מחנה חיים אבן העזר חלק ב קג

ואינו עובר על לא תחמוד דהא לא חמד חפץ חבירו רק ליקח בעבור להציל ממונו ודו"ק ומה שהעיר הגאון יען שיוכל ליקח הכל בבאנקנאטין הוה כסף לפדיון לא ידעתי מנ"ל דלמא הקפיד הקב"ה שיהי' עכ"פ כסף בכל מקום אבל שטרות ממלכות זה לא עוברים לסוחר במלכות אחרת ודוק

ואודות אשר ביקש ממני להשיב לו על קו' אשר נתקשה בה מאוד על דברי רמ"א יו"ד סי' ס"א שפסק אם ישראל שוחט אצל עכו"ם אם ימצא טריפה הוא נשאר לעכו"ם ואם תמצא כשר הבשר לישראל שפטור ממתנות כהונה והמעיין בט"ז וש"ך ופר"ח יראה שמטעם ברירה הוא והתפלא עליהם הלא מבואר בעירובין דף ל"ו אם מניח עירב וכבר בא חכם ולא חסר אלא גילוי מלתא לא תלי' בברירה וא"כ הכי נמי בבהמה כבר הוא בעולם הטריפות ולא חסר אלא גילוי מילתא וכי תימא שם כבר נגלה בעולם לאיזה צד בא החכם ויוכל להתברר אבל כאן בחיי' של בהמה אי אפשר להודיע העצומים בבטן המליאה הלא המהרי"ט בח"מ סי' כ"ג מדמה באמר אם תלד אשתו זכר יטול מנה ואם נקיבה מאתים דומה להא דעירובין דהוה רק גילוי מלתא הגם שאי אפשר לדעת עד אחר הלידה והאריך בדבריו וביקש להשיבו דבר עכ"ד

יש לי לדון אחרי השורש שאין ברירה זה כשאר ברירה בש"ס ויעיין בלשון הט"ז וש"ך שמשונים זה מזה בלשונם ויעיין בפר"ח בשם מהרי"ק אם הבהמות של ישראל והגוי יקח הבשר אם נטרפה שחייב במתנות אבל אני אניח הדבר כפי הבנה של מעלתו נ"י ואתרץ בעזה"י

ונראה לי לתרץ והיא אם אנו חוקרים הברירה על הטריפות אשר יהי' נמצאים אחר השחיטה אז הי' מקום לקו' הנ"ל הא גם בחיי הבהמה הי' הטריפות מבוררים בתוכה אבל באמת אנו חוקרים אם הבהמה תהי' כשירה שיהי' מחויב במתנות כהונה וזה לא הי' מבורר ואסביר הדבר הלא חכמז"ל הצריכו בדיקה לריאה דשכיח בה טריפות ועיין בסי' ל"ט ומי יכחיד דרוב בהמות כשרות רק הכוונה שכיח בבהמות סרכות ושכיח מראות ושכיח אטום ושכיח נצמקה ושכיח חסרון בבשר ושכיח יתרות באונות וכדומה וכל רעותא צריכה בדיקה ובירור בסרכות צריך לראות אם הם כסדרן ואם לא יהי' כסדרן לראות אם תסלק ע"י משמוש עיין באחרונים בטעם מילול הסרכות דאם תלך הוה כאלו עור הי' פרוס עליה דפח"ח ובאטום צריך לראות אם יהי' חוט בשר מקיף וכדומה ובצמקה אונה אחת אם תהדר בבדיקות פושרין עיין תב"ש שם וביתרות ימין אם תטה למעלה או למטה ואם מטה מקמא או מגבה ובמראות שונות אם תתברר שמראות חוזרות למראה ריאה או למראה כשירה אשר תלוי בחכמת השוחט הנופח וכדומה כנודע למי שבקי בטריפות ואי אפשר לפורעם כי רבים המה מאוד

