מחנה חיים אבן העזר חלק ב קיא

של קינוי וסתירה א"כ לא משכחת דנאסרת אשה על בעלה ע"י ע"א ודוק

ועוד נ"ל דשאני ע"א לשבועה דצריך להיות דווקא עד כשר ולא אשה וקרוב כמבואר ברמב"ם ה' עדות ועכ"ח דצ"ל עליו שם עדות דלא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת אבל ע"א כשר קם לשבועה א"כ נגלה דיש כח עדות ע"י ע"א בממון אבל בזנות אחר קינוי וסתירה דנאמן אפי' אשה אפי' קרוב באמת אין עליהם שם עדות רק דלא צריך עוד שם עדות יען דהי' עדות בקינוי וסתירה ויש רגלים לדבר אח"כ להאמין אפי' אשה אבל לא בתורת עדות א"כ אין שייך שאפי' בלא קינוי וסתירה יהי' עדות מיוחדת כשירה ויהי' עליו שם עדות יען שמצינו שע"א אחר קנוי מהני דשא"ה דלא צריך להיות עוד שם עדות אבל במקום דצריך להיות שם עדות אז עדות מיוחדת לאו שם עדות שיכול לאסור אשה על בעלה דאל"כ נימא שגם נשים וקרובים נאמנים וז"ב בעזה"י

(ו) ירושלמי פ' מי שאחזו הובא ברי"ף שם וז"ל נתיחדו בע"א שחרית וע"א בין הערבים זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפין עכ"ל ופי' הר"ן שם הגם דבממון עדות מיוחדת כשירה אבל לגבי אישות דשייך בד"נ בבת אחת בעינן להו עכ"ל והב"י בח"מ סי' ל"ו ביאר טעם ירושלמי יען דבעל ואשה לא ראו עדים ולא נתכוונו לשם קדושין ובב"ש נתקשה באמת למה לי' להר"ן הטעם דאישות הוה כד"נ ולא אמר בפשטות כטעם הב"י דאין כאן חשש קדושין וצע"ג עוד הקשה הנב"י שם דאי כהר"ן דעדות מיוחדת פסול לגבי אישות א"כ למה לא השמיע הירושלמי חידש יותר אם ראה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה לא הוה יחוד דגם זה נכלל בעדות מיוחדת הגם דראו השני עדים בזמן אחד אלא עכ"ח הטעם כמ"ש הב"י יען דבעל ואשה לא ראו השני עדים אשר צריכין לפעול על קדושין וצע"ג

ונלע"ד בעזה"י ליישב דיש לי לדקדק למה נקט הירושלמי ע"א שחרית וע"א בין הערבים ולא נקט א' ערבית כמו שנקט א' שחרית מאי הוא וא' בין הערבים וצ"ע לכאורה

אמנם נ"ל דמדוקדק היטב בעזה"י דבודאי מה דאמרי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה הוה הכוונה כן אם ראו שנתיחדו והי' למשל האיש ואשה ביחד בחדר סגור שעה או שתים ואח"כ יצאו והעדים לא זזו מן התחלת היחוד עד שנפרדו **(הג"ה ואפשר עוד שיוכלו העדים לילך משם דדי שיש עדים שנתיחדו א"כ אנן סהדי שבעל אותה ואם ראו שיש עדים על היחוד א"כ יוכלו לפעול לשם קדושין דמה שידעו שיש עדים על היחוד הוה כאלו ראו עדים בשעת ביאה וממילא אם ראו עדי יחוד עד ששניהם נתיחדו א"כ יש עדי קדושין ועיין רש"י גיטין דף פ"ו ד"ה הן הן ודוק שם.)** אז המה עדים דבודאי בעל אותה באותה זמן שהי' ביחד הגם שא"א לדעת הרגע שנעשה הביאה אולי רוב הזמן נשתגעו בחיבוק ונישוק ומיעוך בין הדדים כחכז"ל כתובות אבל עכ"פ כיון שלבו גס בה מתחילה וגם הסתיר עצמו עמה לפני העדים אז בודאי לא פרש ממנה עד שבעל אותה והלא העדים לא פרשו כל זמן היחוד והאיש והאשה ראו אותם שהמה עומדים שם א"כ יהי' איזה רגע שיהי' שנעשה הבעולה בודאי בעל אותה לשם קדושין והלא העדים לא זזו משם כל זמן שהי' היחוד

