מחנה חיים אבן העזר חלק ב קטו

תשובה לכאורה ישראל גדול שהוא שוגג בעבירה מחויב חבירו להפרישו דלא גרע ישראל גדול מקטן שב"ד מצווין להפרישו דכל קטן שוגג הוא וה"ה גדול שהוא שוגג בעבירה שכל איש מחויב להפרישו אבל ישראל גדול שעובר עבירה במזיד אין חיוב על אדם להפרישו וכן מבואר בדגול מרבבה ביו"ד סי' קנ"א על ביאור דברי הש"ך ס"ק ה' וכבר הבאתי ראי' לדבריו מדברי הרמב"ם פ"י מכלאים ה' כ"ט דכתב וז"ל הרואה כלאים של תורה על חבירו אפי' הי' מהלך בשוק קופץ אליו וקורעו עליו מיד ואפי' הי' רבו שלמדו חכמה שאין כבוד הבריות דוחה איסור ל"ת המפורש בתורה עכ"ל ואח"כ סיים הרמב"ם אותו הלכה וז"ל לפיכך אם הי' עליו שעטנז של דבריהם אינו קורעו עליו בשוק ואינו פושטו בשוק עד שמגיע לביתו ואם הי' של תורה פושטו מיד עכ"ל ולא הזכיר כאן או קורעו מעליו כמו שמזכיר מתחילה בשל דבריהם אינו קורעו מעליו ואינו פושטו כך הי' לו לסיים פושטו או קורעו מעליו

אמנם הוא הדבר אשר דיבר הנב"י דמתחילת הלכה איירי שחבירו רואה בו שהוא לבוש כלאים דאורייתא בשוגג א"כ הוא מצווה עליו להפרישו ומוכרח לקרוע מעליו אבל בסוף הלכה איירי הרמב"ם שהוא בעצמו יודע שלבוש כלאים ומפני כבוד הבריות מותר לבוא לביתו בלבוש כלאים דרבנן ומסיים אם הי' של תורה פושטו בשוק אבל חבירו אין מחויב לקרוע מעליו דישראל העובר עבירה במזיד אין מצווה להפרישו ודוק

אך כל זה שיחיד אינו מחויב להפריש גדול מעבירה אבל הב"ד מחויבים לגדור גדר ולעמוד בפרץ לייסר אנשים רעים וחטאים לד' העוברים בשאט נפש וביד רמה עבירות מפורשות בתורה אבל לעצור לפי שעה לקרוע מעילו שזה נקרא להפרישו לפי שעה הגם שיוכל לעבור אח"כ זה דוקא בישראל גדול בשוגג ולא אם עושה במזיד ומיושב קו' הגאון ר' ברוך פרענקל ז"ל מגיטין דף נ"ג דשם גדרו גדר בעד איש העושה העבירה אבל כאן כיון שיוכל לעשות האיסור מאי הועילו ודוק

תמצית הדברים אם להיות מחויב להודיע לבעלה כדי להפריש את האשה מן העבירה אינו מחויב דהא היא מזידה וחפיצה בביאת איסור של בעלה דאל"כ למה לא הגידה היא לו שזנתה שאז ממנ"פ אם יאמין לה בעלה הרי יפריש עצמו ולא תבוא לביאת איסור ואם לא יאמין לה א"כ עקרו רבנן לקידושין למפרע כמבואר בר"ן נדרים דף צ' וא"כ תהי' בהיתר עם בעלה וממנ"פ אין האיש הרואה מחויב להפרישה מן העבירה דאם היא הגידה לבעלה ולא האמין לה דחושש שעיני' נתנה באחר א"כ היא בהיתר עמו ואם לא הגידה ולא חוששת על ביאת איסור א"כ אין מצווה להפרישה ודוק

והנה לכאורה הדבר פשוט דצריך להגיד לבעלה שיפריש מאשתו לא מבעי' לדעת הרמב"ם הובא בטוש"ע יו"ד סי' ש"ג דהרואה בחבירו שמלובש בכלאים דאורייתא דצריך לקרוע מעליו אפי' בשוק להפרישו מאיסורא דאורייתא אפי' בשוגג וא"כ מכ"ש כאן דצריך להודיע לו שיפריש מאשתו אחרי אשר הוטמאה אלא אפי' לשיטת הרא"ש דסובר דיוכל הרואה לשתוק בעבור כבוד הבריות יהי' הרואה שב ואל תעשה אעפ"כ נראה דמשכחת לה שמודה הרא"ש דצריך להגיד לבעל ואבאר רעיוני בעזה"י

