מחנה חיים אבן העזר חלק ב קיח

סימן לג ירבה ד' כבוד התורה ולומדי' בכלל ובפרט להרבני העוסק בחקי חורב ובפלפול ראשונים ואחרונים ובפוסקים כמהו' ר' חיים שאול אייזענשטאדטער נ"י בקירכדרויף יע"א. מכתבו קבלתי בעת שאני מוטרד בדבר הלכה לדינא רק באשר מודיע שלמד לפני מסכת קדושין על כן זריזין מקדימין לתלמיד ואשיב לו על מה שהקשה על אדמ"ו חת"ס ז"ל ואשר מביא ראי' למ"ש במ"ח ח"ר וישר כחו. מה שכ' וז"ל אחת שאלתי ואותו אבקש יורינו נא אדמ"ו בדברי חת"ס ז"ל יו"ד סי' ש"י ד"ה ומ"מ וז"ל וצ"ל דלא דמי לגטו וידו וגיטה וחצירה באים כאחד דהתם לא בעי להקנות לו ידו או חצירו אלא סגי בסילוק ידו של הבעל מחצירה וממילא הוא לה וכן ידו של עבד בסילוק בעלמא סגי וממילא זיכה העבד בעצמו וכו' ולענ"ד יובן היטב דברי רש"י ר"פ הזורק גיטה וחצירה באים כאחד ע"י הגט בא ידה לה עם נתינתו ואולי היטב יותר מאשר יפרש הקצה"ח דברי רש"י סי' ר"ה ס"ק ה' שמפרש דטעמא הוא משום דגט בא בעכ"ח וכו' אולם מה יענה החת"ס לקושית אבני מלואים סי' ל"ה סוף ס"ק י"ג דלשמואל דסובר המפקיר עבדו יצא לחירות למה צריך לשמה לדברי קצה"ח יתורץ ולדברי חת"ס פליאה דעת מני אם שגגה יצאה מלפני השליט חלילה או אתי תלין משוגתי עכ"ל. הנה במה דסיים אפתח שאתו תלין השגיאה דדברי אדמ"ו חת"ס ז"ל עם דברי קצה"ח לא קרב זה כנגד זה ולא ילחמו במלחמות ד' ואבאר הדבר בעז"ה. על שני דברים יש לחקור בגט (א) איך מהני אם הבעל נותן הגט לתוך חצירה שתהי' האשה מגורשת שהחצר זוכה לה בגט וקשה למה אם ראובן נותן שטר מתנה באותו חצר אשר כתוב בשטר שיהי' לשמעון לא מהני יען דהשטר מתנה נשאר ברשות הנותן דהמקבל לא זכה לא בשטר ולא בחצר וא"כ איך מהני נתינת הגט לתוך חצירה הא גם חצירה הוה לבעל ואיך מהני הנתינה של גט בתוך חצרה ע"ז מחדש הקצו"ח יען דגט הוה בעכ"ח ואפי' נותן בידה ממש אינה מכוונת לקנות את הגט ואעפ"כ מהני דתורה מקפיד רק על זה שהבעל יתן בתוך ידה וה"ה בחצרה הגם שאין כאן מעשה קנין של האשה דגיטה וחצרה באים כאחד אבל במתנה דבעי שהמקבל יזכה במתנתו ולא מהני אם נותן שטר מתנה בתוך החצר שמקנה לחבירו כי הגם שראובן נותן השטר בתוך החצר אבל במאי זכה המקבל הלא מצדו לא נעשה זכי' בקנין לא בשטר ולא בשדה ודוק (ב) איך מהני אם נותן גט בחצרה וזכתה האשה בגט דגיטה וחצירה באים כאחד א"כ החצר זוכה לה הגט הלא אפי' אם יעשה אדם קנין וזכי' בחצר א"א לקנות באותו קנין הכלים אשר מונחים בחצר דכלל גדול דווקא אם כבר הי' המקום חצירו אז יוכל חצירו לזכות לו אם יבא בתוכו הפקר או מתנה שלא מדעתו דבשעה שבא החפץ למקום מיד צריך להיות נגמר הקנין אבל לא שהחפץ מונח בו ואח"כ זוכה האדם בחצר ולכן דייקו חכז"ל חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו ולא אמרו חצר של אדם אלא חצירו שמתחילה יהי' חצירו ואח"כ יבא החפץ בתוכו א"כ קשה איך מהני נתינת הגט בחצירה וגיטה וידה באים כאחד לו יהי' שתעשה קנין בחצר עכ"פ איך קנתה הגט המונח בתוך חצר הנ"ל הא שניהם באים כאחד דלא מהני במתנה אפי' אם יעשה קנין בחצר אין קונה הכלים