מחנה חיים חושן משפט חלק ב שנב

דאורייתא דכתוב אחרי רבים להטות וקורבא דאורייתא דכתוב והי' העיר הקרובה ויש סברא לומר דאזלינן בתר קרוב דקרוב עדיף מרוב עיין בתוס' דרב סובר קרוב עדיף, קמ"ל מתניתא דרובא עדיף ואזלינן בתר רוב ולא בתר קרובה א"כ שפיר הקשה התוס' דאיירי ע"כ בנמצא קרוב לחנות טריפה דאל"כ אלא נמצא באמצע הי' לו לומר בנמצא מותר וכקו' הפלתי ודו"ק, ור"י סובר דנקט אזלינן בתר רוב דלאו ברור שיהי' מותר כדברי הפלתי, אבל לעולם בנמצא באמצע

עוד יש לפרש בהבנת התוס' דלכאורה קשה מאי קמ"ל בנמצא הלך אחר הרוב הלא כל קבוע חידוש הוא וד שקמ"ל שאם לקח מן הקביעות אסור אבל מה חידוש יש שבנמצא אזלינן בתר רוב הלא בכל התורה אזלינן בתר רוב דכתיב אחרי רבים להטות ברובא דאיתא קמן. עיין חולין דף י"א מנ"ל דאזלינן בתר רובא ופריך מנ"ל דכתיב אחרי רבים להטות, א"כ מאי קמ"ל מתניתא דבנמצא אזלינן בתר רוב, אלא פשיטא דאיירי דחתיכה קרובה לחנות טריפה א"כ יש ספק דילמא קרוב עדיף מרוב או קרוב ורוב שווין עיין פנ"י ביצה דף י' ובשעה"מ הל' יו"ט, קמ"ל דרוב עדיף מקרוב והולכים אחר הרוב ולא חיישינן על הקרוב, א"כ הקשה תוס' מאי קמ"ל ר"ח הא מוכח דרוב עדיף ממתניתא דט' חנויות, ור"י השיב דאימא בנמצא באמצע וקמ"ל דאזלינן בתר רוב פעמים להיתר ופעמים לאיסור כדברי הפלתי ודו"ק

תוס' שם כתבו ואין נראה לריצב"א הא טעמא דבעינן תרי רובא אינו אלא מדרבנן, והקשה המהרש"א משמע אי הוה ב' רובא דאורייתא לא הי' קשה קו' הריצב"א הנ"ל הא גם בעגלה ערופה יש תרי רובא רוב של אותו עיר ורוב דעלמא ואעפ"כ קרוב עדיף יעו"ש, ולענ"ד ליישב דשאני התם בט' חנויות פועלים שני רובות דאותה חתיכה כשירה ולא טריפה אבל כאן בעגלה ערופה השני רובות סותרים זא"ז אי נימא דאזלינן בתר רוב העיר א"כ צריכה היא להביא עגלה ערופה ואי אזלינן בתר רובא דעלמא א"כ נא צריכה היא להביא עגלה ערופה דהוי מיעוט כנגד הרוב, אבל שם יש תרי רובא שאומרים שהחתיכה היא כשירה ולא באת מן החנות הקרוב ודוק

תוס' ד"ה בדליכא הקשה א"כ למה באין ב"ד הולכין לעיר אחרת שיש בה ב"ד יעו"ש, נפלא בעיני למה ציינו על תי' הגמרא בדליכא הא יותר הי' קשה קושייתם על הס"ד דר"ז שהקשה דמוכח מעגלה ערופה דרוב וקרוב הולכין אחר הקרוב דמשמע לו יהי' שיש אחרת דנפישא אעפ"כ מביא עיר הקרובה וע"כ דמוכח דההורג משם הוא וא"כ בודאי קשה מהכ"ת אם אין ב"ד בעיר הקרובה ואע"פ שיש בה רוב אנשים בכל זאת תביא עיר האחרת שיש בה ב"ד והי' הקושיא בתוקף יותר וצע"ג

ונ"ל דבס"ד דקרוב עדיף אפשר לומר שאין הטעם מחמת שנעשה בודאי מן הקרוב אלא דהחיוב הוא על כל הקרובים להחלל, דמה לי רחוק זו מן העיר קצת יותר משאר עיירות הקרובים אל החלל, הלא ההורג הוא אדם הנייד וכל עיירות נכנסו בספק והטילה התורה החיוב של עגלה ערופה על הקרוב טפי, ואם אין בה ב"ד תהי' משאר עיר שיש בה ב"ד וגם היא קרובה שנכנסת ג"כ בספק שמא הי' ההורג ממנה, אבל כאשר משני אם יש נפישא מביא העיר שיש בה רוב אנשים יען דאזלינן בתר רובא ואמרינן דההורג הי' ממנה א"כ בדשווין אזלינן בתר קורבא ג"כ מטעם דאמרינן דההורג הי' ממנה א"כ שם שפיר קשה איך מביא רחוקה שיש בה ב"ד אם אין בקרובה ב"ד ודו"ק

