מחנה חיים אבן העזר חלק ב קד

אם אפשר לקדש אשה באיסור הנאה שהרי יש באפר שוה פרוטה ועיין בתוס' בע"ז דף ס"ב בד"ה בדמיהן שהקשה קו' זו ותי' וז"ל כיון שכל זמן שהוא בעין אסור למוכרו מן התורה כמו כן אסור לקדש בו אשה דהוה כמו מכירה חשובה ויש בו הנאה כשמקדש את האשה דגמרי' קיחה קיחה משדה עפרון וזה לא דמי לקיחה דשדה עפרון שראוי לקנות בו חפץ או שאר הנאה עכ"ל הרי שבארו בעלי תוס' דנשאר הלימוד לילף משדה עפרון כמו התם הוה הכסף ראוי להנות ממנו מיני' ובי' ולא שיצטרך לעשות מעשה השריפה ולהנות מהאפר ה"ה בכסף קידושין צריך לקדש אותה הן בכסף או בשוה כסף אשר ראוי להנות ממנו בעין ולא שיצטרך להמתין עד שישרף ויתחדש אפר בעולם להנות מן האפר דאיכות הכסף צריך להיות בקדושין כמו בקיחת שדה עפרון הגם דילפי' מעבד עברי דגם שוה כסף ככסף אבל לשאר ענינים צריך להיות דומה לכסף דשדה עפרון ודו"ק

וכן אני אומר הגם דלענין כמות הכסף היינו שוה פרוטה אזלינן בתר מקום קידושין מקומו ושעתו הוה דשווי' שוה פרוטה תקרא כסף קידושין אבל אם אינו שוה פרוטה במקומו אעפ"י ששוה במקום אחר פרוטה לא הות מקודשת דאיש כי יקח אשה כתוב שצריך לעשות קיחה בשוה פרוטה הנקרא כאן כסף כשם שאברהם עשה קיחה בשדה בדבר הנקרא כסף במקומו כך צריך המקדש לעשות קיחה באשה בדבר הנקרא כסף במקומו לשיטת ר"ת ומכ"ש אי גרסינן לא מקנה נפשה בודאי לא מקנה נפשה אא"כ שוה במקומה פרוטה ודוק וכן לענין איכות הכסף צריך להיות כסף עכשיו ולא בנולד ע"י מעשה שריפה להנות מאפר פרוטה וכן גם זה אמת דצריך לקדש אותה במטבע שהיא כסף או בשוה כסף דהוה עכ"פ נקרא כסף בכל מקום דכסף ממש או חפצים שהוין שוה כסף בכל העולם דיהי' הכסף באיכות דומה לשדה עפרון דקנה אברהם השדה בדבר אשר אם נשלם הכמות סך עצום הוה עכ"פ כסף בכל העולם אבל בשטר נייר של גזירת המלך שגזר על חתיכת נייר שהוא זהב או חמשה זהובים הגם שבמדינת המלך נחשב ע"י גזירת המלך כסף אבל בשאר מדינות של עולם ניירות כאלה לא יחשבו לכסף אפי' ככר מהם לא הוה כסף שהמה נייר בעלמא ובכל מקום שחפץ הקב"ה כסף צריך להיות כסף בעצמו (דומי' דעפרון שנתן כסף אשר נחשב בעולם כסף) או שוה כסף בכל העולם ודוק ואעתיק לו מה שנכתב אצלי בגליון חתם סופר שלי ג' הערות (א) חתם סופר יו"ד סי' קל"א ד"ה אבל שכ' אדמ"ו ז"ל והיינו מטבע שגופו ממון ואין חילוק אם יהי' זהב או כסף או נייר עכ"ל כתבתי וז"ל נ"ל היינו דוקא אם נדפס על הנאטין שזה זהב או חמשה זהובים בלי הזכרת מקום שיהי' הפרעון רק יצא חוק המלך שזה הנאטע הוא זהב או חמשה זהובים ולא נזכר אי' המקום לקבל פרעון וק"ו שלא נזכר שיפרע בכסף זילבערמינצען אז הי' הנייר מטבע מכח גזירת המלך כדעת אדמ"ו ז"ל אבל אותן הנאטען של עשרה זהובים שנדפס עליו "ווירד בעצאהלט אין זילבערמינץ בעיר וויען" אז לא הוה מטבע של מלך אלא הוה שע"ח או שטר ראי' וגרע משאר שטרות כאשר בארנו במקו"א והגם שיתחייב ראשו אם ימאן מלקבל זה הוא מטעם שמורד במלך אשר מבטיחו לקבל בעד זה עשרה זילבער מינץ והוא לא מאמין שכספו מונח בבאנק ואטו אם המלך יגזור שצריך לקבל שטרי איש פרטי היהי' לשטרי של האיש דין כסף בודאי לא ודוק עכ"ל (ב) ע"ש בד"ה והנה מביא אדמ"ו ראי' שנאטען נקרא כסף דמקיים בי' וצרת הכסף לרבות כל דבר שיש עליו צורה ע"ש ומלשון לרבות כל דבר לומר אפי' אינו כסף רק יש עליו צורה פודין בו וכתבתי על הגליון ולדעתי כסף שיש עליו צורה היינו צורה שוקעת או צורה בולטת אבל באנקנאטין הנ"ל אין עליהם צורה לא אותיות שוקעת ולא בולטת רק מצייר בצבע לא נקרא כסף שיש עליו צורה עיין דוגמא לזה ביו"ד סי' קמ"א בט"ז ס"ק י"ג שכ' וז"ל ואין בציור שום ממשות עכ"ל ואפי' להנקודת הכסף שם היינו להחמיר שלא יצייר אדם גם זה אבל במעשר אמרו כל דבר שיש עליו צורה משמע שיהי' הצורה עליו לכן אין פודין בבאנקנאטען ול"ק קו' אדמ"ו מקדושין דף ה' בגמ' לימא שטרי דמלכותא יוכיח עכ"ל (ג) ובחת"ס ח"מ סי' קפ"ז בד"ה ונידן הבאנקע שכ' אדמ"ו וז"ל וא"כ מטבע כסף וזהב ומטבע נייר שוה ואין בין זה לזה כלום עכ"ל כתבתי וז"ל ולי התלמיד נראה דמטבע כסף או נחושת שאני שגזר המלך שהשווי' של המטבעות כסף או נחושת הנ"ל יהיו ביוקר מפני דמותו אשר עליו וכן אם עשה מטבע של נייר מזהב או אפי' ממאה זהובים וגזר שזה הנייר יהי' שוה כך אז נחשב למטבע כדברי אדמ"ו אבל הנך באנקנאטין שנדפס בו שהבאנק חייב לשלם כל הסכום להאיש אשר יביא לפניהם הנייר א"כ הוה רק שטר הלואה אטו נדפס על הבאנקנאטען שם המלך וצורתו וממשלתו על רבות המדינות כאשר חקוק על המטבעות על הבאנקנאטען נזכר רק שם הממונה על הבאנק שהוא ישלם מהבאנק ולא נדפס שהמלך צוה שהנאטע הזה הוא בעצמו הוא מאה זהובים עכ"ל (ויעיין גיטין דף כ' ובא"ח סי' כ"ז)

