מחנה חיים אבן העזר חלק ב קז

אותו אבל אם היא מבקשת כופין על העתיד בענין חיובו בתורת אישות שאר כסות ועונה אין זה מורדת ודוק

וחפשתי בפוסקים אחרונים ומצאתי להגאון בית מאיר בסי' ע"ז על דברי ב"ש בסי' קנ"ד שחקר אם אינו זן אותה לא הוה מורדת אם מונעת ממנו תשמיש דתוכל לומר קים לי כטור דכופין אותו להוציא וכתב הבית מאיר וז"ל אבל לענ"ד בלא ק"ל אינה מורדת דבכה"ג שאינה מורדת כדי לצערו כ"א לכופו לזונה כראוי דהא קיי"ל בח"מ סי' ד' עביד אינש דינא לנפשיה וא"כ מי יכריחנה לילך לב"ד לכופו אם היא תוכל לכופו במורדה וכן מורה הלשון בסעיף ב' ואם מרדה כדי לצערו מפני שעשה לו וכו' וכיוצא בדברים אלו משמע דעיקר כיוצא באלו שהן אך נקמה על העבר אבל לכופו על העתיד מה שהדין עמה אינה מורדת עכ"ל הרי לפניך כי הגאון חידש דבר זה כל מה שעושה לו כדי לכופו לעשות כדין עמה אינו בכלל מרד ובחסדי ד' הרחבתי לעמוק בדין זה מתורת ראשונים וראיתי שהוא העיר ג"כ מתשובת רשב"א שהביא בב"י דשאני התם דתביעות מלוה על הבעל ולא עליה ולכן אמרי' עילה מצאה והוה מורדת ולפמ"ש לא צריך לזה כי לו יהי' שחייב לה ממון אין זה אישות בשלומא אם תובעת מזונות בהעתיד בביתו אז הוא נוגע לאישות אבל אם הוא חייב לה ממון אינה רשאי לענותו בתשמיש ודוק וזה ברור בעזה"י

שוב ראיתי לח"מ בסי' פ' ס"ק ל"ג שכתב על רשב"א הנ"ל וז"ל עילה מצאה לצערו ותולה בפרעון מה שלותה כלומר ולמה תהי' ידה על עליונה תבא אליו בתחילה ואח"כ יפרע מה שלותה עכ"ל הזהב משמע אבל אם יחלוט שאין רצונו לשלם מה שלותה גם רשב"א מודה דלא הוה מורדת וא"כ בנידן שאלתינו דהבעל עומד בדעתו שלא תהי' יושבת על שולחנו ובביתו חוץ משבת ויו"ט שפיר עשתה כנגדו ואין היא בכלל מורדת כנלע"ד

ולולא דמסתפינא אמרתי עוד דלא לחנם נקטו הפוסקים דהיא אמרה מפני שעשה לי כך וכך או שקללני או עשה מריבה עמי היינו דהוה מורדת דהא הוא לא ציער אותה בעניני אישות אשר הי' בשב ואל תעשה היינו שלא בעל אותה או לא נתן לה מזונות ומלבושים א"כ איך היא מורדת בו לצערו בעניני אישות עור בעד עור כל אשר לאדם יתן בעבור מחמד נפשו זו אשתו אבל אם הוא מצער אותה בשב ואל תעשה היינו שלא נתן לה החיובים באישות למה לא תהי' רשאי להשיב לו גמולו בראשו בשב ואל תעשה הוא הי' פוטר מים ראשית מדון א"כ אין לה דין מורדת אפי' אם עשתה בתורת נקמה כנלענ"ד להלכה למעשה בעזה"י בנידן השאלה הזאת. סימן כט