הב"ח בסימן ר"ס בד"ה ומ"ש בד"א בשיוני השובכין שוים במנינם וכו' וז"ל דקדק רבינו וכתב האי בד"א לאחר שכתב מחצה על מחצה יחלוקו לאורויי דהך בבא נמי בדשווין קאמר דיחלוקו דאי בנפיש חד מחברי' אע"פ ששוין בקורבא מ"מ אזלינן בתר רובא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אלא ודאי דהאי מחצה על מחצה יחלוקו מיירי בדשוין בין בקורבא בין במנין היונים והלכך יחלוקו אבל אם יוני האחד רבים הולכין אחר הרוב אפילו הוא רחוק דהלכה כר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אפילו בקורבא דמוכח ובזה התיישב הקו' שהקשו התוס' בד"ה מצאו בין ב' השובכין על הא דקתני מחצה על מחצה יעו"ש עכ"ל והש"ך בס"ק כ"ג התפלא עליו דקו' התוס' הי' אי אפילו ליתא לדר"ח דרוב עדיף מקרוב עכ"פ בשניהם שוין בודאי אזלינן בתר הרוב דהוה דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות וצע"ג

ונראה לע"ד ליישב דגם בעיני נפלא כל דברי הב"ח דקאי על מחצה על מחצה א"כ הי' לו לומר שגם במנין היונים שווין דבלא"ה אזלינן בתר הרוב דכתיב אחרי רבים להטות ולמה מזכיר דהלכה כר"ח דרוב וקרוב הלך אחרי הרוב אפילו הוה רחוק הלא הוא דן על מחצה על מחצה ושם בודאי מהני רוב מאחרי רבים להטות, ופלא על הש"ך שלא התעורר על גוף פי' הב"ח

אמנם נ"ל דר' חנינא חידש דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפ"ה רובא עדיף משמע כשם שרובא וחזקה רובא עדיף כך רובא וקורבא רובא עדיף היינו שיש כאן כח ליזל בתר קרוב רק הרוב עדיף ממנו ואזלינן בתר רובא וכאשר הקשה הגמ' מעגלה ערופה או ממתני' קרוב לזה שלו אע"ג דאיכא דנפישא ע"כ הי' סובר ההיפך דקרוב עדיף מרובא הגם דקורבא דאורייתא ורובא דאורייתא קורבא עדיף וא"כ כיון דקרוב דאורייתא ועדיף בהס"ד מרובא א"כ במקום קרוב לא מהני רובא כמובן

ולפ"ז בשניהם שוין במקום א"כ יש לשניהם זכות קרוב דהא הגוזל מונח באמצע שהוא קרוב לזה כמו לזה וזכו בזכות קרוב להיות שלהם כנגד כל העולם ובזכות קרוב זכו שניהם כנגד המוצא דלא נאמר דהוה מרובא דעלמא יען דקרוב עדיף מרובא דעלמא וא"כ כיון דזכו בזכות קרוב מאי מהני דיש לאחד רוב הלא רוב כנגד קרוב לא מהני בהס"ד דקרוב עדיף מרובא, לכן החכים הב"ח כיון דרוב וקרוב רובא עדיף אפילו אם המקום הרוב הוא רחוק א"כ ממילא בשניהם שוין מהני רובא הגם דזה יש לו כח קרוב הלא רובא עדיף. ובזה מיושב קושית התוס' דבהס"ד דקרוב עדיף מרוב א"כ בשניהם שוין וזכו בכח קרוב דלא נימא דניזל בתר רובא דעלמא מכח הקרוב ממילא לא מהני אם אחד נפיש וכאשר משני בשניהם שוין אבל רובא עדיף מחזקה הקשה הגמ' וניזל בתר רובא דעלמא ודוק

יש לחקור בהך חקירה דרוב וקרוב מי עדיף דיש סתירה דתורה אמרה אחרי רבים להטות והתורה אמרה והיתה עיר הקרובה דהוה מכח זה ספק אי רוב עדיף מקרוב או קרוב עדיף או הוה ספק השקול עיין בפנ"י ביצה דף י'