מחנה חיים אבן העזר חלק ב יב

להבין דברי חכמים וחידותם נחזה בפתשגן הדברים האלה המנהיג הדור הוא נבחר מאת העם להיות צופה עליהם להראות להם את הדרך אשר ילכון בה ואת המעשה אשר יעשון לצאת ידי חובתם נגד אלקים ואדם להביאם אל שלימות הנפש א"כ איפו המנהיג הוא "שליח צבור" מנהיג לפי הדור ודור לפי המנהיג כי הוא שלוחם לכל דבר שבקדושה והוא יקח את הכום בידו לברך את העם בשם ד' פעם יהי' "כוס של קידוש" שרוצה לקדש את העם במעשה פרישות והזהרות להיות קדושים לפני אלקים כחכז"ל "ישלח עזרך מקודש מקדושת מעשים שבך" פעם כוס של הבדלה בידו שמזהיר את העם שיבדילו עצמן מן כל דבר המטמא את הנפש ומתעב את הנשמה שיבדילו בין טמא לטהור ובין קודש לחול ופעם זכור ושמור בדיבור אחד נאמר מפיו שיזכירם להוסיף מחול על הקודש שיעשו משמרת למשמרת לקיים המצות אשר יעשה אותם אדם וחי בהם ויזהירם לגדור גדר על גדר למען לא יהרסו לפעול עבירות ותועבות הן כל אלה מפעלות מנהיג שהוא שליח צבור במקהלות ישראל ובאשר פעלו שם יפחד פחד שירא לנפשו אנא אני בא לדבר ולקרוא בשם ד' הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי פן יחשדוני השומעים שאין אני שוחר טוב להם אלא אבקש להשתרר עליהם ולהכביד עליהם עול מלכות שמים על כן החכם עיניו בראשו הוא השליח צבור המנהיג קורא ושואל "סברי מרנן" מה אתם חושבים וסוברים עלי את תכליתי באשר אני דובר עליכם אם להמית את גופכם או לחיות את נפשכם "ואומר הקהל לחיים" חלילה לנו לחטוא בד' ולך לחשוב מחשבת פיגול שאתה חפצת להמית אותנו לצער את גופינו שלא להנות מחמדת עולם הזה נהפוך הוא ידענו גם ידענו כי באת להחיותינו וליתן לנו שם ושארית בעוה"ב ומסיימים "לחיים יהי' הכוס" שחפץ ד' יצליח בידך

רבה פ' ויקרא וז"ל ויקרא אל משה נקראו נביאים מלאכים הה"ד וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וכי מלאך ד' הי' הלא משה הי' ולמה קורא אותו מלאך אלא מכאן שהנביאים בקראו מלאכים וכו' אר"י מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים הה"ד ויאמר חגי מלאך ד' במלאכות ד' הא עכ"ח אתה שמוע שמבית אב שלהן נקראו נביאים מלאכים עכ"ל