שבו ע"ז חידש אדמ"ו חת"ס ז"ל דבודאי במתנה כה"ג דבעי קנין בכלים רק שהחצר של אדם קונה לו אז אמרי' דווקא אם הי' החצר שלו מקודם אבל שיהי' קנין הכלים ע"י קנין החצר בבת אחת לא מהני אבל באשה קנתה גטה וידה או גטה וחצרה בב"א יען דלא צריך רק סילוק הבעל וממילא שב היד והחצר לרשות האשה ואין האשה צריכה לקנות החצר ובפ' הזורק דבעל הקנה לה המקום משלו עכ"ח הי' בתורת אגב דאלים לקנות בקנינים כאחד ודוק. המורם מזה דגם אדמ"ו חת"ס ז"ל מודה דאם הגט אינו נכתב לשמה או השחרור דלא מהני בכח הגט ובתורת קנין א"א דהוה כאילו מניח השטר מתנה בתוך החצר שמקנה לחבירו דיד עבד כיד רבו ואין השטר יוצא מרשות הרב ודוק כי הקצו"ח יוכל להודות לסברת אדמ"ו ז"ל דאיך אפשר שני קנינים בב"א ועכ"ח יען דלא צריך קנין רק סילוק הבעל ודוק. וזה. לי לאות דהקצו"ח בסי' קצ"ח סעיף ה' השיג על הש"ך דסובר דצריך להיות תחילה חצירו ואח"כ יבא בו החפץ מגמ' פ' הזורק דגיטה וחצירה באים כאחד מזה יראה דדברי קצו"ח בסי' ר' המה כך לו יהי' שמהני שני קנינים ע"י החצר הלא האשה אינה עשתה קנין לא בגט ולא בחצרה ודברי אדמ"ו ז"ל בסי' ש"י מתרצין רק קו' קצו"ח בסי' קצ"ח ודוק. והארכתי במקו"א לבאר דברי הקצו"ח אשר חידש יען דגט ושחרור המה בעכ"ח מזה ידעי' דלא צריכין העבד והאשה מחשבה לזכות בגט ושחרור דלא מצינן זכי' בעכ"ח אלא עכ"ח דתורה הקפידה רק שהבעל והאדון יתנו בידם הגם שהם לא יזכו והפלאתי ביום ההוא דלמא לעולם צריכין לזכיה ומאי דמהני אפי' בעכ"ח הוה הטעם יען דהאשה והעבד המה קנינו של בעל ואדון ובודאי השכל גוזר אם האדון יכוף לעבדו שיקנה דבר דמהני דהא העבד מחויב לעשות רצון רבו וה"ה באשה שמשעובדת לבעלה ועיין ריש פ' הזורק בגמ' ותוס' שם ד"ה ידה גופי' ואם הבעל יכוף לאשה לקנות מהני דהיא מחויבת לעשות רצון בעלה ועיין רמב"ם שהסביר הך דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני יען דחיוב עליו לעשות וה"ה באלו שכופין להוציא עיין רמב"ם שם בחבורו. ולפ"ז אני אומר לפי סברת הרשב"א בגיטין דף ע"ה דחקר הגמ' אי נתינה בע"כ הוי נתינה או לא והקשה הרשב"א הא בגט כתוב ונתן בידה ואעפ"כ מהני אם נתן הגט בעכ"ח של האשה א"כ מבואר דנתינה בע"כ שמיה נתינה ותי' וז"ל ומסתברא דלא אמר נתינה בע"כ לא שמה נתינה אלא בנתינה שמפסיד בכך המקבל מה שהוא שלו כי הא דאמר לה לאשה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז דאשה זו קנוי' היא אצל הבעל וקנינו קרי' רחמנא כדכתיב כי יקח איש אשה וקנין כספו היא כדאמרי' בפ' המגרש דף פ"ה חוץ מתרומותיך מהו קנין כספו אמר רחמנא וביבמות פ' אלמנה והלכך כשאתה בא לסלקו משלו בע"כ אל תסלקנו הלכך נתינה בע"כ בכי הא לא הוה נתינה אבל גט אשה שאין בעלה קנוי' לה שאינו מקיח את עצמו וגט שחרור נמי שאין הרב קנוי' לעבד אלא שיש לאשה שיעבוד על בעלה בעודה תחתיו כשהוא בא לסלק שיעבודו מעליו אם אתה בא לומר שאינו יכול לסלקו אלא מדעת האשה נמצא שאתה מחייב את שלו בעל כרחו ואל תחייבהו עכ"ל וא"כ לעולם דשחרור וגט אשה בעינן קנין וזכי' ומאי דמהני בע"כ יען