מחנה חיים אבן העזר חלק ב קכו

חוזרת דבעינן למשלחה ואינה חוזרת ע"י הגט ואם לא שמעה מפי הבעל הכריתות א"כ לא פעל הבעל שלא תהי' חוזרת אליו וע"ז הקשה תוס' מפ' הניזקין דמהני אם אמר להעדים מתחילה ראו גט זה וכו' הגם שאמר לה כנסי שט"ח א"כ לא תדע מהגט שלא תחזור אליו ותי' בתוס' דהתם נמי יגידו לה העדים שהוא מגורשת דהם עדים בדבר שהיא מגורשת דהא הם שמעו מפי הבעל שהוא כורת אותה בגט זה שהוא נותן לה א"כ דבר הכריתות בפיו ודי שיאמרו לה שהיא מגורשת אבל בלא דיבר מתחילה להעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי אלא נתן הגט בסתם לפני עדים הגם דהמה קוראין הנייר ורואין שהוא ספר כריתות אבל עכ"פ לא דיבר הבעל דברים של כריתות ולא פעל הבעל שהיא משלחה ואינה חוזרת על כן צריך דווקא לומר אלה הדברים הי גיטך והרי את מותרת לכל אדם שתדע מפי הבעל שהיא מגורשת ולא תהי' חוזרת אליו עוד אבל לא די שאומר לה אח"כ דעי שאת מגורשת כי היא לא תדע מזה שהוא גורשה רק מתוך קריאת השט"ח שנותן בידה (ואפי' בסתם) תדע שהיא משלחת ואינה חוזרת והתורה אמרה שהבעל יפעל השילוח מביתו שלא תהי' חוזרת אליו עוד והבן בזה

ומה מתוק מדבש להבין סוף דברי תוס' שכ' וז"ל אעפ"י דהאשה מתגרשת בעכ"ח מ"מ צריך לומר לה הי גיטך והרי את מותרת לכל אדם שתדע שהיא מגורשת ולא תהי' חוזרת דבעינן שיהא משלחה ואינה חוזרת עכ"ל ולכאורה אריכות דברים יש כאן דהי' להם לכתוב אעפ"י שהאשה מתגרשת בעכ"ח מ"מ צריכה שתדע שהוא מגורשת וכו' מאי הוא זה שכפלו עוד הפעם שצריך לומר לה הי גיטך והרי את מותרת והוא פלא גדול

ולפמ"ש נכון דתוס' תירצו דשם אח"כ יאמרו לה העדים שהיא מגורשת אבל הבעל לא צריך לומר לה אח"כ הי גיטך והרי את מותרת דיאמרו לה העדים שהיא גרושה מבעלה דהא הם שמעו מבעל שדיבר דברים של כריתות ראו גט זה שאני נותן לאשתי אבל אם מגרש בסתם שלא דיבר מתחילה לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי הוה הדין שצריך שיאמר לה הי גיטך והרי את מותרת לכל אדם שתדע שהיא מגורשת ואינה חוזרת מכח דבריו שדיבר לה הבעל דבעינן שתהי' משלחת ואינה חוזרת מכח הבעל שהוא יפעל זאת ע"י דברי כריתות שאומר אבל במה שיאמר לה את גרושה לא מהני אעפ"י שהוא קראה הגט ורואית שהוא גט לא מהני עד שיאמר לה הבעל הי גיטיך והרי את מותרת ודוק

ומצאתי בב"ש סי' קל"ו ס"ק ג' שכ' בשם הש"ג וז"ל ואם אמר לה באותו מעמד אחר שאמר שהוא שט"ח אמר שהוא גיטה מהני ש"ג פ' הזורק עכ"ל והב"מ התפלא עליו מה חידוש יש בדברי הש"ג יותר מדברי ש"ע והביא שבש"ג כ' כלשון הזה אמר כנסי שט"ח זה וקראתו והרי הוא גיטה אינה מגורשת עד שיחזור ויאמר הז"ג ואפי' אחר שנתנה לה והוא שיאמר לה באותו מעמד מיד וסיים הבית מאיר וז"ל אבל צ"ע ראייתו כי סתימות הפוסקים לא משמע הכי עכ"ל ולפמ"ש אם הנוסח בש"ג כאשר הובא בב"ש הוא חידוש גדול שיהי' די אם אמר שהוא גיטה ולא יהי' צ"ל לה הר"ז גיטיך והרי את מותרת שהוא לשון כריתות אלא יאמר שם לפני אנשים העומדים שם ושמעו שאמר לה כנסי שט"ח שהוא גיטה ויהי' די בזה אעפ"י שלא מדבר עמה לאמור לה הר"ז גיטיך לדבר לנוכח כאשר מגרש מדבר עם אשתו ודוק ולפי הנוסח של הבית מאיר נכון דהש"ג מחדש דצריך לאמור לה הר"ז גיטיך ולא מהני מה שקראתה ויודעת שזה הוא גיטה יען דמכח הבעל לא נפעל שתהי' משלחת ואינה חוזרת ולכן צריך לאמור לה הר"ז גיטיך מיד באותו מעמד וזה באמת כוונת רמ"א אם אמר לה כנסי שט"ח צריך שיאמר לה אח"כ הר"ז גיטיך הוא לשון כריתות ואם הודיע לעדים תחילה לא צריך שיאמר הר"ז גיטיך אבל עכ"פ צריכה שתדע שהיא מגורשת או שהבעל אומר לה בעת שהיא קראתה או העדים יאמרו לה שהיא מגורשת ואין הבעל צ"ל לה הר"ז גיטיך אבל בלי שהודיע לעדים מתחילה צריך דווקא לאמור לה הר"ז גיטיך ודוק

