מחנה חיים אבן העזר חלק ב קא

וראי' לזה דרמי בר חמא לא בעי אם אחד יקבל במתנה טבלא מאשה אחרת ויגרש בו אשתו אם מהני דנימא אשה לא יודעת לאקנוי דלו יהי' אם שאל ממנה טבלא הי' אמרי' דנותנת לו אם לא יועיל בלשון שאלה יהי' בלשון מתנה כסברת הרא"ש הנ"ל רק חקר אם המתגרשת נותנת לו הטבלא שיודעת שעתיד להחזיר לה הטבלא כאן נסתפק אם אשה יודעת לאקנוי קנין גמור הגם שיהי' רק כקנין לזמן ודוק

אך גם בסברא לא קשה קו' הנ"ל הלא גט להרחיקה בא מהכ"ת נאמר שמחשבתה שאם לא יועיל בלשון שאלה תתן במתנה כדי לקרב חובתה הלא אפי' גבי הבעל אמרו בפי' מי שאחזו דף ע"ד גט דלרחוקה בא אימא מודה לי' לר"י לכשתתן יעו"ש ומכ"ש דלא נאמר באשה הגם שהשאילה לו הטבלא כפי אשר שאל ממנה היינו שהיא מראה לו אם הוא יחפץ להרחיקה היא לא תתיצב כנגדו לקיים אני לדודי כמו שדודי לי אבל לא להתאמץ ביותר הוא ביקש לשאלה והיא נותנת לו גם במתנה כדי להתרחק הגם שפעמים הגט זכות לה מי יימר שגדול כל כך הזכות שהיא תקרב הגט בעבורו דשורש גט הוא חוב ושאני התם בקדושין וקריעה או בעלית שפלוני חפץ לקיים מצוה ולא יוכל למצוא זכות מצותו אלא ע"י חפצו ואמרי' גמר ומקנה להיות אחי עזר ואחי סמך לעשות לו אות אהבה בזה שמסייע לו אבל כאן מי יהי' אנן סהדי שמכוונת להתרחק מבעלה לפעמים טוב למיתב טן דו ועכ"פ לא תתאמץ ביותר ודוק

והי' בדעתי להאריך להבדיל דשם בקריעה ובקדושין ובטלית וספרים דיוכל להצמיח הפסד שמא יקדמנה אחר וחיוב קריעה עבר אם לא יקרע מיד וזמן תפילה עבר וזמן תורה אשר חיוב בכל שעה עבר על כן ניחא לי' ליתן באופן המועיל אבל כאן מאי הפסיד אם לא יהי' מועיל גט זה וכתב אחר על נייר שלו על כן לא אמרי' דגמרה ומקנה ליתן טבלא שלה באופן המועיל הגם שמשכחת בגט שכ"מ מזה לא דברו רק בסתם גיטין וק"ל וגם הי' בדעתי לחלק דשם מקנה לי' ברגע הקדושין וברגע הקריעה וברגע העיטוף כאשר נעשה המצוה אבל כאן בגט ג"כ תתן לו בשעת נתינה ולא מקודם א"כ בשעת כתיבה לא הוה על חפץ שלו והתורה אמר וכתב ונתן ודוק כי קצרתי הדש"ת. סימן כה

שאלה מעשה בא' שאמר לבתולה הרי את מקודשת לי בדג אשר חפצת ממני ליתן לך במתנה ופשטה ידה וקבלה את הדג לשם קדושין בפני עדים ועכשיו קמו קרובים לבטל הקדושין כי הדג הוא דג עמא והיא סברה שהיא דג טהור שראוי' לאכול לבת ישראל אבל כיון שהוא טמא א"כ הוה מקח טעות ונתבטלו הקדושין לגמרי ולא צריכה גט כלל

תשובה לכאורה יש פנים לומר דקדושין בטלים דבקדושין דף נ"ו אמרי' המקדש בערלה אינה מקודשת והקשה התוס' בד"ה המקדש הא תוכל להנות ממנו שלא כדרך הנאה ותי' דבשלכ"ה לא הוה בו שוה פרוטה ועוד תי' וז"ל א"נ י"ל דמיירי שפיר דאיכא שוה פרוטה אף שלכ"ה מ"מ כיון שהאשה סבורה שיש לה להנות דרך הנאתו ואינו כן לא סמכה דעתה והוה קדושי טעות עכ"ל א"כ ה"ה הכי נמי כיון שהאשה סברה להנות מהדג עצמו ועכשיו שנודע שהוא דג טמא א"כ בטלו הקדושין ועיין בפנ"י שם שכ' בפי' דאיירי שהאשה אינה יודעת דפירות הן ערלה או שאינה יודעת דערלה אסור בהנאה אעפ"כ הוה קדושי טעות שסברה להתקדש בגוף הפירות דרך הנאתן ודוק