והנה במכות דף ו' מבואר דיש זמן בבעילה אחת שע"א יראה מחלון ואח"כ יפרוש ויראה חבירו דעדיין הוא דש ועוסק באותה בעילה וא"כ אם ע"א רואה בסתירתם ובא עוד ע"א ורואה בסתירתם א"כ ידעו הבעל והאשה שראו שני עדים זה אחר זה הסתירה וכאלו ראו זה אחר זה הבעילה דכל אחד הוא עד שבעל אותה וכאלו ראו מעשה בעילה אחת זה אחר זה והי' עדות מעלי' אבל אם ע"א ראה הסתירה רגע אחת קודם חצות היום אז נקרא הזמן שראה הסתירה בשחרית והע"א הב' ראה הסתירה אחר חצות היום דאז נקרא בין הערבים כמבואר בשחיטת פסח אז צריך להעיד שראה הביאה אחר חצות שנקרא בין הערבים א"כ יש סתירה בזמן ודיני אישות דומה כדיני נפשות ופסול העדות יען כי סותרים העדים בחקירות אבל לעולם שניהם מעידים על בעילה אחת דהלא משכחת שחד בעילה יהי' נמשך בהוספות הכוחות בהעראה ובגמר ביאה עד שראו שניהם זה אחר זה כל בעילת הקידושין והוה יכולין לכווין לשם קדושין דהלא יש כאן ב' עדים על הסתירה על פעולת ביאה אחת ואפ"ה לא הצריכו גט אז יש רבותא יותר אם ראו זה אחר זה מאשר ראו בבת אחת והעדים לא ראו זה את זה כמבואר בגמ' מכות דף ו' ומיושב קו' הנב"י ומיושב קו' הב"ש ודוק כך עלה בדעתי לפום רהיטא ואי"ה אחקור עליו בל"נ

(ז) עיין נב"י סי' ע"ד שנתקשה בלשון התוס' בכתובות דף ל"ג בד"ה אלא שהקשה אמאי לקי אעדות דבן גרושה הא הוה עשאי"ל והוא פלא שלא הקשה איך נעשה הוא בן גרושה מתחילה הא הוה עדות שאין אתה יכול להזימה וכן הקשה באמת בתוס' מכות דף ב' יעו"ש שנדחק מאוד

ונ"ל דדברי תוס' במכות נפלאו בלשונם שכ' וז"ל ותימא כיון דאם הוזמו אינן נעשין ב"ג א"כ גם בשלא יוזמו איך יעשו על פיהם ב"ג דהכי הוא האמת ואמאי הא הוה עשאי"ל עכ"ל והוא מוקשה כך הי' להם לכתוב תימא כיון דאם הוזמו אינן נעשין ב"ג א"כ איך נעשה הוא ב"ג הא עשאי"ל ואין זה עדות ולמה האריכו גם בשלא יוזמו איך יעשו על פיהם ב"ג ומה שהוסיפו עוד דהכי הוא האמת הוא מחוסר הבנה מאוד

אך הכוונה בכתובות הוא איך ילקו העדים שהוזמו הא לא הוי בזוממי זוממין דאם יוזמו המוזממין מאי יחייבו הא הם לא רצו להרשיע אותם בגוף עדותם לעשות אותם לב"ג דהא המזימין לא נעשו ב"ג תחתיו א"כ לא רצו המוזממין לעשות דבר לעדים הראשונים וא"כ הוה עשאאי"ל ע"ז תי' תוס' דבשלומא בזוממי טריפה יכולין לומר גברא קטילא קטלנא ולא בא על הריגת טריפה לא מיתה ולא מלקות אבל הכא כיון שהמזימין רצו לגרום מלקות לעדים הראשונים א"כ יש לעשות להם הזמה במלקות וזה שסיימו התוס' אבל הכא נתקיימה הזמה במלקות ולא כתבו שיכול לקיים במלקות יען דכבר נתקיים במלקות ולא חקרו כאן איך מקבלין מתחילה עדות דב"ג הא הוה עדות שאאי"ל דהא לר"י דממון ומלקות אמרי' ממון ולא מלקות א"כ עכ"ח קאי קרא בב"ג דאיכא מלקות כמובן אבל במכות שהקשה על המשנה שהיא אליבא דכ"ע אפי' לעולא עיין כתובות דאמרי' מלקות ולא ממון א"כ הקשה בתוקף איך נעשה מתחילה הוא בן גרושה כנ"ל לפום רהיטא.