וראיתי בט"ז ס"ק ב' לפרש דברי הטור ותמצית דבריו דאם נתן סתם או אפי' אמר כנסי שט"ח והיא קראה בעת נתינה מהני אפי' בלא אמירה של בעל ורק בלא ידעה בשעת נתינה צריך שיאמר לה הבעל אח"כ הר"ז גיטיך או שאמר לעדים מתחילה יע"ש ולענ"ד אפי' קראה בשעת קבלת הגט לא מהני דצריך שתהי' משלחת ואינה חוזרת מכח דיבורו של בעל שהוא אומר לה שמשלחה ולא תהי' חוזרת אבל מה שקראה מעצמה לא מהני דא"כ הוא פועלת מעצמה בקריאתה שלא תהי' חוזרת ולא מהני כלל דכתיב ושלחה מזה ילפי' שיעשה שילוח שלא תהי' חוזרת וזה דווקא אם אם הבעל אמר הר"ז גיטיך או לעדים או לה ודוק

היוצא מזה דלא מיבעי אם לא קראתה בשעת נתינה וגם הבעל לא אמר לה אח"כ הר"ז גיטיך וגם לא אמר לעדים מתחילה ראו גט זה שאני נותן לאשתו דלא מהני אלא אפי' קראתה בשעת נתינה לא הוה גרושין עד שיאמר לה הר"ז גיטך חוץ אם אמר לעדים מתחילה ראו גט זה שאני נותן לאשתי ובנידן שאלתינו דלא אמר מתחילה להעדים ראו גט זה אני נותן לאשתי רק הזמין העדים לראות מה יעשה ונתן לה הגט בתורת סגולת קמיע להוליד בנים ולא קראתה ולא אמר לה הר"ז גיטיך וגם העדים לא דברו מאומה א"כ אין כאן גרושין כלל והיא בחזקת א"א ומן השמים ירחמו עליה במהרה דברי הד"ש

ואגב גררא אעתיק דבר מחידושי גיטין דף ע"ח כ' הרשב"א וז"ל וטעמא דמתני' דקתני אמר לה כנסי שט"ח זה אינו גט יש לפרש משום דבטולי בטלי' כלומר בטל נתינה זו שלא תהי' כנתינת גט אלא רצה לשחק בה שתהא לה כנתינת שט"ח דאינו מגרש עכ"ל ולכאורה יפלא למה לי הטעם דבטולי בטלי' דשייך דווקא אם אמר כנסי שט"ח הלא אפי' נתן בסתם ולא דיבר מאומה ג"כ אינו גט כאשר ביאר שם הרשב"א מתחילה שכ' וז"ל וה"ה בדלא אמר לה כנסי שט"ח זה אלא דיהב לה סתם אינה מגורש' אלא א"כ עסוקים באותו ענין עכ"ל והלא בסתם ל"ש בטולי בטלי' ואעפ"כ אינה מגורשת וצע"ג

ונ"ל בשלומא אם אמר כנסי שט"ח א"כ הרי גילה שאין נתינת הגט לידה בתורת גט אלא כקבלת שט"ח א"כ אינו גט כלל דבטולי בטלי' ולא הוה אפי' ספק גט או ריח גט לפסול לכלן וזה שאמרו במשנה אינו גט כאלו לא גירש כלל אבל אם כתב גט ונתן לה בסתם הגם דאינה מגורשת להיות מותרת לעולם אבל עכ"פ עשה מעשה אשר מורה שנתן בתורת גרושין הגט ומסתבר שכשר מדאורייתא רק מדרבנן פסול כמבואר ברמב"ם פ"ה מה' גרושין ה' ט' בכנסי שט"ח כ' הרמב"ם אינו גט ובה' י"א בנתן סתם כ' הר"ז גט פסול וביאר הלח"מ אם אמר כנסי שמ"ח הגט פסול