אמנם משבשתא הוא כיון דקיי"ל אשה ניקנית בכסף ובשוה כסף א"כ האי דג טמא הוה שוה כסף הן מצד המקדש והן מצד המקודשת עיין פסחים דף כ"ג דהוה הזדמן ושוה כסף הוה ככסף ושאני ערלה כמבואר בתוס' בע"ז דף ס"ב בד"ה בדמיהן שהקשו ג"כ קו' הנ"ל הא האפר מותר ותי' וז"ל וי"ל כיון שכל זמן שהוא בעין אסור למוכרו מן התורה כמו כן אסור לקדש בו אשה דהוה כמו מכירה חשובה ויש בו הנאה כשמקדש בו אשה דגמרי קיחה קיחה משדה עפרון וזה לא דמי לקיחה משדה עפרון שראוי' לקנות בו חפץ או שאר הנאה עכ"ל הכוונה קדושין גמרי' קיחה קיחה משדה עפרון הגם דילפי' מעבד עברי דשוה כסף ככסף עיין תוס' קדושין דף ב' יעו"ש אבל עכ"פ צריך להיות השוה כסף דומה לכסף דשדה עפרון שיהי' מותר למכור אותו החפץ או להנות בו מגוף החפץ אבל בערלה דאסור למכור החפץ או להנות מגוף הערלה רק ממה שיצמיח ממנו אח"כ אם ישרף ויהי' אפר יוכל להנות אז לא הוה דומה לכסף דשדה עפרון ודוק

וכל זה בערלה אבל בהך דג טמא שהותר לו להאיש למכור הדג וגם היא תוכל להנות מגוף הדג למשוח משמנו או לעשות כלים מעורו ומעצמיו או למכור אותו בכל אשר תבקש מהחפצים בעדו א"כ מה לי שהוא דג טהור או דג טמא הלא הוא שוה כסף וכל שוה כסף ככסף בשלמא אם אמר בפי' לה שהוא דג טהור או היא אמרה לו אקדש אני לך בדג טהור הזה אז אם הוא דג טמא הוה הקדושין בטלים אבל כאן שלא הוזכר מפיו או מפי' שיהי' דג טהור הגם אם אמת שבלבה הי' שחפצה לאכול אותו הוה דברים שבלב ואינם דברים והיא מקודשת דהא נתן עכ"פ שוה כסף פרוטה ודוק

ונתתי שמחה בלבי כי מצאתי לאדמ"ו חת"ס ז"ל בחידושיו על פ"ה דע"ז שכ' בדף ס"ב בד"ה והנה פי' על דברי תוס' וז"ל ועל זה תי' שאינו דומה לכסף דשדה עפרון פי' כי הכסף דשדה עפרון הי' עובר לסוחר וה"ה שוה כסף ככסף אפי' נותן לה תרומה טמאה שאינו אלא לדמי עצים ויש בדמי שוה פרוטה הרי מקדשה בפרוטה שיש בו והיא עובר לסוחר שתוכל להחליף הני פירי בדמי עצים שבהם לקנות חלוק וטלית הרי פרוטה ממש עובר לסוחר אבל הכא אסור לה למכור בערלה בעינה בדמי עפרה אלא היא תשרף תחילה הערלה ואח"כ יש באפרה פרוטה אבל הערלה גופה לא תוכל לקנות ממנו חלוק וטלית ואין אשה מתקדשת אלא בכסף הדומה לכסף של עפרון עכ"ל הזהב אודה ד' שזכיתי לפי' זה בתוס' א"כ ברור בנ"ד שתוכל למכור הדג בעד חלוק וטלית א"כ הוה שוה כסף דומה לכסף דשדה עפרון ודוק

והיום הגיע לידי ספר הלכות קטנות ואמרתי לראות בו דבר ופתחתי וראיתי בסי' שנ"ז שכ' וז"ל המקדש את אשה בבשר סתם ונמצא שהיתה נבילה אי הוה מקח טעות תשובה יש ללמדה מדברי תוס' פ"ג דקדושין ד"ה המקדש בערלה דכיון דהאשה סבורה שיש לה להנות דרך הנאתה ואינו כן לא סמכה דעתא ע"כ ה"נ בנ"ד איכא למימר דכיון דסבירא דיכולה לאכלה וצריך למכרה הוה מקח