מחנה חיים אבן העזר חלק ב קכ

ונסתפקתי אם הם באמת בסוג ישראלים עכ"פ שגם הם בני ישראל אשר עליהם דבר ד' לקדשם בתרי"ג מצות כי הם זרע האבות אשר נתקדשו בהר סיני לעם סגולה ועבדי ד' רק ע"י שאין שכלם שלם כי חרש שוטה וקטן אין להם דעת שלמה המה כאנוסים שלא יכלו לעשות מצוה כדת וגם לא יענשו אם עוברים עבירה ואין משלמים אם הזיקו כי אונס רחמנא פטרי' ואין לך אונס גדול מזה מי שאין דעתו שלם הוא אונס בכל אשר הוא עושה או נימא בהיפוך דהקב"ה אשר נתן התורה לא דבר רק עם בני דעת שלמה עליהם צוה מ"ע ועליהם הזהיר ממצות ל"ת אבל לחסרי דעת לא הטיל כלל מתרי"ג מצות כי המה חיות בצורת אדם אבל אינם באמת בני אדם כי מה יתרון לאדם מן הבהמה רק שלימות השכל והדעת וחרש ושוטה וקטן אין שכלם שלם ולא נצטוו מפי הקב"ה מאומה ונ"מ אם שוטית אשת ישראל זנתה ומת בעלה אם מותרת לכהן אם נאמר דגם שוטית בכלל תרי"ג מצות רק מזיד שלה נחשב לאונס אבל עכ"פ נעבדה בה עבירה באונס ואשת ישראל שנאנסה אם מת בעלה נאסרה לכהונה אבל אם נאמר דתרי"ג מצות לא נאמרו אלא למי שהשכל שלם א"כ שוטית שזנתה לא נעשה בה עבירה כלל א"כ אם מת בעלה מותרת לכהן או אשת כהן שוטית שזנתה ונשתפה אז מותרת לבעלה דלא נקרא אחרי אשר הוטמאה וצע"ג

ונלע"ד לחקור דלענין הל"ת היינו לענין פעולת עבירות נכנסו גם חרש שוטה וקטן כמו ישראל גדול בן דעת רק אם יעברו לא יענשו דמזיד שלהם נחשב כשוגג או כאונס ואונס רחמנא פטרי' אבל לענין מ"ע לא הוי עליהם חיוב כלל כי ד' לא הטיל המצות שיעשה אותם חרש שוטה וקטן ואבאר הדבר בעזה"י

הלא מלבד שהשכל גוזר כי זרע יעבדנו שגם הקטן הוא בכלל נפש מישראל שלא יתגאל בכל תועבת ד' מפורש יוצא בגמ' סנהדרין דף נ"ה ע"ב דאם בת ישראל מג' שנים ולמעלה שקבל אביה קידושין בעדה זנתה עם בהמה הגם שהיא פטורה הבהמה נסקלת ופריך הגמ' אי בעינן קלון וגם תקלה מאי תקלה איכא כאן ומשני הגמ' כיון דמזידה היא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עלה עלה דידה חס אבהמה לא חס וכ' רש"י בד"ה תקלה ליכא וז"ל דלאו בת עונשין היא והרי היא בכלל שוגג עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דמזיד שלה הוי רק בכלל שוגג והגמ' משני דנחשבת כמזיד רק הקב"ה חס עלה וויתר נגדה העונש אבל עכ"פ נראה ונגלה דגם קטנה בכלל אזהרת הלאו שלא תעבור עבירת זנות וכן משני הגמ' שם דבהמה נסקלת אם בעל אותה בן ט' שנים כיון דמזיד הוא תקלה הוא רק התורה חם עליו וא"כ מהא דקטן וקטנה נכנסו בכלל איסור הלאוין נדע דגם שוטה וחרש נכנסו בכלל אזהרת הל"ת דאל"כ בגמ' שבת בריש פ' מי שהחשיך חקרו מי שהחשיך עליו ובידו כיס מעות ואצלו חרש שוטה וקטן למי יתן כיסו ואמרו שוטה וקטן יתן לשוטה דקטן אתי לכלל דעת ולא אמרו יען דקטן הוא עכ"פ בכלל האזהרה ושוטה אינו בכלל אזהרה אלא פשיטא דגם שוטה בכלל אזהרת שמירה רק אם עבר אין עליו עונש כמו הקטן שהוא כלל אזהרת שבת ואם עבר לא יענש ובחרו ליתן לשוטה דקטן בוודאי יבוא לכלל דעת וכן שוטה וחרש יתן לשוטה דיש לחרש עכ"פ מקצת דעת וחרש וקטן שוה עיין ברמב"ם בפ"כ דשבת א"כ ברור דגם על חרש שוטה וקטן ניתן הל"ת אזהרת איסור רק אם עברו לא יענשו דהמה שוגגים ובעבור כן אין נותנין לקטן או לחרש ושוטה נבילות בידים עיין בהרה"מ פ"כ שאסור ליתן להם הכיס בשבת דהוי כנותן להם בידים נבילות ועיין מג"א סי' רס"ו יען דמכשילם לעשות דבר האסור להם כמו שאין רשאין ליתן לישראל מכשול שיעשה איסור בשוגג וכן מבואר בדגול מרבבה יו"ד סי' קנ"א שמזיד קטן שוגג הוא ודומה לישראל גדול שוגג לענין מצווין להפרישו אבל לישראל גדול אין מצווין להפרישו ודוק

