מחנה חיים אבן העזר חלק ב קכד

ונלע"ד ליישב דלכאורה י"ל מאי קו' שמא לקחן האי תגר ממין ומשומד או חש"ו נימא כאן נמצא וכאן הי' וע"כ הוא כתבן והוא בר קשירה ובר כתיבה ומהכ"ת ניחוש לכתבן איש אחר אשר אינו בר קשירה ובר כתיבה וכ"ת דהאי תגר אומר שלקחן נימא פה שאסור הוא פה שהתיר שאומר שלקחן מסופר ישראל כשר במגו דאומר דהוא כתבן ונאמן

אמנם אי תפילין צריכין עיבוד וכתיבה לשמן ולא מהני אפי' אם הוא כתבן דדלמא לקח קלפים שאינם מעובדים לשמן וגם כ' שלא לשמן דהא התגר אינו מוחזק לנו לסופר נאמן וא"כ אי אפי' אמרי' כאן נמצא וכאן הי' ג"כ יש ספק אי התפילין כשרין וצריכין עכ"פ לברר לשאול את פיו אם בקי בדיני עיבוד וכתיבה לשמה דהא הי' לעור חזקת חולין ולא שתהי' מקודשת בעיבוד לשם תפילין להיות כלי קדושה ואם הוא יאמר לנו שאינו בקי רק לקחן מאיש אחר א"כ ק' דלמא לקחן ממין ומשומד או מחש"ו דהא ע"כ אף שכאן נמצא ביד התגר כאן לא הי' מתחלתם דהוא אינו יודע מעיבוד וכתיבה לשמן אבל אי לא צריך עיבוד וכתיבה לשמן א"כ כיון דחזי' דתפילין נכתבי' כהוגן א"כ ליכא דבר להתעורר לבדוק אותו מאי תאמר הא העור היתה פ"א בחזקת שלא מעובדת הא חזי' דהיא מעובדת ואי שהי"ל חזקה שאינה מקודשת לתפילין הא לא צריכין עיבוד לשמה וא"כ נוכן לומר כאן נמצ' וכאן הי' ולא חיישי' כלל שמא כתבן חש"ו שאינם בני קשירה דהא נמצאו ביד בר קשירה וכ"נ וכאן הי' והם כשרים בלי בירור ואפי' מגלה לנו שלא יוכל לכתוב תפילין בעצמו רק לקחן מאיש יודע לכתוב נאמן במגו דפה שאסר הוא הפה שהתיר ודוק דברי הדש"ת

ואיידי דאיירי אעתיק דברי מחידושי ירושלמי פ"ק דתרומו' וז"ל ריב"א ר"ח בשם ר"י חלוקי' על השונה הזה מהו כדין אתאי דר"י דתרומות כר' ישמעאל בנו של ריב"ב דקדושין ודר"י דגיטין כרבנן דקדושין דתני' חשו"ק שקידשו אין קדושיהן קדושין ר"י בנו שריב"ב אומר בינן לבין עצמן אין קדושיהן קדושין בינן לבין אחרים קדושיהן קדושין עכ"ל ולכאורה יפלא בינן לבין עצמן אפי' בגדולים ופקחים לא מצינו דקדושין צריך עדות ולמה נקט חשו"ק

ונלע"ד לבאר בעז"ה בגדולים ופקחים אם רואים קדושי כסף או קדושי שטר וביאה אפי' המקדש ומקדשת לא קראו אותם להיות עדים על קנין קידושין רק המה ראו מעשה קידושין מהני ולא עוד אפי' התרו העדים בהם שלא וקדשו זא"ז כי הם אינם חפצים להיות עדים בדבר אעפ"כ כיון שראו המעשה קידושין אשר עשו עם האשה ראיות העדים פעלו הקידושין אבל חשו"ק אשר אין להם דעת שלימה רק עם גדולים עומדים ע"ג ומכוונים להשלים עמהם להסתכל עליהם לעשות המעשה על אופן הנאות והטוב כדין וכד אז מהני מחשבת העדים על מעשה חשו"ק אבל אם החשו"ק אינם מסתכלין על העומדים שם שיהי' עושין מעשה על דעת הגדולים והפקחים רק עושים לעצמם מה שלבם חפץ אז אין דעת חשו"ק שלם להיות מהני מעשיהם דהא אין לעצמם דעת שלם וזה אמרו בירושלמי שריב"ב מחלק אם החשו"ק עסקו להם בקידושין כאות נפשם אעפ"י שאחרים רואים מעשיהם אין הקידושין קידושין אבל בינם לבין אחרים שלקחו עדים גדולים ופקחים להשלים על ידן תכליתם אז קדושיהם קידושין ודוק וראיתי לבית מאיר בסי' קכ"א שמביא דברי ירושלמי ופלא שלא עמד בזה כי הוא נ"מ גדול לדינא לענין דין שדן הנב"י בספר אור ישר שהביא שם ודוק היטב. סימן לה רב שלומים ורב ברכות יעטה מורה להרבני המופלג העוסק בתהלוכות ההורי' ומורים בשבילי הפוסקים ה"ה כמה"ו ר' אלכסנדר קנאפלער נ"י בק"ק קאלאב

