מחנה חיים אבן העזר חלק ב קכט

נתינת הגט ועיין בפר"ח סי' קכ"ה ביאור התוספות דבמקום עיגון סמכי' אדיבוק ודוק

אמנם כי דייקת הדבר צריך עיון גדול אדברה וירויח לי בעזה"י ואקדים הלא נודע דרש"י בסוטה דף ח"י ובמנחות דף ל"ג כתבה על שני דפין היינו שהכל בעור אחד רק שעשה מן פ' מזוזה או מן האלות של סוטה שני עמודים ואעפ"כ פסול מטעם ספר אחד אמר רחמנא ותו' בד"ה כתבה התפלא מאוד הא בגט ג"כ פסול שנים ושלשה ספרים דספר אחד אמר רחמנא כמבואר בגיטין דף כ' ואפ"ה מבואר בדף פ"ז אם שייר מקצת הגט וכ' בדף שני כשר ולכן פי' בתו' שני דפין היינו שני עורות חלוקין ולא ראיתי מי שמאסף שיטת רש"י הביתה והוא פלא גדול איך יהי' נעלם מעיני רש"י גמ' מפורשת וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י דנפלא בעיני על לשונו הזך בפ' הקומץ בד"ה על שני דפין כ' וז"ל חציה בדף זה וחציה בדף זה עכ"ל והוא פלא מי הגיד לרש"י שהי' משוער חצי' בדף אחד דלמא כ' הרוב בדף אחד רק הנשאר כ' בדף השני וצע"ג גם בסוטה דף ח"י כ' בד"ה על שני דפין וז"ל כדפין של ס"ת העשויין עמודים עכ"ל ג"כ פלא הכי לא נודע לנו מהו דף או עמוד מה יתרון יש לעמודי ס"ת משאר עמודים בכל ספר וצע"ג

ואחר העיון היטב בעזה"י הכל בכתב יושר ודברי אמת הנה מה דפסלי' בגט ומגילת סוטה וה"ה במזוזה דילפי' או מגט או מסוטה או מס"ת עיין ברש"י ותו' במנחות דף ל"ד בד"ה נאמר והוי כאילו נכתב גם במזוזה ספר ואמרי' ספר אחד ולא שנים ושלושה ספרים יש לחקור בטעם הדבר משני פנים (א) דספר נקרא אם הדברים אשר נכתבים לתכלית ענין אחד המה חקוקים ביחד מראש ועד סוף אז מקבל הקלף ההוא שם ספר כגון בגט אם מוזכר בעמוד אחד לרש"י ובעור אחד לתו' כל הענין שראובן מגרש את אשתו או בסוטה דמוזכר ביחד האלות אשר באו אם הבעל מקנא לאשתו שזנתה או במזוזה שמוזכר ביחד חיוב קבלת עול מלכות שמים והשכר הבא אז אם הענין כתוב ביחד נקרא ספר כריתות או ספר סוטה או מזוזה אבל אם אינו מוזכר ביחד כל הענין הנצרך לתכלית א' רק ע"י צירוף שני עמודים לרש"י או שני עורות לתו' יגיע לתכלית פעולה אחת לא חל על א' שם ספר כל שם ספר מורה שמספר התחלה וגם הגמר בדבר העוסק בו וחצי סיפור לאו שמו ספר ודוק (ב) דנאמר ספר מקרי שמוזכר בעמוד או בעור איזה רעיון ומחשבה אשר יודע בו איזה השגה לתכלית ידוע נקרא ספר כגון בגט שגם בחצי גט ידעי' שראובן מבקש לגרש אשתו הגם שלא נשלם בזה תכלית המבוקש שעדיין צריך עמוד הב' או העור השני להשלים הפעולה שתהי' אשתו מותרת לכל אדם וכן בחצי מגילת סוטה נדע שראובן מקנא לאשתו הגם שצריך לחצי הב' שמוזכר בו חנקי אם זנתה ונקי אם לא זנתה ובמזוזה נדע מפ' אחת חיוב קבלת עול מ"ש הגם שהתכלית לא נגמר רק ע"י החצי הב' של והי' אם שמוע עכ"פ נודע בו רעיון ומחשבה בענין ידוע והוי ספר שנזכר בו ספירת דברים של גט וסוטה ומזוזה רק גם חלק הב' מקבל ג"כ שם ספר שגם בו נזכר רעיון ומחשבה לתכלית ידוע שאשה מותרת לכל אדם ובסוטה חנקי או הנקי ובמזוזה קבלת שכר בשלוחי ד' עושה שמים וארץ וא"כ יש כאן ב' ספרים על תכלית מצוה א' או על תכלית פעולה א' והתורה מבקשת שיהי' נעשה ע"י ספר א' ודוק