הרא"ש בהל' כלאים כתב וז"ל אי נמי בכלאים דאורייתא ודאי המוצא כלאים בבגדו אין חכמה ואין תבונה נגד ד' וצריך לפושטו אפי' בשוק אבל אם אדם רואה כלאים בבגד חבירו והלובש כלאים אינו יודע אם לומר לו בשוק עד שיגיע לביתו דמשום כבוד הבריות ישתוק ולא יפרישנו משוגג עכ"ל ולכאורה תיבות ולא יפרישנו בשוגג המה כדבר שפתים דהבדל מובן אם הלובש בעצמו מוציא הכלאים א"כ עובר בקום ועשה אבל הרואה השותק עובר בשב ואל תעשה ששותק וגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת בשב ואל תעשה וא"כ למה מוסיף הרא"ש ואל יפרישנו משוגג וצע"ג

והנראה לי בדעת הרא"ש הבנה אחרת בעזה"י והוא דכלל גדול בתורה שכל עבירת שוגג אפי' בעבירת כרת או עבירה מד' מיתות ב"ד אם משך השוגג כל היום או כל השנה לעבירה אחת יחשב אם נודע לו אח"כ שחטא בשוגג זמן זמנים טובא אין צריך להביא אלא חטאת אחת עיין ברמב"ם הל' שבת והל' שגגות

ונחזי אנן מי שלבש כבר כלאים דאורייתא בשוגג ועבר העבירה כבר ואם ילך בבגד הנ"ל כל היום ויהי' נודע לו בסוף שחטא בשוגג באיסור כלאים לא חטא אלא חטא אחד ואם יודיע לו חבירו מיד שלבש כלאים ג"כ כבר חטא אותה עבירת כלאים בשוגג וא"כ אם מודיע לו הוא מכח שאפי' קטן שאוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כך יש חיוב על כל ישראל אם רואה שחבירו חוטא בשוגג שצריך להודיע לו כדי להפרישו ועל זה חידש הרא"ש בשלומא אם הלובש בעצמו מוציא כלאים בבגדו צריך לפשוט דעד עתה הי' שוגג ועכשיו משעה שנודע לו נעשה מזיד והוה התחלת העבירה בקום ועשה דכלאים הוא קום ועשה יען שבא ע"י מעשה בתחילתו וצריך לפשוט אפי' בשוק אבל הרואה בחבירו שכבר לבוש בכלאים בשוגג אין חבירו צריך להפרישו דהא כבר חטא בשוגג בקום ועשה והמשך עבירת שוגג לא יוסיף עון ולכן משום כבוד לא יפרישנו משוגג אשר כבר עבר גוף השגגה ומה יהי' אם יומשך בשגגתו אשר חטא ודוק

וכל זה אם כבר חבירו רואה אחרי שכבר עבר בשוגג אבל אם רואה שחבירו יחפץ ללבוש בשוק בגד כלאים בשוגג כדי שלא ילך ערום אז יתחיל העבירת שוגג מודה הרא"ש דצריך להודיע שהבגד כלאים כדי שלא יתחיל בעבירה דאורייתא אפילו בשוגג ודוק

וראי' לדברי מסוגי' דשבועות דף ל' ע"ב דצריך הת"ח לילך לב"ד דזוטרא מיני' באיסורא אם יודע שהב"ד הזוטר רוצה להתיר אשה אשר הת"ח יודע שבעלה חי יעו"ש ברש"י ותוס' וקשה הא טעות הוראה הוא נחשב רק כשוגג עיין במג"א סי' שי"ח וא"כ קשה לדברי הרא"ש למה יבזה עצמו הת"ח ישתוק ויהי' שב ואל תעשה ויהי' הב"ד המתירין שוגגים וצע"ג

ולפמ"ש נכון דכאן בכלאים כבר נעשה עבירת שוגג וע"י שתיקה נעשה רק המשכת השוגג אבל שם שהב"ד דזוטרא מיני' רוצים להתיר ויתחיל העבירה בשוגג אז אי אפשר לו לשתוק שיחטא אדם אפי' שוגג ודוק

ובזה מיושב לי קושי' השאגת ארי' בסי' נ"ח על דין המוזכר בש"ע או"ח שמי שנפסק לו אחת מציצית שלו ברה"ר שאין חבירו צריך להגיד לו והקשה הגאון מגמ' מנחות דף ל"ז אי אמרת לי מהתם שדינהו וכן קשה מתוס' שבועות יעו"ש ולפמ"ש אם יוכל לאמור לו ברגע שנפסק טרם שיתחיל עבירת שוגג אז צריך להודיע לו שלא יתחיל העבירה אבל