הארכתי מעט להראות שהדבר קשה לפני אבל בוודאי לדינא אדם גדול בענקים צריך לבוא אחרי אדמ"ו הגאון ז"ל לחלוק עליו ולא אני ח"ו רק לא כחדתי תחת לשוני אשר עלה בלבו כהרהורי מחשבותי לחומרא ולא לקולא ועל שאר פלפולו יראה בתשובת אדמ"ו יו"ד והי' בדעתי להעיר במדרשים דיצאו להם מוניטין בעולם ובחכמז"ל עתידה אומה זו (של רומי) להשתמש במטבע של חרס ובדברי התנא שלא הסתכל בצורת מטבע כל ימיו ובמאמר חכז"ל דאין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו אך אני מוטרד מאוד ומה בצע אם אין הזמן לירד לתוך עומקה של הלכה הד"ש

ואגב גררא אודיעהו מה שאמרתי בהבנת חכמז"ל רבי מכבד עשירים אשר העולם מתמי' שהי' מעלה יתירה אם הי' מכבד עניים ואמרתי שדבר גדול עשה בזה דיעיין בקדושין דף מ"ט במי שקידש אשה ע"מ שאני עשיר אין אומרים כר"א בן חרסום וכראב"ע אלא כל שבני עירו מכבדים אותו מהני עשרו ולכן החכים רבינו הקדוש לכבד עשירים למען אם יקדש אחד מהם אשה נדע שהוה קדושין והי' תכליתו קדוש וילמדו ממנו לכבד עשירים שלא יצמיח מזה קולא בקדושין וק"ל. סימן כח

שאלה אשה אחת אשר בעלה הכין לפניה בחצרו חדר מיוחד עם בית חורף שתבשל ותאפה לעצמה ע"י משרת שהכין לה כי מרוב טרדתו מעסקיו ועוד כמה טעמים לא מבקש שהיא תהי' בחדריו ולראות עסקיו ושבת ויו"ט או פורים תהי' בחדריו לאכול עמו והיא לא חפצה בזה כי יראה ורק כאשר ראתה כי גמר מחשבתו ואין לשנות היא