מחנה חיים אבן העזר חלק ב קיז

פלא שעה אחת כמה זמנה כחכז"ל על פסוק ואל יבוא בכל עת אל הקודש אמר משה יש עת ליום ויש עת לחודש ויש עת לשנה ויש עת לעולם יעו"ש במדרשים ואיזה גבול נאמר להבנת הנב"י שעה אחת הנאמר בירושלמי והארכתי בזה בחידושי

(ב) הנב"י בעצמו הרגיש דהירושלמי מיירי שהוא עצמו מצאו וא"כ נעשה מזיד בקום ועשה אבל כאן מה שאינו מודיע לבעל הוה שב ואל תעשה והשיב דזה אי אפשר דהירושלמי יהי' מתיר מפני כבוד הבריות בקום ועשה ויהי' חולק על תלמוד דילן יעו"ש בד"ה ועוד שהאריך והוא פלא בעיני דבירושלמי ברכות מבואר דכבוד הבריות דוחה ל"ת שבתורה אפי' בקו"ע דבפ"ג דברכות כתב וז"ל מהו שיטמא בהן לכבוד הרבים תני הי' שם שתי דרכים מתאימות אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה אם הי' הרבים הולכים ברחוקה הולך ברחוקה ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים עד כדון בטומאה שהיא דבריהם מדברי תורה מן מה דמר ר"ז גדול הוא כבוד הרבים שדוחה ל"ת שבתורה שעה אחת הדא אמרה אפי' בטומאה שהוא מד"ת עכ"ל

הרי מבואר דירושלמי מתיר מפני כבוד הבריות לעבור בקו"ע הל"ת וא"כ מאי מתמיה הנב"י אם הירושלמי יהי' מתיר אפי' בקו"ע לעבור על כלאים מפני כבוד הבריות אך לק"מ דירושלמי מתיר לעבור בקו"ע של תורה בעבור כבוד הרבים וכן מסיים ר"ז אמר גדול הוא כבוד הרבים שדוחה ל"ת שבתורה (ועיין מג"א סי' תמ"ו וסי' תרצ"ו וק"ל) ואינו דומה כבוד של יחיד לכבוד הרבים וא"כ שפיר מתמיה הנב"י במוציא כלאים בבגדו איך יהי' מתיר הירושלמי לעבור בקו"ע הל"ת אם הדבר נוגע רק בכבוד יחיד ועכ"פ בנידן דידן האשה ממשפחה יקרה אשר נוגע לכבוד הרבים אז בוודאי מותר לשתוק אפי' אם ידומה שתיקת העד שיעבור הבעל הלאו בקו"ע ודוק (ופלא שבירושלמי דברכות לא נאמר שדוחה את המצוה בל"ת רק גדול כבוד הרבים שדוחה ל"ת כמו שמדקדק הנב"י על ירושלמי דכלאים דכתב שדוחה את המצוה בל"ת שהי' להם לכתוב שדוחה ל"ת)

(ג) מה שחקר עוד הנב"י בד"ה א"כ דשאני כלאים דיכול להראות לו ולכן מחויב להודיעו אבל כאן דאין אשה נאסרת אלא בקינוי וסתירה מנ"ל שצריך להודיע ותירץ כיון שאם הי' ברור לו שיאמין לו הבעל הי' צריך להודיע לו לאפרושי' מאיסורא גם עתה מחויב לעשות את שלו להודיע לבעל ולא גרע ממצות הוכח תוכיח דאמרי' אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי יעו"ש

נ"ל דשאני התם דהם עברו התורה בשאט נפש ביד רמה ויוכלו להגיד להם פשעם ועונם רק שהקב"ה אמר שלא הי' שומעים לתוכחתם אז אמר מה"ד לפניהם לא הי' גלוי וידוע שלא ישמעו להם אבל כאן שהבעל אונס בדבר ולא ימצא לו עון כי אונס רחמנא פטרי' ואם הוא יגלה לו שאשתו זנתה ויהי' פגם כבוד הבריות ואולי לא יאמין לו הבעל כי הדין כן שלא צריך להאמינו וא"כ מהכ"ת לא יחוס על כבוד הבריות בעבור ספק אם יפעל מאומה הלא אין בידו לברר לו שאשתו זנתה ומותר לאחר ללמוד לבעל שלא יאמין לעד ועיין ברמ"א יו"ד סי' קכ"ז ודוק

סוף דבר הכל נשמע שלדעתי שראוי' לעד לשתוק רק להגיד להאשה שזנתה שהיא תגיד לבעלה עונה וחטאה אשר מעלתה בו מעל ואם יאמין לה מוטב ואם לא יאמין לה א"כ הרי עקרו חכמים לקידושי' וטוב גם לה ולא באתי להורות בדבר רק להגדיל תורה אולי מי שכחו יפה להכריע יקח אמרי