כלל גדול שלוחו של אדם כמותו כפי גדולת המשלח וחשיבותו יובחר באיש אדם יקר וחשוב להיות כמותו ואם המצא תמצא שידבר המלך עם איש פחות אשר עומד לפניו לדבר בשם איש אשר יש לו לצעוק אל המלך הוא יען שהנבחר הוא שליח מאיש הדומה לו אבל אם יש למלך דבר לצות אל העם ולדבר בשמו לא יבחר באדם מועט ושפל שידבר בשמו להיות כמותו ישים דברו באיש יקר ונכבד להיות השליח האין כפי המשלח ואם כן נוכל לומר שהנביאים בקראים מלאכים שהמלאך הוא שליח יען שבני ישראל שלחו שיבקשו על ידו דבר מעם ד' ומצדם הנביא נקרא מלאך להביא להם אשר דיבר ד' לטובתם אבל אם הקב"ה יבקש לצות דבר לבני ישראל ויבחר בשליח לדבר בשמו לא נאה ולא יאה לבחור בבן אדם שהוא עפר מאדמה רק יבחר מן המלאכים העומדים לפניו שהמה רוח ואש בעלי שש כנפים גופים מאירים כשמש להיות נראה בשליח מי המשלחו כן שכל אדם יגיד לו אם הקב"ה חפץ לבשר בשורה טובה הי' ראוי שיבוא מלאך מן השמים לדבר בשם ד' ובאמת הי' השליח בשר ודם כמבואר שם במדרש וז"ל "ודכוותי' ויען מלאך ד' מן הגלגל אל הבוכים וכי מלאך הי' הלא פנחס הי' ולמה קראו אותו מלאך אלא א"ר סימן פנחס בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו הי' פניו בוערות כלפידים ורבנן אמרו אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו הנה איש אלקים בא אלי ומראהו כמראה מלאך אלקים כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך" רמזו בזה דבר נפלא שבגלגל אל הבוכים בא בשר ודם זה פנחס בשליחות מן הקב"ה יען שהנביאים בישראל הי' קדושי עליון המה בעצמן מהלכים בין העומדים במרום המה קרובים אל ד' עד שמראה פניהם מזהיר כזוהר הרקיע וכעצם השמים לטוהר עד שאשת מנוח האמינה על מלאך מן השמים שהוא רק בשר ודם נביא לד' כי שניהם במשקל אחד על כן בוחר ד' בנביאים להיות כמלאכים לפניו וזה השמיע ר"י במאמר הלז שלא נאמין שהנביאים נקראו מלאכים יען שהמה שלוחינו בינינו למקום "מבית אב שלהן נקראו נביאים מלאכים" שגם הקב"ה שנקרא אב לנו "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך" בוחר אותם לשליח ג"כ נקראו מלאכים דהא בחגי כתיב "ויאמר חגי מלאך ד' במלאכות ד'" הגם שבא במלאכות ד' בשליחות ד' ג"כ נקרא חגי מלאך כי הוא לא בא להביא בשורה שנתמלא משאלות בני ישראל רק בא ובפיו בשורה לאמור "אני אתכם נאום ד'" הבאת שלום לכבד אותם כמו וכבוד ד' מלא את המשכן" עיין רמב"ן פ' וירא "הא עכ"ח אתה למד שמבית אב שלהן נקרא הנביאים מלאכים" שספונים וחשובים נביאי ישראל כמלאכים בשמים שד' יבחר שלוחיו מהם והבן

ילקוט פ' צו על פסוק זה קרבן אהרן וז"ל חביב קרבן נשיאים לפני הקב"ה כשירה שאמרו ישראל לפניו על הים בשירה כתיב זה אלי ואנוהו וכאן כתיב זה קרבן נחשון עכ"ל

נעמו אמרותיהם השמיע לנו בקוצר אמרים אשר דיבר שמואל הנביא "הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים" הודיע הנביא שלא יחפץ ד' ברבבות נחלי שמן ולא ירצו לפניו החלב והדם אשר יוקרב על המזבח לכפר עי עבירות אשר אשם הנפש האדם לד' כי תכלית אותן קרבנות הוא דק שילמד אדם דעת ומוסר השכל הגם שהיושר הי' "נפש החוטאת תמות" ויוקטר חלבו ודמו על המזבח לכפר על חטאו ופשעו אבל אחרי שאדם חטא ונדמה כבהמה אשר אין מכיר את קונה גם לו אין מותר מן הבהמה "אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו" פי' אחי הרב זוסמן נ"י בילקוטו אם אדם לא ילין ביקרו להיות מושל על כל תאות בשריות וחמדת תענוגי עולם "נמשל" תחת להיות מושל בעשה במשל שתאותיו מושלים עליו "כבהמות נדמו" בבי אדם כאלו נדמו כבהמות דפח"ח וע"כ היטיב ד' עם החוטא שיוכל להביא תמורתו בהמה לקרבן כי גם הוא בהמה בצורת אדם וממילא נדע "שמוע" להטות אוזן ולמלאות רצון הקב"ה "מזבח טוב" זה הטוב אשר ילמד אדם מזבח "להקשיב" שיטה אדם לבבו לכל אשר יחפץ ד' זה הנלמד "מחלב אילים" והבן וזה בקרבנות על החטאים אבל אם הנשיאים מביאים קרבנם בלי הוקדם להם עבירות וגם לו יהי' שהנשיאים מביאים קרבנות על חטאים אמרו חכז"ל כתיב "אשר נשיא יחטא אשרי לדור שהנשיא מודה על חטאיו ומביא קרבן" א"כ קרבן שלהם חשוב וחביב להקב"ה ושמח בו כעל השירה ששררו בים דכתיב "זה אלי ואנוהו' שהכירו בני ישראל וקיבלו על עצמן להתנאות לפניו במצות להרבות כבוד ד' כך מקובל קרבן נשיאים שהוא