מחנה חיים אבן העזר חלק ב קכה

ואמר כנסי שט"ח או מזוזה הר"ז כשר הלא דבר הוא שהניח מלכתוב בה' י' או מזוזה וצע"ג

ונלע"ד דבודאי דגט כריתות הוא חוב לאשה כנודע מחכז"ל גרושין דחוב הוא לה א"כ כשאמר הבעל לה כנסי שט"ח יש לפרש שטר שהוא חוב לה רק שלא פי' לה באר היטב שהוא גט א"כ כיון שאמר להעדים ראו גט שאני נותן לה ואמר לה כנסי שט"ח אשר ג"כ אפשר לפרש כאשר אמר להעדים אז אמרינן מה שלא אמר לה הר"ז גיטך הוא דנכלם ממנה ובחר לשון ערומים לאמור כנסי שט"ח והעדים מבינים שאומר לה כנסי שט"ח שלך כי הגט הוא שט"ח לה א"כ בוודאי יהי' הם עדים על הגרושין וסמכי' אלו הי' חוזר ממחשבתו ולא חפץ ליתן גט פטורין הי' מגלה להעדים שחוזר בו ולא יבינו מלשונם שט"ח היינו גרושין שהוא חוב לה ומדלא גילה להעדים אמרי' בודאי לא חזר ממחשבתו והאי דבחר לשון ערומים היינו שנכלם ממנה אבל אם אמר לה כנסי מזוזה אשר אין רמז בו שהוא נותן לה בתורת גרושין אז חיישי' שמא חזר מליתן לה גט פטורין ומה דלא גילה להעדים שחוזר מליתן גט להיות כריתות הוא יען דסמך הלא העדים ישמעו שנותן לה בתורת מזוזה ואיך לא יבינו שחזר מגרושין דאל"כ רק מפני הבושה לא רוצה לפרש לה הר"ז גיטך הי' לו לומר כנסי שט"ח וא"כ מדאמר מזוזה ירגישו העדים שלא שמעו לשון גרושין כלל ולא ידעו אם נתן בתורת כריתות ודוק

ובזה יש ליישב דברי ספרי אשר נתקשה עליו במ"ל פ"א ה' ט' שהספרי כ' וז"ל ונתן בידה ושלחה מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר כנסי שט"ח זה אינו גט עכ"ל ונתקשה המ"ל מאי ארי' דאמר לה כנסי שט"ח אפי' אם נתן סתם ולא אמר כנסי שט"ח ג"כ אינו גט בשלומא במתני' דידן שייך תי' הרשב"א דלרבותא דרבי נקט אפי' באומר כנסי שט"ח די באומר לה אח"כ הא גיטך ולא צריך ליטלה ממנה וליתן לה מחדש אבל בספרי דלא נזכר כלל מזה נשאר הקו' והוכיח מכאן לאשמעי' שאפי' בעסוקין מענין גרושין דהי' מהני נתינה בסתם אבל יען שאמר כנסו שט"ח לא הוה גט יעו"ש

ולפמ"ש רבותא אשמועי' אלו נתן סתם א"כ חסר שלא שמעו עדים שנותן לה בתורת גרושין אלא אפי' אמר כנסי שע"ח ועדים רואים שהוא גט א"כ יש לפרש שטר שהוא חוב לה אעפ"כ אינו גט כלל דבשלומא אם אמר מתחילה להם ראו גט שאני נותן לאשתי אז בודאי יבינו שהוא נותן שטר שהוא חוב לה ויש הוכחה אם חזר מגרושין הי' מגלה להם ומדלא גילה לא חזר ומה שלא גילה לה שהוא גט הוא שנכלם ממנה אבל אם גילה מקודם לעדים ואמר כנסי שט"ח אינו גט כיון דלא גילה דעתו מקודם לעדים שנותן בתורת גט ודוק

הנשמע מזה אפי' אם אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן ואח"כ אמר לה שנותן לה מזוזה אינו גט דבשלומא אם נתן לה בתורת שט"ח יבינו העדים שנותן שטר שהוא חוב לה אבל בתורת מזוזה לא ידעו העדים שנותן לה בתורת גרושין כלל ולא הוה נתינה לידה בתורת כריתות וכן אפי' אם אמר כנסי שט"ח ולא גילה לעדים מקודם לא מהני דאין כאן הוכחה דאם חוזר הי' מגלה לעדים דהא מעיקרא לא אמר לעדים שנותן לה גט והגם שראו שצוה לכתוב לה גט אין כאן עדות דנתן לה לגרושין ודוק וא"כ בנידן דידן שאמר לה שנותן לה קמיע לסגולת בנים היינו שנותן לה בתורת מזוזה לשמירה ולא הוה גט כלל והבן

(ב) בגיטין דף ע"ח בתוס' ד"ה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך כ' וז"ל ר"י הי' מצריך לנותן גט לאשתו לומר הי גיטיך וגם הרי את מותרת לכל אדם כדמשמע בהמגרש שהיו רגילים לומר גם כן והדין עכ"ל ולכאורה יפלא מה חידש הר"י כיון דאמרו במתני' אינו גט עד שיאמר לה הי גיטך וכי תימא דאשמועי' דאפי' אם נותן בסתם אעפ"כ הצריך לומר לה הא גיטך וכפי' המהרש"א שבעבור זה לא הקשה תוס' על המתני' מניזקין דף נ"ה מר"י בן גודגדא דשאני הכא דלא הודיע לעדים מתחילה אבל שם בניזקין מודיע לעדים מתחילה לכן אחר שהקדימו שר"י מצריך לנותן גט לאשתו לאמור הא גיטך אעפ"י שנותן בסתם הקשה תוס' הקו' יעו"ש א"כ שפיר חידשו התוס' בשם הר"י דאפי' בסתם צריך לומר הא גיטך זה אינו מספיק דלמה ציין התוס' על המתני' באמר לה כנסי שט"ח הי' לר"י לומר דבריו שם בגיטין דף נ"ה דר"י אמר דעכ"פ צריכין העדים או הבעל לומר לה אח"כ ולא להביא דברי ר"י על מתני' דהכא דאמר לה כנסי שט"ח אז צריך שיאמר הא גיטך וצע"ג

ונלע"ד דדבר גדול רמזו בעלי תוס' בזה והוא דיש הבדל בין אם נותן לה הגט בסתם ולא אמר מתחילה ראו גט זה שאני נותן לאשתי ובין אם אמר מתחילה להעדים ראו גט שאני נותן לאשתי ואבאר בעזה"י דבאומר מתחילה להעדים ראו גט שאני נותן לאשתי אז הוה הדין שהעדים צריכין להודיע לה שהוא מגורשת שלא תהי' משלחת וחוזרת אבל אין צריכין להודיע שהשט"ח שקבלה מיד בעלה הוא הי' גט שלה אלא די שיאמרו לה אנו ב' סהדי שאת מגורשת מבעלך (ועל פי שנים עדים יקום דבר) וממילא אם האשה תתן ללבה אימתי גרשני בעלי ע"כ שט"ח זה שנתן לי בעלי הי' גט פטורין שלי אבל אם לא אמר מתחילה להעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי ונותן לה הגט בסתם לפני עדים בלי דיבור כלל אז הדין הגם שיש כח לבעל לגרש אשתו בעכ"ח אבל עכ"פ צריך לומר לה הא גיטך והרי את מותרת לכל אדם למען תדע ששט"ח שנתן בעלה בידה הוא גט ובו מותרת לכל אדם שהוא ספר כריתות שכורת בו בינה לבינה אבל לא מהני מה שיאמר הבעל דעי שאת גרושה הרי את מגורשת לא מהני דמאין ידעה שהיא מגורשת שלא תהי' חוזרת אליו הלא הבעל לא דיבר בפיו שהוא כורת אותה ממנו בשלומא אם אמר מתחילה לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי א"כ דיבר עכ"פ לפני העדים שכורת האישות בגט זה שהוא נותן לה והעדים יגידו לה עדות שהיא גרושה אבל אם לא דיבר להעדים מתחילה שהוא נותן גט זה לאשתו רק הזמינם לשמוע מה הוא אומר לאשתו ושמעו שאמר כנסי שט"ח הגם שראו שהוא נותן גט עכ"פ לא דיבר הבעל כריתות בפיו ולא מהני אלא א"כ שיאמר לה אח"כ הא גיטך והרי את מותרת לכל אדם אז שמעה האשה מפי הבעל כריתות שהיא מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם שלא תהי' חוזרת אליו עוד אבל אם אמר לה הבעל דעי שאת מגורשת כאלו הוא מעיד עלי' שהיא מגורשת מכבר לא מהני אלא צריך לומר לה לשון אשר מורה על פעולת הגרושין ודוק

וזה שרמזו התוס' הר"י הי' מצריך לנותן גט לאשתו לומר הי גיטך וגם הרי את מותרת לכל אדם אבל לא שיתן הגט בידה ולומר לה הרי את מגורשת אלא צריך שיאמר לה לשון כריתות הנכתב בגט למען תדע שהיא מגורשת ולא תהי'