ולפ"ז בשלמא אם כבר בא חכם או אם תלד זכר או נקיבה הוא רק גילוי מלתא בעלמא דהדבר נתברר לעצמו או יתברר מעצמו אם בא חכם כבר נתברר ובאמר אם תלד אשתו זכר יתברר הדבר מעצמו בירור גמור אבל בבהמה הגם שבאמת רוב בהמות כשרות היינו אחר הבדיקה יתברר שהרעיתות לא הוה שאין כמוה חי' שתוכל להרפאות וממילא אינה טריפה אבל עכ"פ רוב בהמות יש להם ריעותות אשר אפשר שתהי' טריפות בריעותות כנ"ל וצריך בירור בחכמת השוחט לגלות אם באמת זה היא סרכה ע"י נקב שהי' או בנקב שתהי' אח"כ עיין רש"י ור"ן בזה או אם אטום זה יהי' מעכב רחיפת הריאה או תפליט הליחה והדם או תחזר לאיתנה בעתיד או אם הבועה תקרע העור או יש חוט בשר מקיף ולא תקרע בעתיד אם המראה הזה אשר מורה על טריפות יוכל לחזור לבריאות וכדומה לזה למאות למי שנודע לו מקור הסבר הדינים א"כ גם אחר השחיטה לא נגלה אם יש כשרות או טריפות רק בפעולות שונות במשמוש היד בנפיחה בשרי' במים פושרים א"כ אין ברירה הגם שנתברר בפעולות ונתכשר הבשר ודוק

היוצא מזה הגם דמשכחת שטריפות יהי' גלויות כיון דכשירות אינם שכיח שיהי' גלויות להיתר אלא ביתרון החכמה בפעולות שונות א"כ אין ברירה ודוק. סימן כז שנית להנ"ל

קבלתי מכתבו פעם שני אשר ביקש לגלות דעתי במה שהערותי שלבי נבוך אם מהני שטרות באנקנאטען לקדש בהם אשה או לפדות בכור וכתבתי וז"ל דלמא ביקש הקב"ה שיהי' עכ"פ כסף בכל העולם אבל שטר ממלכות זה אינו עובר לסוחר במלכות אחרת עכ"ל ומעלתו נ"י מתמיה מאוד וכתב וז"ל אדרבא הקפידא היא שיהי' שוה במקום הקדושין ואם אין שוה במקום הקדושין יש ספק קידושין מחמת שמא שוה פרוטה במדי עכ"ל והי' לו להפליא עלי ביותר מדברי הרא"ש בשם ר"י והובא בב"ש סי' ל"א ס"ק ו' שאין לקידושין אלא מקומו ושעתו ואם אין הקידושין במקומו שוה פרוטה אפי' ידעינן ששוה פרוטה במקום אחר מדאורייתא אינה מקודשת יעו"ש וא"כ הי' לו השגה גדולה עלי ביתר שאת

אמנם ראיתי שלא נתן לבו להבין בדברי כלל ואבאר לו בקצירת האומר בעזה"י יש לפנינו להסתכל אם התורה אמרה אשה נקנית בכסף או בכור נפדה בכסף וכדומה על שני פנים (א) איכות הדבר (ב) כמות מדבר איכות הדבר היא אם התורה בקשה דוקא כסף ממש מטבע שיש עלי' צורה והיא עובר לסוחר בכל העולם אבל לא שוה כסף ולא אסימון שאין עליו צורה, כמות הדבר היא סכום כמה יהי' הכסף או השוה כסף אשר בו יקדש האיש את האשה שתהי' לו לאשה

והנה קבלו חכמז"ל שאשה נקנית בכסף בג"ש קיחה קיחה משדה עפרון ולאו דוקא בכסף ממש אלא אפי' שוה כסף ובאמת נתקשה תוס' בקדושין דף ב' בד"ה בפרוטה מנ"ל דמהני בקדושין שוה כסף דלמא צריך כסף ממש כמו בשדה עפרון ותי' דילפינן מעבד עברי יעו"ש

אך אם נחקור כמה יהי' כמות הדבר אשר בו תתקדש האשה אם בפרוטה או בדינר או בתרקבא דדהבא קבלו חכמז"ל דבפחות מפרוטה לא מקנה נפשה ועיין תוס' בקידושין דף ג' בד"ה ואשה בפחות מפרוטה שאפי' היא מרוצית ופשטה ידה לקבל פחות מפרוטה לא מהני יען דפחות לא מקרי כסף יעו"ש וככתבו וז"ל אלא ה"ט משום דגמר קיחה קיחה משדה עפרון וכתיב בי' כסף ופחות משוה פרוטה לא מקרי כסף עכ"ל הרי לענין הכמות גמרי' דעכ"פ צריך להיות הכמות בשם כסף וכן אם חקרי' באיכות אם בגוף החפץ צריך להיות כסף או שיש בכוונתו שוה כסף