מחנה חיים אבן העזר חלק ב קכא

הכתוב מצות יתירות א"כ הכל רק סגולת הנפש כפי מה שראו עיניו של הקב"ה כפי ערכם ליתן להם מצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם

וראה ראינו בתוה"ק יש מצות אשר הם רק אם חפץ אדם בהם יעשה אותם ואם לא יחפוץ יניח אותם מלעשותם למשל מצות ציצית אם לא יחפוץ לא ילבש בגד של ד' כנפות ולא יקיים מצות ציצית כל ימיו או לא יקנה לו קרקע ולא יעלה לרגל כל ימיו עיין פסחים דף ג' או יכניס תבואתו דרך גגות וקרפי' ולא יתחייב במעשרות עיין ברכות פ"א רק הוא דרך חסידים הראשונים שעשו פעולות להכניס עצמם בחיוב כדי לזכות למצות הרבה ועיין פלתי סי' ס"א לזבוח זבח ליתן מתנות כהונה כי רוב מצות אשר יעשה האדם הוא סם חיים לנשמות טהורות

וכן הי' באפשרות שהקב"ה הי' נותן התורה כל תרי"ג מצות רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת להגלות ולהודע במה יזכה האדם נפשו ואם יחפוץ להיות מהקרובים אל ד' ויקדש בם ואם יניח אותם ולא יחפוץ בברכה לא יענש עליהם לא על עבירה ולא על עזיבת המצות רק הקב"ה לא עשה כן רק הטיל על ישראל עול גדול כחז"ל מצות לאו להנות נתנו ופי' רש"י ר"ה דף כ"ט וז"ל אלא לעול על צוארנו עכ"ל שיהי' מוכרח לקיים מ"ע ואם לא יחפוץ לעשותם ויאמר לולב שאינו נוטל סוכה שאינו עושה תפילין שאינו מניח כופין אותו עד שתצא נפשו ואם כבר עבר זמן קיום עשה ענש יענש בידי שמים וכן בעבירות הל"ת אם עבר העבירה יענש או בקרבן על שוגג או מלקות או מיתה אם עבר במזיד זה הוא העול על בנ"י שנעשה מחוייב בדבר שמוכרח לעשות המצות ומוכרח למנוע עצמו מן העבירות ואפי' המצות דרשות כגון ציצית ענש יענש בעידן ריתחא כחז"ל כנודע

אך כ"ז בישראל גדול ופקח עליהם הטיל הקב"ה העול הגדול להיות מוכרח לעשות מצות ויהי' מוכרח למנוע עצמו מעבירות ואם לא ענוש יענש או בידי אדם או בי"ש כמבואר אבל לחש"ו אשר זרע קודש מחצבתם איש מהם לא נעדר מבית ישראל וניתן להם תרי"ג מצות בכלל ובפרט כי המצות הם סגולת נפש מישראל ועבירות הם תועבות לנפש מישראל ויש לחש"ו ג"כ תכלית התרי"ג מצות רק יען כי חש"ו אינם בשלימות השכל והדעת לא נתן הקב"ה עליהם העול להיות מחוייבים לעשות אותם בע"כ רק הם לפניהם רשות אם ימנעו עצמן מעבירות ויקיימו המצות יש להם שכר טוב בעמלם אבל לא יענשו לא מב"ד ולא בי"ש אם לא ימנעו עצמם מעבירות וגם אם לא יקיימו המצות כי התרי"ג המצות רשות הוא אצלם ודוק

תמצית הדברים שחש"ו כל זרע בית ישראל הם זכו בזכות תרי"ג מצות ויש להם שכר בקיום המ"ע וגם שכר אם נזהרין מהל"ת שלא לעשות תועבות אשר מטמא נפשותם מפעולת אשר מזיק לנשמת ישראל בקדושתו ולנפש כהן בקדושתו אבל אין התרי"ג מצות עול על צוארם לכפות אותם במלקות עם עברו הל"ת או להכות אותם כדי לקיים העשה כי אצלם הוי התרי"ג מצות רשות וכמו שהנשים אינן מחוייבים במ"ע שהז"ג אבל בכ"ז אם מקיימים מ"ע הנ"ל מקבלים שכר על התקרבות במצות ד' ודוק