ימים רבים עברו אשר צפיתי לקבל דבר מפורש על עשרה דברים אשר דרשתי שיחקור לדעת גופא דעובדא היכי הוה במעשה הלז אשר בעל הביא קמיע לאשתו שתלד בנים ואח"כ כאשר הראתה הקמיע הוגד לה שזה הוא ספר כריתות לה וברח ולא נודע עקבותיו והיא ישבה גלמודה וכעת קבלתי מכתבו שמבקש לדעת דעתי בלי דרישות הנ"ל אגלה כי כפי ראות עיני היא אשת איש גמורה ומה שחקרתי אז אשלח לו

שאלה מעשה באשה אחת שבעלה דר עמה שני שנים ולא נפקדה בבנים ואמר בעלה שהיא אינה ראוי' להזדקק לו והולכה האשה עם בעלה ביחד לעיר פעסט לשמוע דעת הרופאים המומחים והיא נבדקה שם עפ"י ציוות הרופאים ואמרו היא בת בנים כדרך כל הנשים בעולם ואין שום השתנות בגופה ובחזרתם לביתם אמר לה הבעל שרוצה לגרשה והשיבה לו שאינה מרוצית לגרושין בשום אופן והלך הבעל שלא מדעתה לסופר וכתב לה גט והזמין לו עדים והלך עם העדים אל אשתו והעדים אשר הזמין לגט זה הכתיבה והחתימה הי' בפניהם אבל להאשה אמר לה בעלה שהביא לה קמיע מרב פועל ישועות אחד ואתמחי קמיע זו מרב פועל לאשה אשר היא חשוכי בנים עפ"י קמיע זו יהי' לה בנים וקבלה האשה בידה את הגט בפני העדים בסגולת הקמיע ולא בתורת גט ואחר איזה רגעים הראה האשה לשאר אנשים את הקמיע אשר בעלה הביא לה לסגולת בנים ואמרו לה האנשים שהוא גט ולא קמיע וזרקה האשה הגט מידה ויהי כראות בעלה שזרקה הגט מידה תיכף הלך הבעל ממנה נעלם מעין כל והאשה נשארת גלמודה מבעלה מה דינה של אשה זאת אם מותרת להנשא לאיש אחר ע"י גט זה שקיבלה עכ"ה

תשובה הדבר קשה מאוד כי לא ידעתי תרופה לעגונא העלובה הזאת מכמה פנים היא בחזקת א"א רק לא מספיק הזמן לבאר כל חמירא דאיכא בזה רק אדבר בשורש אחד מלבד דלא הי' ישיבת ב"ד בנתינת גט זה עיין בנב"י ובחת"ס ז"ל ומלבד שגירש בעכ"ח של האשה ועבר על חדר"ג עיין באחרונים לא אדבר מכל זה מאומה כי יסוד גדול שהיא אינה מגורשת מן התורה כאשר אבאר בעזה"י

הנה הגט בטל משני טעמים יען שאמר שנותן לה קמיע להוליד בנים ועוד דלא גילה דעתו מקודם לאמור ראו גט שאני נותן לאשתי ואבאר בקיצור דעתי בעזה"י

הרמב"ם פ"א מה' גרושין ה"י כ' וז"ל אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הר"ז כשר שהרי הודיע לעדים שנתנו בתורת גרושין וזה שאמר לה שט"ח מפני שנכלם ממנה עכ"ל ולכאורה יפלא בה' ט' כ' וז"ל אבל אם נתנו לה בתורת שהוא שט"ח או מזוזה וכו' אינו גט עכ"ל וא"כ למה שבק בה' י' תיבת מזוזה והי' לו לכתוב אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר