מחנה חיים אבן העזר חלק ב קב

טעות ויש לדחות דלהינות שלכד"ה ל"ש עכ"ל ולענ"ד ל"צ לחלק בין שלכד"ה לא שכיח אלא כיון שאמר בשר סתם ולא הטעתה ובשר נבילה הוה שוה כסף דכתיב או מכור לנכרי א"כ שוה כסף ככסף והיא מקודשת גמורה כנלע"ד בעזה"י נכון ואמת

שוב עיינתי בב"ש סי' כ"ח סעיף כ"א ובא"מ ס"ק נ"ו שהביא קו' בשם שעה"מ מבכורות דף י"א דפריך שתהי' מקודשת בהאי דבינו ובינו וקשה הא היא סוברת להנות מגוף החמור והגאון א"מ העיר דאין נ"מ בשווי' דאל"כ אפי' באיסורי אכילה לא תהי' מקודשת אלא עכ"ח כל ששווי' שוה פרוטה מקודשת הגם דסברה ששוה יותר רק בא"ה דלא תוכל להנות כד"ה ע"ז מקפדת יעו"ש שדבריו נכונים א"כ ראי' לנ"ד דמקודשת אבל פלא שלא העיר כלל מתוס' ע"ז דצריך להיות כסף דומי' דשדה עפרון שהיא עובר לסוחר לקנות בו אפי' חלוק וטלית ויהנה מגוף החפץ בתורת שוה כסף ככסף אבל איסור הנאה לא הוה דומי' דשדה עפרון ודברי ב"ש נפלאים מה מהני דתוכל למכור לחולה עכ"פ אינו דומה לשדה עפרון ודוק אך לא הבין דברי תוס' בע"ז על המחשבה זאת כמבואר שם בהבנת תוס' ע"ז יעו"ש עכ"פ נראה ברור בנידן שאלתינו דהיא מקודשת כנלע"ד בעזה"י

ואוסף נופך בשלמא בנידן הלכות קטנות או בפירות ערלה דאינו ניכר בבשר או בפירות אם המה של ערלה או בשר נבילה א"כ תוכל לטעון דהוה מקח טעות אבל בדג שהי' ביד האיש שהוא ניכר אם הוא דג טמא או דג טהור ולא בדקה ולא שאלה אחרי הדג אם הוא טהור בודאי סברה וקבלה כל מה שהוא א"כ היא מקודשת גמורה כנלע"ד ברור בעזה"י. סימן כו שמחת חג מתן תורתינו הקדושה להרב החרוץ המאור בתורה כבוד מה"ו הרב ר' יעקב יצחק הלוי איש הורוויץ נ"י אבדק"ק ראדעמישלע יע"א

אחד"ש מכתבו עם הערות וחקירות וקושיות קבלתי אבל אני מוטרד מאוד כעת רק חשבתי דרכי להשיב משני טעמים ראשית ראיתי שסיים וז"ל ולמחול בטובו להשיב וכו' ובפרט בעתים הללו אשר התורה מונחת בקרן זוויות ודורש אין לה מכלל דבעי דרישה וד' יתברך ירחמנו עכ"ל וזה אמת שצריך דרישה והשנית שכותב שראה תשובה אחת ממני ביד מכירו השאלה והתשובה כתובה בספר שואל ומשיב מהד"ת בהאמנה שלא ראיתי עד הנה ספר הנ"ל אפי' על רגע אחת ואני אשמח בו כי גדול האיש הוא הגאון מלעמבערג נ"י וזכיתי להיות בר גילו ואשיב רק בקצירת אומר על שאלה אחת להערה בעלמא ועלי לא יסמוך רק ישאל דבר הלכה מגאוני פולין

שאלה אם מקדשין אשה בבאנקנאטין וכן אם פודין בכור בהנך באנקנאטין דהגאון חתם סופר יו"ד סי' קל"ד פסק לחומרא לענין פדיון בכור ובהרבה מקומות נתפשט המנהג כן וכתב וז"ל ובאמת צ"ע דהא שטר כזה דנכתב לכל מי שמוציאו זה הוה גופו ממון ויעיין בש"ך ח"מ סי' ס"ו סק"י ועוד איזהו מקומן באחרונים ובאמת עפ"י הסברה אין דומה זה לשטרות דבבאנקנאטין קונים הכל כאשר לכל וגופו ממון הוי וכן ראיתי בשו"ת השיב משה להגאון מאוהעל ז"ל דפודין בן בכור בבאנקנאטין ואין רצוני לבוא בפלפולים בזה עכ"ל