שאלה בא לפניו בכהן א' עם אשתו וספרה האשה ממקרה לא טהור אשר פגע בה כי בשבוע העבר אשר באו אנשי צבא מלחמה ועברו דרך מקומם ולנו שם לילה אחת ובא שופט הכפר והביא איש אחד מן הצבא להיות בביתם בלילה וכן נתן בבית כל א' איש אחד ולהזוג שני חדרים חדר לפנים מחדר ובחדר הב' הי' ב' מיטות באחת שכבה היא ובמיטה הב' שכב בעלה ויהי בחצי הלילה והיא ישנה ולא הרגישה שאיש בא עליה במיטה רק כאשר הגיע באברו באותו מקום והגיע פיו אל פיה נערה והרגישה שאין לו זקן וצעקה על הבעל ובתוך כך נער קשתו בה וברח מן המטה ועד שהבעל עשר נר וקרב אל מעתה ושאלה מה צעקתה ואמרה לו הנה איש בא אלי בתשמיש ומיד הגביה את כתונתה והי' מלא זרע איש ויצא אל החדר לראות אם האיש מלחמה שוכב במטתו ומצאו שהוא לובש בגדיו והכה אותו על לחיו כי טמא את אשתו והי' מריבה ובאו לשר הצבא וכיחש שלא עשה מעשה בה כי האמין שהאשה תהי' מרוצה וכאשר קרב אליה וצעקה ברח ממנה ולא טימא אותה אבל האשה אומרת שבעל אותה אבל מרוב פחדה לא ידעה עד היכן הגיע באברו ובתוך הצעקה הרגישה זריקת זרעו בה ובכו גם שניהם האיש עם האשה כי אהבת עולם ביניהם וגם יש להם ילדים קטנים ואמרה שטרם לקבל גט היא מבקשת תענית ושאר עינויים שלא לאכול בשר ויין וכדומה

תשובה לפום רהיטא אשה זו אסורה דהא מבואר בסי' קט"ו סעי' ו' דאם אשה אומרת שזינתה ויש רגלים לדבר נאמנת ועיין בב"ש ס"ק כ"ג שם שהביא שמבואר כן בתו' יבמות והבית מאיר הביא דברי הירושלמי בפ' המדיר וכולן אם הביאו ראי' לדברי' נאמנת עכ"ל ובית מאיר הי' לו הגירסא אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת היינו אם היא הביאה רגלים לדבר מכ"ש אם לפנינו רגלים לדבר שנאמנת ע"ש ומסתברא דק"ו אם נתנה רגלים לדבר שנטמאה באונס דנאמנת וכן נ"ל דזה כוונת המשנה האומרת טמאה אני לך תביא ראי' לדבריה היינו רגלים לדבר דאילו הפי' עדים א"כ מאי קמ"ל דאם תביא עדים שתצא ועוד א"כ מאי ראי' לדבריה לו יהי' שלא דברה כלום אעפ"כ עדים נאמנים אלא פשיטא תביא ראיה היינו רגלים לדברי' שאמרה אז נאמנת ונהפוך הוא אי אפי' לא מועיל רגלים לדבר באשת ישראל ברצון אבל באשת כהן חקר התה"ד בפסקיו סי' רכ"ב דמשום מ"ע וקדשתו מחמירין וא"כ בנידן שאלתינו דיש רגלים לדבר שראה הבעל הכתונת כנגד מקום תורפה מלא זרע וגם מצא האיש מלחמה בחדר השני שלובש בגדים וגם לא כיחש להשר הצבא שקרב אליה וחפץ לבעול אותה רק שלא בעלה כיון שצעקה והיא אומרת שנבעלת ממנו כי האמינה שהוא בעלה א"כ היא נאמנת ואסורה עליו ומהכ"ת נימא דעיניה נתנה באחר ונחשוד אותה שנטלה לובן ביצה וזרקה על הכתונת שיהי' נראה כזרע איש עיין גיטין דף נ"ה וגם הלא בכתה ומבקשת להיות נשארת עמו כי אהבת עולם בינם וא"כ ברור דנאמנת ואסורה עליו וזה פשוט

אך קשה הגירושין שמתי ללבי לדרוש ולחקור אולי יש תקנה לעלובה האנוסה שלא תגרש מבית תענוגיה ואשר יתן ד' בלבי אותו אשמור לדבר בעזה"י

ירושלמי סוף נדרים וז"ל איסטרטיות נכנסו לעיר ובאתה אשה ואמרה אסטרטיות חבקני והטיל שכבת זרע בין ברכיי והתירה לאכול בתרומה אתא עובדא קומי ריב"ט באשה אחת שאמרה הביאם שלי פתני אמר לה אין הביאם אסור ואסרה הכא את אמר ואסרה הכא את אמר והתירה תמן באת ליסר עצמה והתירה ברם הכא באת להתיר עצמה ואסרה עכ"ל ודברי ירושלמי נפלאים כאשר האריך הנב"י מה"ת סי' י"ב שהשיג על הפני משה ע"ש וצע"ג

ונלע"ד לפרש בעה"י דיש לדקדק במעשה הראשון שהתירה מספר הירושלמי שאמרה והטיל ש"ז בין ברכי הוא דבר שפתים הי"ל לומר אסטרטיות בעל אותי וגם במעשה