מחנה חיים חושן משפט חלק ב שמח

מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא עכ"ל משמע דווקא יען דסובר דאפי' דיעבד לא יצא הוה דחוי אבל אם בדיעבד יצא אם הקריב קרבן עני כשהוא עשיר אז העני יוכל להקריב אותו לכתחילה ולא שייך לחקור דהוה דחוי ומותר ליקח אותו לקרבן אפי' לכתחילה ודוק

ומיושב בזה קו' הצל"ח בפסחים צ"ו איך כשר הקרבן שעבר עליו השבת הא נדחה בשבת דאסור להקריב קרבן יחיד בשבת וכי תימא יען שאם עבר והקריב כשר הלא עכ"פ אפי' אם רבנן אומרים לא תקריב הוה דחוי כ"ש מה שאסרה התורה יעו"ש מה שתירץ ולפמ"ש נכון דאין הדחוי פועל יותר ממה שפועל העיקר הדבר אשר בעבורו נעשה העיכוב להיות נדחה ואם שורש הדבר היה כשר בדיעבד אז אם חזר ונראה מותר לכתחילה אפי' ודוק

(חי) במנחות דף ס"ד אם שחט שעורים הגם דנשפך דם הראשון דנתכפר בשני חייב על השני יען דבשעת שחיטה לא היה נפסל הראשון יעו"ש והיה פלא בעיני הא לאחר שחיטה היה נדחה השני דהא אז עדיין היה דם של ראשון קיים לכפר בו וכל זמן שראשון קיים אסור לכפר בשני עיין יומא דף ס"ד מצוה בראשון מכ"ש כאן דנתפס הראשון לשם חיוב ואח"כ נשחט השני וא"כ כיון דאידחא אידחי ולא חזר ונראה ואיך אפשר שיהיה בו כפרה ולא מיבעי אי דחוי מעיקרא הוה נדחה דזה הוה נדחה דהא לא היה בידו לשפוך דם הראשון ולכפר בשני דהוא איסור גדול לפסול קרבן הראשון ויהיה נדחה לגמרי ועוד דהוה כמו נראה ונדחה דהא קודם השחיטה היה הוא ראוי לקרבן מועד וצע"ג

ונלע"ד לחדש דבר בעזה"י דדחוי מקרי אם היה צריך לעשות דבר או לתקן דבר כגון אכל חלב והמיר דתו דהוא צריך כפרה על אכילתו ואעפ"כ לא היה נתקבל הקרבן או בהדס דהיה עליו חיוב נטילת לולב ואעפ"כ בהדס נקטם או ענביו מרובין לא היה יכול לקיים חיובו וכן בכסוי דם דהיה עליו החיוב לכסות לעשות מצוה וע"י שנתכסה ברוח נדחה מלקיים המצוה והגם שעדיין לא קיים מצוה וכסהו בעפר או אם מת אחד משני שעירים דהיה חייב בהקרבת השני שעירים ונדחה השני הגם שעדיין לא הוקרבו שעירים לחיוב היום וכן במזבח שנפגם שיש חיוב קרבנות ואי אפשר לשלם החיוב וכן בנשפך הדם וחזר וכינס או בבעל מום עובר וכדומה בכל הש"ס אז הוה דחוי דהא הי' זמן אשר היה צריך לעשות המצוה או להקריב הקרבן ואעפ"כ נדחה ולא היה יכול לשלם חוב המוטל עליו אז נקרא נדחה שהוא נדחה ממקומו הראויה להיות אבל כאן אם כבר נשחט ויש כאן קרבן הרגל ושוב אינו ראויה עוד שנית יען דכבר הוכן הראשון לשלם בו חובת היום ולא נשאר עוד מקום חיוב זה לא נקרא נדחה דהא ליכא מקום לתפוס בו דהא כבר הקדים בהמה אחרת לחיוב היום ואז אם נפסל הראשונה כשורה השנית יען דמעולם לא היתה נדחית אם היתה אחרת לשלם בו חיוב היום ועכשיו שנתברר שראשונה לא תשלם חיוב היום חזר ונראה השנית דגם מתחילה לא נדחית אם היה חיוב בעולם ולא נקרא דחוי כלל והבן ויובן בזה הטעם דאמרי' הבדל בפסחים דף ע"ג הבדל אם מתו בעלים קודם חצות או אחר חצות