וההבדל לדינא גדול מאוד אם נאמר דעמוד אחד או עור אחד בחצי דברים לא מקבל שם ספר יען דשם ספר מורה על סיפור ענין שלם מראש ועד סוף אז אפי' אם הרוב נכתב בעמוד א' לרש"י או בעור א' לתו' ג"כ פסול דעכ"פ לא נגמר ביחד בכתב כל סיפור הדברים ולא נתקבל על הכתוב שם ספר כמובן אבל אם נאמר דגם על חצי הענין המסופר חל שם ספר רק שיהי' הפיסול שגם חצי הב' ג"כ מקבל שם ספר זה דוקא אם הוא החצי כמו התחלה אז אמרי' מאי אולמא דחצי' הראשון יהי' נקרא ספר וחצי' הב' לא יהי' נקרא ספר אבל אם רובו ככולו נכתב בעור או בעמוד אחד רק תשלום גמר הדבר כתוב על עמוד או עור השנית וכל הרואה יבין שהוא רק לתשלום לגמור העיקר הדבר הכתוב בעמוד או בעור הקודם אז אין השיור מקבל לעצמו שם ספר דמיעוט נגרר בתר הרוב הטפל נגרר אחר העיקר ולא נעשה ספר לעצמו רק אם דומה בכמות ואיכות לעמוד או העור הראשון ודוק בזה

ולשון חכמים מרפא דלא אמרו כ' על שני דפין פסול דספר אמר רחמנא והאי לאו ספר הוא דאז הי' במשמע דחצי ענין הכתוב אינו מקבל עליו שם ספר המה אמרו כ' על שני דפין פסול דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' ספרים הודיעו בזה דהטעם הוא דכל עמוד לרש"י או עור לתו' מקבל עליו שם ספר לעצמו דעכ"פ יש בו רעיון ומחשבה והגיון וא"כ יש כאן ב' או ג' ספרים אשר פועלים לתכלית אחד ותורה מבקשת שפעולה אחת יהי' נעשה ע"י ספר אחד ודוק

ומעתה מה נעימים דברי רש"י שבא בחכמת לשונו לרמז דשני דפין היינו שני עמודים פסולים דכל עמוד הוי ספר לעצמו וזה דוקא אם כ' חצי' בעמוד זה וחצי' בעמוד הב' אז אמרי' מאי עדיף הך עמוד מעמוד הב' ויש על כ"א שם ספר וכן כתב בסוטה וז"ל שני דפין כדפין של ס"ת העשוי עמודים עכ"ל רמז בזה כמו שדפי ס"ת המה שוין עמוד אחד כחבירו במנין השיטות ומתחיל בתחילת היריעה ומסיים בסוף היריעה אז הוי ב' ספרים ופסול אבל אם כ' רוב הענין של גט או של מגילת סוטה או של מזוזה בעמוד אחד שהתחיל בראש הקלף וסיים בסוף הקלף והנשאר כ' על עמוד שני אבל סיים בחצי דף למשל בעמוד א' כתב כ' שיטין מן המזוזה ובעמוד הב' כ' חמשה שיטין הנשארים אז אין עמוד הב' נחשב לספר דכל הרואה יעיד שהוא רק תשלום לעמוד הראשון ולא מקבל על עצמו שם ספר ודוק

ולפ"ז מיושב קו' על רש"י דדוקא בכתב חצי' על עמוד זה וחצי' על עמוד השני ואין דיוקו חצי' תיבות או חצי' אותיות רק שעשו שני עמודים גמורים כדפי ס"ת שמתחילים בראש היריעה ומסיימים בסוף היריעה זה הוא פסול אבל בגיטין דף פ"ז שייר מקצת הגט וכ' בדף השני אבל לא גמר בסוף העמוד רק בחצי העמוד אז נגלה שהוא טפל לעמוד הא' וכשר ודוק וה"ה אם אמר בין השיטות יהי' שלי אז הוי שני ספרים דכל שיטה שוה לחברתה וגם בכלל מאתים מנה דעכ"פ הוי כאילו הגט נחתך לשנים ודוק

ובזה מיושב לי קו' אחת שהי' נפלאת בעיני על תו' במנחות דף ל"ב ד"ה להשלים שהביא שיטת רש"י שלקח שיטה אחת מס"ת שבלה להשלים למזוזה והקשו מירושלמי דמזוזה אין נכתבת אלא בעור אחד עיי"ש ולכאורה ק' למה לא הקשו מגמ' דלקמן דף ל"ג מזוזה שנכתבה על שני דפין פסולה והוי לרש"י הפי' בשני עמודים וא"כ איך מותר כאן אפי' בשני