וכ"ז אם אנו חוקרים אם חש"ו שוו לבהמות וחיות הארץ אשר אין עליהם שום סגולת הנפש לא ממ"ע או אזהרת הל"ת מן דברים המתועבים אז אמרי' כי חש"ו הם ממקור ישראל גם עליהם נאמר אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם והמצות קו"ע הם סם חיים לנפשם בעוה"ב להיות צרורה בצרור החיים וכל העבירות הל"ת הם סם מות לנפשות חש"ו וא"כ החש"ו הם בר מצות ובר ל"ת ודוק

אמנם אם אנו חוקרים אם יוכל להיות שליח במצות להוציא אחרים י"ח כגון אם יתפלל לפני העמוד והצבור שומעים אם יוצאים בתפלתו אם לא או אם תוקע בשופר ומתכוון להשמיע שיצאו אחרים אז אמרי' דאחרים אינם יוצאי' ע"י יען דהוא אינו מחוייב בדבר דאצל החש"ו הוי קיום מ"ע רשות ואצל גדולים הפקחים הוי הקיום מ"ע חיוב ואין האיש אשר אינו מחוייב בדבר שאצלו הויין המ"ע רשות יכול להוציא אנשים אשר אצלם הוי קיום מ"ע חיוב שמוטל על צוארם לקיים מ"ע הנ"ל

ובזה יובן דברי רבינו הקדוש במתני' בר"ה חש"ו אין מוציאין רבים י"ח זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא רבים י"ח רמז בזה הגם דחש"ו המה בני מצות דגם להם ניתן המצות ויש להם שכר טוב בעמלם בכ"ז עכ"פ אינם מחוייבים דלא הוטל עליהם לעול שמוכרחים לקיים המצות ומי שאינו מחוייב בדבר רק הוא רשות אינו יכול להוציא רבים י"ח כי הם מחוייבים והחש"ו אינם מחוייבים והבן זה

וראה בלשון הרמב"ם פ"א דברכות ה' י"א וז"ל הי' המברך חייב מד"ס והעונה חייב מד"ת לא יצא י"ח עד שיענה או עד שישמע ממי שהוא חייב מה"ת כמוהו עכ"ל ועיין בכ"מ שם ותיבת כמוהו הוא כשפת יתר דהרי די אם אמר שהוא מחוייב מה"ת מהו כמוהו והוא פלא אלא רמז שצריך לשמוע מפי שהוא מחוייב מה"ת כמוהו כמו שעליו המצות בעול שמוכרח לעשות אותם

וגם בה' שופר פ"ב ה"ב כ' וז"ל כל מי שאינו חייב בדבר אינו מוציא את החייב י"ח לפיכך אשה או קטן שתקעו בשופר השומע מהן לא יצא עכ"ל הרי שהשוה קטן וה"ה חרש או שוטה שאינו מוציא רבים דומי' דאשה שמצות רשות אצלם ולא חיוב

ונכון בעיני מה שדקדקתי במקו"א למה נקט רבינו הקדוש כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא רבים י"ח ולא נקט מי שאינו מצווה על הדבר ולפמ"ש רמז דחש"ו הם ג"כ מצווים בדבר מפי הגבורה לעשות המצות ולמנוע מעבירות רק לא הוטל הדבר לעול על צוארם ועל גדולים פקחים יש חיוב מן תרי"ג מצות ורמז רבינו מי שאינו מחוייב בדבר אף שמצוה בדבר אין מוציא רבים המחוייבים בדבר בתורת עול ודוק

ולדעתי יובן לי בזה דברי רש"י בחגיגה דף ג' ע"ב בד"ה איזה שוטה שכ' וז"ל איזה שוטה דאמר בכ"מ שפטור מן המצות ומן העונש עכ"ל ונפלאת בעיני שכ' רש"י שפטור מן המצות דהוי המשמעות שאין עליו חיוב לעשות מצות ה"ה הו"ל לפרש שפטור מן העבירות שאין עליו אזהרה שלא לעשות עבירות והי' לרש"י לפרש שפטור מן המצות ומן עבירות אבל מה שפי' ופטור מן העונש משמע אם עבר עבירה אין עונשין אותו אבל עכ"פ מונעין אותו מעבירה א"כ אינו דומה לפטור מן המצות דמשמע דלא מבקשים אותו לעשות המצות וצע"ג

ולפמ"ש נכון מאוד דחש"ו הם מזרע ישראל זרע קדש המה עכ"פ בר עבירות ובר מצות כי היא סגולת נפשם למנוע מעבירות אשר מטמאים את הנפש וגם מתקרב אל ד' בהמצות אשר יעשה אותן האדם וחי בהם וע"כ ראוי למנוע