ובזה יומתק להבין דברי טור או"ח סי' רס"ו דכ' אם יש עמו חמור יתן לחמור ולא יתן לחרש שוטה וקטן וסיים וז"ל כיון שהם אדם כמותו עכ"ל והרמב"ם כ' בפ"כ דשבת וז"ל ואינו נותנו לא' מאלו מפני שהן אדם מישראל עכ"ל ולמה שינה הטור וכ' כיון שהם אדם כמותו וצע"ג אך גילה בזה שלא נימא שכל מעלתם הוא מפני שהם עכ"פ זרע ישראל וטובים מהחמור אבל גם הם אינם נזהרים בעבירות קמ"ל מפני שהם אדם כמותו עכ"ל מה הוא נזהר בעבירות שבת אף חש"ו נזהרין מחילול שבת רק עונש אין להם כי מזיד שלהם שוגג הוא ודוק

וגם ראי' דחש"ו בכלל אזהרת כל ל"ת שבתורה דאם הם לא נזהרו בכל הל"ת א"כ תהי' שחיטתם כשחיטת נכרי שהוא נבילה דכתיב וזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה אכול משחיטתו עיין ברא"ש פ"ק דחולין וה"ה אי חש"ו אינם מוזהרין מלאכול נבילות א"כ שחיטתם יהי' נבילה ומדמצינו דשחיטתם כשרה אם אחרים רואים שלא קלקלו בשחיטתן מוכח דנזהרו בלאו דנבילות והויין בני זביחה ודוק

וכן נ"ל ראי' מדברי הרמב"ם בפ"ד מה' מלכים ה' ב' וז"ל ולעולם אין עונשין מהם לא קטן ולא חרש ולא שוטה לפי שאינן בני מצות עכ"ל ולא כתב לפי שלא נצטוו אלא אפי' בבני נח אמרי' שנצטוו בכל ז' מצות שלהן שלא לעבוד ע"ז וכדומה שהם עבירות ב"נ ואזהרתן זו היא מיתתן עיין סנהדרין בגמ' [נ"ח ע"ב] וברמב"ם שם רק לגדול ופקח עונשין אבל חש"ו אין עונשין אותן אם עברו אבל הם בכלל הציווי שאסור להם לעשות אותן עבירות רק לא יענשו אם עברו ודוק

אמנם בענין רמ"ח מצות שהם בקום ועשה אשר הדין אם אומר אדם מישראל לולב שאינו נוטל תפילין שאינו מניח סוכה שאינו עושה שכופין אותו לעשות המצות ומכין אותו עד שתצא נפשו עיין כתובות דף פ"ו ועיין תו' נזיר דף כ"א והיינו כפיי' לעשות המצוה אבל אם עבר זמן היום המצוה אין לוקין אותו דאין עונשין על ביטול מ"ע והוא ההיפוך מן העבירות היינו ל"ת דשם אין לוקין קודם העבירה רק אחר העבירה לוקין אותו מלקות ל"ט ועיין סנהדרין דף ע"ג הרוצה לחלל שבת אין מצילין אותו בנפשו ועיין בספרי מ"ח ח"ב על או"ח סי' כ"א

וא"כ י"ל כשם שאין עונשין לחש"ו אם עבר עבירה לא עונש מלקות ולא עונש מיתה ה"ה אין כופין לחש"ו שיקיימו המצות בקום ועשה דג"ז בכלל עונש ללקות אותו על שלא חפץ לקיים מצות הבורא ואין חש"ו בר עונשין ודוק

ואסברא טעמא דמלתא דזה כלל גדול בתורה דפקודת ד' שלא לעשות עבירה וגם מצות ד' לעשות מצות הם סגולת הנפש ומאור הנשמה להגיע לתכלית אשר הכין ד' וע"כ ראינו שקב"ה נתן לב"נ ז' מצות ולבני ישראל מצות הרבה ולכהנים ריבוי במצות כחז"ל שאני כהנים שריבוי בהן