תשובה הדבר צריך עיון עמוק וכעת לא אוכל לעיין אבל לדעתי גם בקדושי אשה הוא ספק אם מהני ואעתיק לו מה שכתוב אצלי על גליון חת"ס שלי סי' הנ"ל וז"ל לי התלמיד נ"ל הגם דפשיטא לאדמ"ו דמהני בקדושי אשה זה דווקא אם מקדש אותה בהנאת באנקנאטין אשר תשיג אבל לענין אם הוה קדושין אם מקדש אותה בתורת כסף צריך עיון אצלי דבהנך באנקנאטין אין תביעה על אדם פרעי רק המדינה לקח המעות וכל מי שמביא הבאנקנאט יקבל מעותיו בבאנק כאלו הפקיד שם מעותיו א"כ הוה שטר ראי' שיש לו שם בבאנק פקדון אבל לא כפקדון ממש אשר בכל מקום שהוא מונח הוא שלו עיין רא"ש פסחים דף ה' ועיין רמב"ן מלחמות הובא בש"ך סי' רנ"ט דכאן אין לו כסף ידוע אשר קנה מעולם א"כ אין כאן אפי' שט"ח ואפי' אם יהי' הדין פודין בשטרות של יחיד שהוא עכ"פ שט"ח אבל באנקנאטין גרוע שאין כאן איש אשר גופו ונכסיו יהי' משועבדים לו ודו"ק

ולפ"ז בקדושין מהני אם מקדש אותה בהנאה אשר יגיע לה מהנך באנקנאטין אבל אם מקדש אותה בתורת כסף שתתקדש בהם לבי נבוך מאוד דאין כאן שום שעבוד הגוף ושעבוד נכסים רק שטר ראי' שיש לו לתבוע סך הנ"ל כי קנה השטר ראי' ע"י גלגולים הרבה מי יודע מי הי' האיש הראשון אשר נתן הכסף בהאקאססע של השטאט אם הי' ישראל או גוי (וגוים לאו בני שטר נינהו בכה"ג להיות שטרו כסף לקיום מצוה ודו"ק) וכדומה וחלילה לי לחלוק ע"ד אדמ"ו חת"ס ז"ל רק אני נבוך מאוד אפי' בקדושין מכ"ש בפדיון הבן דלמא ביקש הקב"ה שיהי' עכ"פ כסף בכל העולם אבל שטר ממלכות זה אין עובר לסוחר במלכות אחרת אבל בוודאי אין לזוז מפסק אדמ"ו ז"ל ודו"ק

וחפשתי בספר השיב משה ומצאתי התשובה בסי' נ"ה שהביא מדברי תוס' בב"ק דף י"א שאצל גזלן צריך להשיב או הכלי או הדמים ולא סובין ונתקשה הגאון מה לי כסף או שוה כסף ועכצ"ל דבכסף יכול לקנות הכל ולא בשוה כסף וממילא דן בבאנקנאטין דיוכל לקנות בו הכל הווין כסף זה תמצית דבריו ולע"ד לולא דחדשה התורה איסור לא תחמוד הי' כל אדם רשאי ליטול חפץ חבירו וליתן לו הדמים כחכמז"ל בב"מ דף ה' לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע יעו"ש היינו דסברי אינשי אם יתן חפץ בעד חפץ חבירו הוא איסור לא תחמוד אבל אם יתן דמים מותר ליקח חפץ חבירו דאם לא יתן אפי' חפץ א"כ הוה גזילה ואיך סברי אינשי לא תחמוד בלא דמי הא בלא דמים הוה גזילה ולא תחמוד למה לי אלא סברו אם יתן חפץ בעד חפץ בע"כ אז עובר על לא תחמוד אבל אם יתן דמים לית בי' לא תחמוד ולכן באמת בגזלן אם הכלי בעולם צריך להשיב הכלי משום לא תחמוד ואם אין הכלי בעולם צריך להשיב כסף ממש עכ"פ אשר נתחייב בשעת גזילה וכסף טוב בעצמו דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע אבל שוה כסף הוה אפי' לאינשי בלא תחמוד דהא בסחורה שוה כסף צריך שומא ויש לחוש בו לרמאות אבל בכסף הוה כאילו נותן לו הגוף הכלי כיון דאין הכלי בעולם ליכא בו לא תחמוד אבל בשוה כסף לא קיים השבת גזילה ודוק ועיין בש"מ בב"מ דף ו' אם אי אפשר לתבוע ממונו בב"ד יוכל ליקח חפץ חבירו ולומר שלי