מחנה חיים אבן העזר חלק ב קיג

להכחיש עדותו אטו יש ביד העד להעיד לפעול ההיפך של עדותו הלא עדותו הוא עדות כפי אשר הב"ד ישפוט שפוט לעשות דבר אחד עפ"י עדותו ודוק

ולולא דמסתפינא אמרתי בהא פליגי דרבנן סוברין דא"א לו הזמה ממילא אין מקבלין דהוה עדות שאין אתה יכול להזימה כדברי נב"י ור"נ פליג וסובר דהוה עשאי"ל דהא ידע אם יבוא עוד עד וכמש"ל ודוק

(ד) עוד השגת במכתבך וז"ל אתה משיג על נב"י בסברא ישרה רק אח"כ כתבת גם באין יכול לשבוע משלם אין זה מכח עדותו אבל באות ה' אתה משיג להיפך בד"ה ונ"ל אך הכוונה דע"א קם לשבועה ואם אינו יכול לשבוע משלם א"כ נגלה דקם גם לממון אבל פשט בר"י דאורלייניש ישר ונכון עכ"ל

ראיתי כי קצרתי במכתבי ההבדל הוא כך דתורה אמרה לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת ודרשי' אבל לשבועה הוא קם הגם דידע העד דלא יפעל לממון אבל יחייב שבועה א"כ הקמתו הי' לשבועה ואם האיש לא יוכל לישבע צריך לשלם א"כ מועיל עכ"פ עדותו לממון אבל במיתה כתוב לא יומת עפ"י ע"א גילתה התורה דלא יהי' משכחת שיצמיח מיתה ע"י הגדת ע"א א"כ מבואר דקראי לא קאי על ממון וזה שרמזו תוס' דע"א מועיל לממון דלשבועה מיהא איתא יעו"ש אבל שיהא נחשב דע"א חייב אותו ממון שפיר הקשתי על נב"י הכלל ע"א קם לשבועה ולא יקום לממון אבל מועיל עכ"פ שיצמיח ע"י עדותו ממון אבל מיתה לא יצמיח ע"י ע"א ודברי הרמב"ם בע"א יוחזק אינו ענין לכאן דשם יוכל להיות בן מות ע"י עדות עצמו וקצרתי כי דל"ב ודוק

(ה) כתבת וז"ל צעקת מגמ' יבמות הלא שכתבת זאת ואיזה מציאה מצאת כל התשובה בנה הנב"י על הגמ' זאת אבל יען דאין לך תשובת מהר"א ששון לעיין בו אבל יש לי ועיינתי היטב ומובן הנב"י עכ"ל והארכת להעתיק דברי מהרא"ש כדי להבין דברי הנב"י אהובי אחי נ"י חלילה לי לחשוב שנעלם דברי הגמ' מהגאון הנב"י רק השגתי לפי דבריו הקדושים שייך בדנ"פ יען דאסרה אבל בגט דמתירה לעלמא לא הוה כדנ"פ ואני אומר בהיפך להתיר הוה דנ"פ דגדול המחטיא יותר מן ההרגו אמרו חכז"ל ומיד שאמרו שאשה היא מגורשת הך דיבור הוה כמעשה להתירה לעלמא בין בזנות בין בנשואין ובדבורם עבדי מעשה עיין תוס' גיטין דף ס"ו בדבורם עבדי מעשה יעו"ש כי מתוק אבל בקידושין אמרי' דנהפוך הוא דכ"ע אסור עלי' ובודאי לא תבעל לאיש אחר והוה כמו חלב חתיכה זו דנאמן ע"א יען דע"א לא בא על מלקות ומיתה דהוא אמר להזהיר שלא יעשה איסור אבל בגט עיקר ההיתר הוא להתירה לעלמא וא"כ זה הוה דנ"פ ובעבור זה אמרו בגמ' כיון דשרי' א"א לעלמא כדנ"פ דמי' ופי' רש"י שא"א בחנק הגם אם לאסור אשה לעלמא לא הוה כדנ"פ להתיר א"א הוה כדנ"פ ודלא כנב"י שמפרש דלאסור אשה הוה כדנ"פ ולהתיר לא הוה כדנ"פ ובריטב"א אשר הביא הנב"י בדף פ"ב מסיים וז"ל ולית לן למיחש למה דאית בה דנ"פ ומוקמי' עדות נשואין בדין תורה ועדות כתובה בתקנה דרבנן עי"כ עכ"ל הרי דקורא הכל ד"נ ולא ידעתי למה חרה אפך