ובזה מיושב לי קו' אשר הקשתי מאי מהני שמתקנין לו כהן אחר מבעוד יום לכה"ג ביוכ"פ שכל עבודה דווקא בו ובכהן הדיוט פסול בעבודת יוכ"פ וא"כ נימא כיון דאידחוי אידחי ולפמ"ש נכון דהוא היה נדחה יען דכבר יש כה"ג ונתמלא המקום ולא נשאר עוד מקום להיות הוא כה"ג ועכשיו שנתרוקן המקום בלא כהן אחר וממלא אותו והבן זה

(יט) קדושין דף ז' גמ' מי דמי וכו' הא לא דמיא אלא להא דאמר ר"י והקשה הפנ"י ואע"ג דהתם מיהו קדושה ותירץ דשאני התם דחצי מיהו הוה הקדש משא"כ הכא דמיעוט רחמנא אשה עכ"ד והוא נקודה נפלאה בעיני דאשה הוה כקדושת הגוף וכיון דכולה לא נתקדש גם חצי לא חל אבל התם בדר"י באמת לא הוה חצי קדושת הגוף אלא קדושת דמים כדאמר ר"י יש דחוי בדמים כפי' רש"י שם דמתחילה לא הקדיש אלא לדמי וקדושת דמים יש אפילו על ראש חמור ועיין תמורה דף ד' ובזה פלא בעיני דפנ"י חקר למה בנדרו הנאה זה מזה מותר כל אחד לכנוס בחלקו והוא פלא דשם אין קדושת חפץ שנימא שיתפשט האיסור על כל החפץ גם על חלק של חבירו אבל אם הקדיש שותף אחד חלקו לא מבואר שמותר לכנוס חבירו וגם שם בשדה ובית הוה קדושת דמים אבל עולה או איסור אשה הוה כקדושת הגוף עיין רשב"א בסוגיא דחוץ חוץ בקדושי ראובן אבל באשה כיון דלא מהני לעשות אותה להקדש לאסור גופה איך תהיה חצי נאסרת וצע"ג (ועיין נדרים דף ל' בסוגיא דבר פדא)

שם בדבריו נתקשה מאוד מאי ראיה מייתא מר"י וז"ל דאפי' אי סובר פשטה קדושה בכולה אכתי הו"ל דחוי מעיקרא דאינו ראויה להקרבה דאין אדם מקדיש ומקריב דבר שאינו שלו עכ"ל ולא הבנתי דלמא לחדש שם הקדש על החפץ חבירו לא יוכל דכתיב איש כי יקדיש ביתו קודש מה ביתו שלו היינו לחדש שם הקדש אבל אם מקדיש שלו וחל שם הקדש על חצי בהמה אז פושט אותו שם הקדש על חלק חבירו ג"כ כמו שיוכל לטמא טהרות חבירו ע"י דבר טומאה ה"ה יוכל לאסור חלק חבירו ע"י דבר קדושה שמתפשט עצמו מאליו וא"כ לא קשה איך נוכל לומר שיתפשט על חלק חבירו דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואם היה הקו' הפנ"י יען דמעיקרא טרם שחל קדושת חלקו אשר יתפשט אח"כ לא היה יכול להקדיש חלק חבירו לאמור בהמה זו כולה תהיה עולה דאז היה מתחיל להקדיש חלק חבירו והתורה אמרה איש כי יקדיש צריך להיות ביתו בלבד רק אחר שחל קדושה על חלקו יתפשט בכולה והוה עכ"פ דחוי מעיקרא בשעה שדיבר להקדיש אבל כאן באשה יתפשט בכולה ותהיה אשת איש זה לק"מ דדלמא גם באשה חידשה התורה כי יקח איש אשה שכל האשה תהיה בכח הלקיחה ולא שלקח חציה ואח"כ מתפשט בכולה דאז כל האשה לא בא מכח קיחתו ושפיר פשט דדמי לר"י וצע"ג

ונ"ל דכוונת הפנ"י הלא מתחילה הקשה הלא כתוב כי יקח איש אעפ"כ יוכל לקדשה לחציו וחצי אשה לבי תרי לא חזי' אך אם נאמר שיתפשט מאליו עכ"פ קדושתה על כל גופה וא"כ לא תהיה מותרת לאיש שני וא"כ איך תהיה שתוכל להתקדש על חציה דיתפשט ולא תהיה ראויה לבי תרי ודוק

(כ) בסנהדרין דף מ"ז בתוס' בד"ה אכל וז"ל כה"ג נראה ונדחה הוא והוי מצי לאשמעי' רבותא טפי דאפי' המיר דת והפריש קרבן דהוה דחוי ואע"ג דדחוי מעיקרא הוי דחוי כדשמעי' ליה לר"י בפ"ק דקדושין דף ז' גבי בהמה של שני שותפין ורבותא הוא טפי בדחוי מעיקרא כדמוכח פרק