אדע מה הי' לו עם שמואל הרמתי

והנה עלה בדעתי ליישב ואקדים לחלק תפירת הגט קודם הכתיבה מדיבוק השופר דבוודאי קלף חלק אין עליו שם ספר דמי יכחיש שבלי אומר ודברים אשר נכתבים לא יוזכר שם זה דמורה על ספירת הדברים המוזכרים בתוך הקלף וע"י הענין הנזכר מקבל שם עצם ושם תואר כמו ספר תורה שנכתבים שם מצות ד' ספר כריתות שמוזכר שם הכריתות בין איש לאשתו או ע"כ יאמר בספר מלחמות ד' שמוזכר שם המלחמות וכן כתוב כתוב זאת זכרון בספר פי' הא"ע בתוך ספר מלחמות ד' ורמב"ן פי' בתוך ספר תורה כמו לקוח את ספר התורה הזה וכן במגילה ונכתב בספר פי' א"ע כמו בספר מלחמות ד' או בספר הישר ועיין ברש"י שם אמר עם הספר ובסוטה וכתב את האלות האלה בספר פי' הא"ע שהי' להם ספר האלות אבל חז"ל דרשו מזה דוקא בקלף ושירטוט ועיין ירושלמי הובא בתו' סוטה דף י"ז ע"ב ותו' מנחות דף ל"ז שיהי' ספר מיוחד אבל בוודאי השכל גוזר שאין על קלף בלי כתב שם ספר ובפרט בגט שאחז"ל ספר לספירת דברים רק שדרשו ג"כ ספר אחד ולא שנים וכדומה בדף כ"א וא"כ בשלמא בגט אם דבק קודם הכתיבה אז בטרם שמקבל שם ספר כבר הוא אחד אבל בשופר ברגע של הדיבוק נפעל שם שופר ודוק

אמנם עדיין הוא חסרון תבלין הדעת מאי איכפת לן אם הי' כבר נייר אחד קודם שיקבל שם ספר או שבא ביחד כמו בשופר עכ"פ בשעת דיבוקו נעשה שופר נתאחד ולא מקבל עניו שם שני שופרות שנאמר שאם יתקע בו לא יצא ידי חובתו דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' כקו' הדר"ג נ"י

ואמרתי להסביר הדברים דהנה בבית מאיר סי' ק"ל הפליא מאוד על הב"ש שפוסק דדיבוק או תפירה מהני מנ"ל זאת דוקא במנחות מהני דיבוק דעכ"פ אין ממשמש ביד אלא זכרון אחד אבל בכ"מ דצריך ספר אחד אז לא מהני דיבוק או תפירה דחיבור אדם לא הוי חיבור כמבואר פ"ג דאהלות ובתוספתא הובא בתו' זבחים דף ק"ה רק חיבור טבעי צריך להיות וצע"ג

ונלע"ד לתרץ בעזה"י דהנה הפר"ח סי' ק"ל התעורר הלא ס"ת הוי מכמה עורות ואפ"ה נקרא ס"ת וצע"ג אך אחרי העיון נכון נחזי אנן דלא אמרו בגמ' על ב' דפין היינו עמודים לפי' רש"י או ב' עורות לפי' תו' דפסול מטעם דספר אחד אמר רחמנא והאי לאו ספר הוא דאז הי' במשמע דב' עורות לא נקרא ספר ויהי' ק' מס"ת איך נקרא ספר בשני יריעות הם בחרו לומר דפסול דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים דתורה הקפידה שהמעשה יהי' נעשה ע"י ספר אחד ולא ע"י ב' ספרים ואם נכתב הגט או מגילת סוטה או מזוזה בשני עמודים לרש"י ובשני עורות לתו' אז מכל עמוד ועור נעשה ספר ותורה חפצה שלא יופעל ע"י שני ספרים (ותוס' חדשו יותר שאפי' ע"י ב' ספרים שלמים כגון ב' גיטין או ב' מגילות ג"כ פסול מטעם שני ספרים כמו וכפר בעדו ובעד ביתו ולא שני בתים והארכתי בחידושי לבאר דבריהם בעזה"י) ודוקא במקום שיצמיח הפעולה ע"י הכלי אז קפיד קרא שכלי אחד לתכלית הפעולה יוקח ולא ב' כלים כגון בגט שהוא כלי לגרש או במגילת סוטה שהוא הכלי למים המאררים וכן כתובת המזוזה הוא כלי לקבוע אח"כ בפתח לתכלית השמירה וילפי' או מגט או מסוטה עיין תו' מנחות דף ל"ד וכן בשופר הוי כלי להכנה לתקוע בו אח"כ ובקש הקב"ה שע"י כלי אחד יעשה המצוה אבל בס"ת שבקש הקב"ה מצוה שכל אדם יכתוב ס"ת אחת והמלך שני ס"ת והכתיבה מעצמה היא המצוה ומתחילת הכתיבה עד גמר הכל משך קיום מצוה אחת שכותב ס"ת אשר נכלל בו כל תורת ד' מסיני ומה איכפת לן אם כל יריעה נחשב ספר בפני עצמו עכ"פ לא נפטר עדיין מחיובו עד שכ' עוד כל הספרים הנצרכים לתרי"ג מצות ואטו בא אח"כ עוד מעשה שנאמר דתורה לא התיר לעשות פעולה בכלי הנ"ל חוץ אם הוא ספר אחד ולא שני ספרים הלא הכתובה עצמה הוא כל החיוב ולא הכנת כלי לדבר אשר צריך להיות ע"י ספר אחד במלך כתוב וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר ואטו אם כותב יריעות לא נקרא שכ' על ספר רק דהוי כאילו כ' ספרים הרבה ומאי איכפת לן בזה הלא מותר לכתוב ספרים הרבה ולכן מותר לכתוב ס"ת ביריעות ודוק כי נכון בעזה"י.