מחנה חיים אבן העזר חלק ב קטז

אם כבר נפסק לו ועבר בשוגג אז אין צריך להפרישו מן השוגג אשר שגג בה והבן

נחזור לעניננו דבודאי אם עד עכשיו לא בעל הבעל אותה משעה שזנתה אז בודאי גם הרא"ש מודה דצריך להגיד לבעל אבל אם כבר בעל אותה ועבר עבירת הלאו בשוגג ואנו דנין להמשיך עבירת הלאו בשוגג אז לשיטת הרא"ש אין צריך להגיד לו הגם דיומשך אותו חטא בשוגג זמן זמנים טובא דבעל יבעל את אשתו אעפ"כ תמיד הי' ההיתר גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת בשב ואל תעשה שישתוק ולא יהי' מודיע משום כבוד המשפחה ודוק

שוב התבוננתי דאפי' אם הבעל לא בעל אותה אחרי אשר הוטמאה ואפי' לרמב"ם דסובר אם רואה בחבירו כלאים דאורייתא צריך לקרוע מעליו אפי' בשוק אעפ"כ נראה בנידן דידן דלא צריך להודיע לבעל ואבאר דבר חדש בעזה"י

דהנה הא דצריך להפריש חבירו הוא רק אם חבירו עובר עבירה אשר יקרה לו עון בדבר כגון דחבירו שגג בעבירה דכל עבירת שוגג עבירה הוא דהא בשוגג כרת ומיתות ב"ד צריך חטאת לכפר ובשוגג שאר לאוין הגם דליכא חטאת יחיד קרבן צבור מכפר (עיין שבועות וברמב"ם הל' תשובה) ואז צריך להפריש חבירו שלא יחטא בשוגג כמו שמצווין הב"ד להפריש הקטן אשר זדונו עולה שוגג אבל אם חבירו אנוס בדבר אשר רחמנא פטרי' לגמרי ואין לו עון כלל אז אין חבירו מצווה להודיע לו להודע מן האיסור אם יש כבוד הבריות דבמקום אונס הוה פעולת העבירה בקום ועשה כמו שב ואל תעשה דאונס פטור לגמרי

ומתוך כך אני מחדש בשלומא בבגד שיש בו כלאים או נפסקו לו ציצית אלו הי' בודק יפה יפה בבגדו או בציצית הי' נודע לו שיש כלאים בבגדו או שנפסקו לו ציציותיו וכדומה אז הלובש הוה עכ"פ שוגג א"כ אם חוטא בקום ועשה צריך חבירו להודיע לו שלא יחטא ואשם נפשו לד' אבל אשה אשר יושבת תחת בעלה זה כמה שנים והי' לה חזקת היתר וחזקת צדקת וחזקת כשרות ורוב בנות ישראל המה צנועות ולא פרוצות בעריות הכי יש מקום לומר שהבעל ידרוש ויבדוק אם אשתו תזנה תחתיו מי שמע כזאת ומי ראה כאלה לחרוש רעה על יושבת חקו אז בוודאי אם הבעל בועל אותה בחזקת מותרת לו הגם שכלפי שמיא גלי' שזנתה תחתיו הוא אונס בדבר ואין לו עון כלל על בעילותו (ובמקו"א הבאתי דברי יש"ש יבמות פ"ב סי' ח"י דאפי' אמת שזנתה כל זמן שליכא עדים התורה התירה אותה לבעלה דוק ותשכח) וא"כ אין חבירו צריך להודיע לו לעשות לו אשתו לחתיכא דאיסורא במקום שיש כבוד הבריות ודוק

והבדל הנ"ל מתורת רבינו משה המיימונית למדתי שכתב בפ"ה מהל' שגגות ה' ו' וז"ל הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת תשמיש הרי אלו פטורין מקרבן חטאת מפני שזה כאונס הוא ולא שוגג שהשוגג צריך לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה ודיקדק בשאלות לא הי' בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואח"כ יעשה צריך כפרה אבל זה מה הי' לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס עכ"ל וכן רמז המ"ל שם בהלכה על דברי תוס' פרק החולץ אם כנס יבמתו אחרי ג' חדשים ונמצא מעוברת פטור מקרבן דאונס הוא דרוב נשים ניכר עוברה לשלוש חדשים יעו"ש וא"כ ק"ו שבעל הבועל אשתו אשר מוחזקת לאשה כשירה ממשפחה כשירה שאין לו חטא ועון דהלא אין בידו לבדוק או לדרוש ולחקור על אשתו היושבת תחתיו והבן זה