(ו) עוד השגת על מה שכתבתי דנ"מ אם ימות בעלה וכהן יבעל אותה למלקות דמ"ל קטלא כולי' או פלגא וז"ל אין השגה כי כעת הוא א"א ורק לאחר שמת בעלה וא"כ יש חילוק בקדושין תיכף יש בו ד"נ ודוק עכ"ל

אחי נ"י יכולתי להשיב דנ"מ דעדי גרושין יהי' רק לד"נ כגון שקבלה קידושין וזנתה תחת בעל שני ולולא הגרושין היתה בחזקת א"א בשעת קידושין ועכשיו כבר מת בעל הראשון וע"י עדי גרושין היא א"א מהשני וחייבת מיתה עיין תוס' חולין דף צ"ו וא"כ עידי הגרושין באים רק כדי לחייב אותה מיתה שמגידים שתפסו בה קדושין מהשני והיא א"א שזנתה שמחויבת מיתה ודוק

(ז) ועל מה שכתבתי פי' הירושלמי כתבת וז"ל יראתי לכתוב לך כי לא הבנתי שכתבת כי יש סתירה בדרישה א' אומר שחרית וא' אומר בין הערבים פלא כעת אנו הולכין מצד עדות מיוחדת אפי' א' יאמר שראה הבעילה בבוקר וא' יאמר שראה בעילה למחר ג"כ עדות אם מיוחדת כשר איך שייך הכחשה עכ"ל לא ידעתי לדון אותך לכף זכות הלא אני מפרש דברי הירושלמי לפי סברת הר"ן דהוה כדנ"פ ועדות מיוחדת פסול רק הנב"י משיג עליו דאשמועי' רבותא אם ראה א' מחלון זה וא' מחלון זה והב"ש נתקשה תיפק לי' דלא כיוונו לקדושין ופרשתי דירושלמי קאי אחד שחרית ואחד ברגע אח"כ בין הערבים דוק ותשכח

(ח) כתבת בשולי מכתב וז"ל חקירה גדולה עלי מה חילוק בין שאמרו עדים אשתך נדה או חתיכה זו חלב בודאי ל"צ דרישה וחקירה ועדות שיוכל להזימה ובין שאמרו אשתך זנתה ואסורה עליו זה איסור כזה מה מתקו דברי ריטב"א שמובא בנב"י שכתב באמת לא צריך באישות דרו"ח רק בעבור שנוגע לממון עכ"ל

אחי אהובי נ"י אם יאמרו באשתך נדה הוה איסור עובר דיש היתר לאיסורו לאחר זמן אבל אם יאמרו לאיש אשתך זנתה הוה איסור עולם וגבי אם אומרים חתיכה זו חלב א"כ הם מגלים רק שמעולם היתה חתיכה אסורה אבל לאסור אשה לעולם הגם בעבר היתה מותרת וא"כ אינו דומה לנדה וחלב וק"ל

אך אקוה בעזה"י לעשות לך מטעמים להסביר כי הן קידושין או גרושין יהי' בסברה שצריך עשאי"ל וגם צריך דו"ח ואבאר בעזה"י הנה כבר בארתי בספרי מ"ח סי' ס"ה דמה שאשת כהן אוכלת בתרומה מפני שהיא קנינו היינו שהאשה הוא שדה הבעל הוא לקח אותה לפירות שיכול לכופה ולשמש עמה הן כדרכה והן שלא כדרכה הן באונס אפי' שתשמיש קשה לה ולא ישלם לה פרוטה אחת בעבור הנאת בעילה וגם יכול למכור את בתה לאמה ויוכל ליקח קידושין בעדה ויעכב הכסף לעצמו שקנין אשה הוה כמו קנין שפחות רק קנין שפחות הוה כקנין שורו עיין גיטין דף י"ב ולקנין אישות נתנה התורה גבול וקץ ועיין רשב"א גיטין דף ע"ה שזה הטעם שיוכל לגרש אשתו בע"כ דאדם יכול לסלק קנינו מעצמו כפי אות נפשו יעו"ש מתוק מדבש וזה הוא פעולת קידושין כי יקח איש אשה שקונה גופה ממש ואם מת בלא בנים אז נשאר עוד קנינו לאחיו עיין כתובות דף נ"ז ובשעה שנותן גט כורת קנין ממונו וגם מתיר ההקדש שאסר אותה על כל העולם ויבוא לה רשות גופה עיין ר"ן נדרים דף ל' בתי' על קו' רשב"א באמר לה שתתקדש לאחר שיגרש אותה בפרוטה השני שנותן לה עכשיו ובספרי הנ"ל סי' פ"ד הארכתי לבאר בזה מה הוא ריח הגט אם אמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם שהבעל רוצה לכרות קנין ממון כמו במפקיר עבד וקנין