ואיידי רמזתי על חידושי אעתיק דבר אחד משם בעזה"י ז"ל ירו' כלאי' פ"ט הרי שהי' מהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים תרין אמוראי ח"א אסור וחרנא אמר מותר מן דאמר אסור דבר תורה מ"ד מותר כההוא דאמר ר' זעירא גדול כבוד הבריות שהוא דוחה את המצוה בל"ת שעה אחת תני אין מדקדקין במת ולא בכלאים בבית המדרש ר"ז הוה יתיב מתני והוה תמן מתה מאן דנפק לא אמר לי' ולא כלום ומאן דיתיב לא אמר לי' ולא כלום ר' אימי הוה יתיב מתני אמר חד לחברי' את לבוש כלאים א"ל רב אימי שלח מאינך ויהיב לי' עכ"ל ובנב"י ח"ר א"ח סי' ל"ה נתקשה בכפל הלשון דוחה את המצוה בל"ת דהי' די לומר שדוחה את הל"ת ולחדש יצא דהך הל"ת הוא תנאי וכוונת הירושלמי גדול כבוד הבריות שדוחה את המצוה אבל דווקא בל"ת היינו שב ואל תעשה אבל לא בקום ועשה ונתקשה הא אם מצא בעצמו הכלאים הוה קום ועשה ותירץ שמחולקין אי משהה בכלאים או בטומא' הוה כמעשה או שב ואל תעשה כמבואר במכות דף כ"א יעו"ש והוא פלא בעיני שלפי הבנתו הי' לירושלמי לומר שדוחה את המצוה שעה אחת בל"ת שמה שדוחה המצוה על שעה אחת הוא בתנאי בל"ת אבל איך שייך אחר שביאר התנאי חוזר לראשונות שדוחה את המצוה וביאר התנאי שדווקא בשב ואל תעשה עכשיו מבאר ודווקא שעה אחת וצע"ג

והנלע"ד בעזה"י בכוונת ירושלמי דהנה איסור טומאה אם הכהן מטמא עצמו הוה איסור בכפלים שעובר מצות עשה של קדושים תהי' וגם ל"ת לנפש לא יטמא עיין בב"מ דף ל' דפריך הגמרא האי עשה ול"ת הוא וכן מבואר בירושלמי פ"ג דברכות דנשיאת כפים אינה דוחה טומאה דנשיאת כפים עשה וטומאת כהן לא תעשה ועשה א"כ מבואר שאם הכהן מטמא עצמו הוא עובר בעשה של קדושים וגם לאו לנפש לא יטמא ובכל מקום אין עשה דוחה עשה ול"ת ואעפ"כ חידש ר' זעירא שמותר לילך הכהן עם הרבים בדרך טומאה דאורייתא כמבואר בירושלמי פ"ג דברכו' דגדול כבוד הבריות שדוחה את המצוה של קדושים והוה בל"ת לנפש לא יטמא שעה אחת הוא התנאי מה שגדול כבוד הבריות שיש לו כח לדחות מצוה וגם ל"ת הגם שיש כלל שאין עשה דוחה עשה דמאי אולמא הך עשה מהך עשה עיין חולין דף ק"ו וכאן גדול כבוד הרבים שדוחה את המצוה הוא עשה ול"ת שיש גם עבירת לאו ואעפ"כ כבוד הבריות דוחה וה"ה בכלאים שדוחה כבוד הבריות אפי' בקום ועשה הל"ת של כלאים ובתנאי שעה אחת לבד ודוק

ולהבנת נב"י שם בתשובה דשעה אחת דווקא לאפוקי אם הבעל יהי' עם אשתו אשר הוטמאה שהוא איסור עולם קשה לי לכאורה א"כ מאי הקשה תוס' שם בשבועות הא כבוד הבריות דוחה לל"ת בשב ואל תעשה ולכאורה מאי קושי' הא משכחת אם לא יגיד עכשיו ותהא האשה נשאת ע"פ ע"א אז אין ע"א נאמן אח"כ לאסור אותה אם נשאת בהיתר ולכן אם לא יגיד מיד העדות גם אם ילך לב"ד חשוב יהי' מעוות שאינו יכול לתקן ויהי' איסור עולם ואין כבוד הבריות דוחה לאיסור עולם וצע"ג אך התוס' לא מוכרח לפי' רש"י אלא יפרש שלכל איסור צריך להעיד וכן הרא"ש בפסקא שם לא הזכיר פי' רש"י כלל ולתי' השני שהזכיר תוס' פי' רש"י ואעפ"כ חדשו דווקא דהוה כקום ועשה אפי' אם יודע עדות עם עוד ע"א אשר יוכל למחר לילך לב"ד חשוב ולהפריש מעבירה ודוק.