ולדעתי נידן של תרה"ד הובא ברמ"א יו"ד סי' שע"ב אם צריך להקיץ לכהן אשר ישן באוהל המת אם עכ"פ נכנס באוהל אשר שם חולה מסוכן שהי' צריך ליתן אל לבו אולי ימות פתאום והוה עכ"פ שוגג ולא אונס אבל אם הי' שוכב ולא הי' אז חולה מסוכן כלל ופתע פתאום מת אחד באוהל בוודאי אין צריך להקיצו דהוא אנוס ולא שוגג ואין אדם צריך להקיצו כי לא יקרה לכהן כל עון בדבר ודוק

תמצית הדברים במקום שהעובר העבירה הוא נחשב אונס ולא שוגג כגון הבעל אשר אין צריך לדרוש אולי זנתה אשתו תחתיו ואין לו עון בבעילותו אז גדול כבוד הבריות שלא צריך העד להגיד

ואוסף נופך דוקא הרואה כלאים בבגד חבירו או רואה ציצית חבירו נפסקים ברה"ר או שיודע שהאשה עומדת לפני ת"ח להתירה שמה שמתיר הת"ח אותה שהיא אינה אשת איש עוד הוא נחשב קום ועשה עיין תוס' גיטין דף ס"ו דעדות בעגונה חשוב מעשה ולא דיבור יעו"ש אז אמרינן במקום שיש חילול השם אין חכמה שרואה בעיניו המכשול אבל כאן אטו הוא רואה הבעילה של בעל עם אשתו והגם שיש חזקת מנהג שבועל אותה עכ"פ אין הוא רואה ואין יודע העת שנעשה החילול השם הוא המעשה העבירה וגם אולי כבר גילתה האשה לבעלה את אשר עיותה עליו ולא האמין לה ועקרו רבנן לקדושי' כדברי הר"ן בנדרים דף צ' וא"כ אין כאן עבירה כלל וגם אולי אם יגיד הוא לבעל ג"כ לא ישמע לו ולא יאמין לו א"כ הוה ס"ס להתיר אולי כבר הגידה האשה את עונה ואולי אפי' אם יגיד לבעל לא יאמין לו והגם דאיכא לברורי השני ספיקות דאשה לא הגידה לבעלה והבעל יאמין להעד אז אמרי' במקום כבוד הבריות אין צריך לברר וישתוק ודוק

ומצאתי בנב"י ח"ר א"ח סי' ל"ה שחקר בנידן דידן והאריך דצריך להגיד לבעל יען דבירושלמי אמרי' וז"ל הרי שהלך בשוק ונמצא שלבוש כלאים תרין אמוראין חד אמר אסור וחד אמר מותר מאן דאסר דבר תורה ומאן דמתיר כר"ז גדול כבוד הבריות שדוחה את המצוה בל"ת שעה אחת עכ"ל ירושלמי הובא ברא"ש בהל' כלאים והובא בב"י סי' ש"ג מזה יצא הגאון לחדש דכבוד הבריות דוחה רק איסור שעה אחת אבל לא איסור עולם שהבעל יהי' עם אשתו כל ימיו והאריך מאוד יעו"ש

ולפע"ד עפר אני תחת כפי רגלי שכלו ובכלל זאת תורה היא ואין רשאי לשתוק שבלבי לא כן ידומה ואסדר ואבאר דברי בעזה"י

(א) כיון דכבוד המשפחה הוא כבוד הבריות א"כ תמיד בכל עת ובכל שעה שנעשה מעשה בעילה מן הבעל עם אשתו אשר מעשה העבירה הוא חילול השם יש כאן ג"כ מחדש גדול כבוד הבריו' שדוחה ל"ת בשב ואל תעשה שישתוק ולא יגלה הדבר לבעל ומה שאמרו בירושלמי שדוחה את המצות בל"ת שעה אחת היינו אם כבוד הבריות הוא בעידנא בשעה אחת עם עבירת ל"ת אבל אם העבירת הל"ת קודמת לכבוד הבריות כגון שדרכו הי' ביער או בשדה ויכול לילך בלא לבוש רק לבסוף יבוא בעיר ויש שם כבוד הבריות אז אין כבוד הבריות שיבוא לבסוף דוחה הל"ת מעיקרא ועיין בב"מ [ל' ע"ב] דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר ועיין רמב"ם פי"א מהל' גזילה ואבידה ה' י"ג ודוק ולהבנת הנב"י